בעת כתיבת שורות אלה, נסתיים עוד סבב "שיחות" במסגרת מו"מ ל"עסקת חטופים", בדוחא, קטאר.
השיחות התקיימו בנוכחות קטאר, מצרים, נציגים אירניים ואמריקאיים, אך ללא נציגי ארגון החמאס.
בכל משך השיחות עד כה, עומד ארגון החמאס על אותם התנאים שהציב מלכתחילה, קרי: עצירה מוחלטת של הלחימה, חזרת כלל התושבים לצפון רצועת עזה, נסיגה מלאה של צה"ל מכל שטחי הרצועה, וכן חסינות למנהיגי חמאס, לרבות מנהיג הטבח של 07.10 – יחיא סינוואר.
חמאס לא נע ולא מש כהוא זה מדרישותיו, אך ממשלת ישראל, לעומתו, מגלה "גמישות" ו"יצירתיות" ובכל סבב, מקלה בדרישותיה, כאשר דרישות אלה של החמאס נדונות ברצינות.
כל זאת, תחת לחץ עצום המופעל עליה הן על ידי גורמי חוץ, בעיקר הממשל הפרוגרסיבי בארה"ב, והן על ידי גורמי פנים, ובהם – בכירי ה"דיפ סטייט", בעיקר מערכת הביטחון, על זרועותיה השונות, וכן מערכת המשפט; התקשורת הממוסדת; ארגוני פרוגרס לא ממשלתיים (NGO's), אשר מממונים על ידי שונאי ישראל, ומתיימרים "לייצג" את משפחות החטופים, כאשר הלכה למעשה – המדובר באותם ארגונים בדיוק שפועלים, מזה שנים ארוכות, להפלת שלטון הימין ולביטול כל סממן יהודי, לאומי או ריבוני במדינה.
ארגונים אלה מייצגים חלק קטן מאוד ממשפחות החטופים, אם בכלל, אך מוצגים כמי שמהווים להם פה.
כל מי שעיניו בראשו מבין מיד, כי העסקה העומדת על השולחן היא שערורייתית ומסכנת באופן ודאי וקרוב את ביטחון המדינה, סכנה קיומית ממש.
ראשית, אין המדובר כלל ב"עסקת חטופים". עיקרה של העסקה המתוארת היא עסקת כניעה שעניינה הפסקת המלחמה, תוך הותרת ארגון החמאס כשליט ברצועת עזה.
שנית, גם בעניין המצומצם הנוגע לחטופים, המדובר במתווה בלתי מתקבל על הדעת, במסגרתו ישוחרר מספר קטן של חטופים חיים, כ-18 בלבד, ללא השפעה של מדינת ישראל על זהותם, כשלאור נסיגת צה"ל מהרצועה, הסיכוי לשחרור מי מיתר החטופים בהמשך – יהיה קרוב לאפס, שלא לדבר על האפשרות להוציאם משטח הרצועה למדינה שלישית.
הסיכון הנובע מעסקת כניעה שכזו, אינו מגיע רק מרצועת עזה. כלל העולם, ובתוכו העולם המוסלמי, המהווה שליש מאוכלוסיית העולם, נושאים עיניים למתרחש ברצועה. כניעה מחפירה כזו של מדינת ישראל תהווה אות לכך, שניתן לתקוף אותה גם תקיפות חמורות יותר, ללא תשלום מחיר ממשי. וחשוב לציין: למרות התמונות שמשדרים לנו, לא שילמו תושבי עזה, עד כה, מחיר משמעותי: כמות ההרוגים נמוכה יחסית אינה כזו, שיש בה כדי ליצור טראומה לאומית אצלם; אין מחסור במוצרים כלשהם ברצועה (לפי עדויות תושבי עזה, הם אף זוכרים לאספקה גדולה יותר מזו, שהיתה לפני טבח 07.10); חמאס עודנו שולט ברצועה ואין כל סימנים לנפילת רוחם של התושבים. זאת, בעיקר לאור הסיוע ה"הומניטרי" ויצירת "אזורים הומניטריים", בהם צה"ל אינו תוקף, כמו גם הודעה מראש על כל שינוי באזורי התקיפה. הנזק העיקרי שקיים הוא הרס בניינים, לעם המורכב מבנאים, שמיד עם עצירת הלחימה יזכו לתרומות בהיקף עצום ובסופו של דבר יהיה מדובר ב"פינוי בינוי" כפוי, תוך הקמת מבנים מרווחים ומודרניים יותר.
מהיום הראשון למבצע נכתב בטור זה, כי כל עוד ישתתפו קציני הפרקליטות הצבאית, ביחד עם "קציני האוכלוסין", בדיונים הנוגעים ללוחמה, וכל עוד יישבו נציגי הפרקליטות בקרב הפיקוד של החטיבות הלוחמות, כל עוד לא יוחלף כלל הדרג הפיקודי הבכיר בצבא וביתר כוחות הביטחון – לא ניתן יהיה להביס את האויב. אם נגרמים לאויב נזקים, הדבר הוא רק בשל רוח הלוחמים בשטח, בניגוד לרצונו של הפיקוד הבכיר, אשר מיום הלחימה הראשון מבקש כל תואנה להפסקת הלחימה.
כך שללא מחיר משמעותי, הבא לידי ביטוי באובדן שטח שיסופח מידית למדינת ישראל ללא אפשרות כלשהי להחזיר את הגלגל לאחור; בהקמה מחודשת של ההתיישבות ברצועת עזה; בהרג כמות רבה בהרבה של לוחמי אויב; בהסרת כל מגבלה שהיא מהכוח הלוחם ובפעולה אקטיבית להשפלת האויב ולשבירת רוחו (מטרה שאינה עולה כלל על דעת הפיקוד הנוכחי של זרועות הביטחון, למרות שהיא החשובה ביותר, שכן כל מטרת האויב בטבח שביצע היתה לרמוס את כבוד עם ישראל) – יהיה קשה להגיע לניצחון בכלל, ולהשבת החטופים בפרט.
גם הדיבורים על שלום עם ערב הסעודית בעקבות העסקה, הם חלום באספמיה. מי יבקש את קרבתה של מדינה חסרת עמוד שדרה, שנכנעה לארגון טרור קטן המורכב מלוחמים ברמה הנמוכה ביותר הקיימת, הנועלים כפכפים. ערב הסעודית תפנה מידית לכוח עליו ניתן לסמוך, קרי: איראן.
מה, אם כן, צריך לעשות ברמה האופרטיבית?
ראשית, על ממשלת ישראל להתחיל לומר את האמת לציבור, ללא פחד, כי השבת החטופים היא מטרה חשובה, אך בשום אופן אינה המטרה העיקרית של המלחמה. המטרה העיקרית היא הצלת מדינת ישראל וכלל אזרחיה. אם תוך כדי כך ניתן יהיה לשחרר החטופים (וסביר שאם יוסרו המגבלות ההזויות הקיימות היום, הדבר בהחלט יהיה ניתן) – מה טוב. מדינת ישראל בהחלט תפעל לצורך כך, אך אין עדיפות כלשהי לחיי החטופים מול חייו של מי אחר במדינה, לרבות כל אלה העלולים להירצח או להיחטף כתוצאה מעסקה מופקרת.
שנית, כאמור, יש לסלק מהמטכ"ל ומכל יחידה לוחמת את נציגי הפרקליטות הצבאית וכן את קציני האוכלוסין. אל להם להשתתף בקבלת ההחלטות ולא במשא ומתן.
שלישית – הפסקה מידית של הסיוע ההומניטרי.
רביעית – עצירה מוחלטת של אספקת חשמל, מים, אינטרנט וכן דלק לרצועה, תוך הפצצת תחנות הכוח, השאיבה ומאגרי הדלק הקיימים. יהיה מעט רעש בעולם, אך הדבר יביא לכניעה כה מהירה, כשאזרחי עזה יביאו בעצמם את ראשי מנהיגי חמאס לידי צה"ל ובסבירות גדולה גם את החטופים. לאחר מכן, תחודש האספקה והרעש יישכח.
חמישית, בכל הנוגע למשא ומתן – יש לעצור אותו מיד. להודיע, כי לאור סירוב חמאס עד כה לתנאים, כל העמדות שהובאו על ידי הממשלה אינן בתוקף. מדינת ישראל לא תשלח עוד נציגים למשא ומתן אצל מדינה זרה (כל המשתתפים במשא ומתן הם תומכי טרור, להם אינטרס מובהק להחליש את מדינת ישראל ולגרום לה לדמם ללא הרף). כל פגישה נוספת תהיה במשרד ראש הממשלה בירושלים בלבד ולאחר שהחמאס, או כל גורם אחר מרצועת עזה, יפנה ויבקש פגישה לצורך שחרור החטופים.
30 שנה שמדינת ישראל פועלת בהתאם לתכתיבים הרופסים של בכירי מערכת הביטחון והתקשורת. 10 חודשים מנהלת היא מלחמה בלא להכניע קבוצה, שבמלחמות קודמות נכנעה תוך ימים ספורים. הגיע הזמן לנסות כיוון אחר. ■
