לפעמים החיים מטיחים בנו רגעים שנראים כמו חושך מוחלט. אנחנו חווים כישלון צורב, השפלה כואבת או אובדן דרך, ושואלים את עצמנו מתוך הערפל: "איך זה יכול להיות טוב?". התשובה לשאלה הזו לא נמצאת בפרטים הקטנים של הרגע הנוכחי; היא טמונה ביכולת שלנו להבין שישנה תמונה גדולה יותר. זוהי תמונה רוחנית ושמימית שמי שמנהל את העולם רואה אותה בבהירות, בעוד שאנחנו, בתוך המצר, לא תמיד זוכים לראותה בזמן אמת.
01
השבוע פנה אליי חבר קרוב, מהנדס בניין במקצועו. הוא היה נסער, שבור ומושפל עד עמקי נשמתו. הוא סיפר לי שהבוס שלו סירב לחתום לו על טפסים המעידים על ניסיונו המקצועי, ואף צעק עליו לעיני כל העובדים. "חלק מהדברים שם באמת לא היו מדויקים", הוא הודה ביושר, "רציתי קצת 'לעגל פינות' כדי להתקדם, אבל הבוס לא רק שלא חתם על מה שלא מגיע לי – הוא השפיל אותי וביטל בזלזול אפילו את הדברים שאני באמת מבין בהם. איפה הטוב פה?" הוא שאל בדמעות, "איפה בורא עולם נמצא בתוך הצעקות והביזיון הזה? אתה הרי תמיד אומר לי שצריך להגיד תודה על כל דבר, גם על הרעות וגם על הטובות".
הבטתי בו ואמרתי: "בוא ננסה, רק לרגע, להסתכל על אותו סיפור מזווית אחרת. תאר לעצמך שהבוס מחייך אליך וחותם על הטופס. אתה מתקדם בעבודה, מצליח מבחינה מקצועית וכלכלית, והופך למטאור בתחומך. אתה בונה בניינים גדולים ומפוארים, ויום אחד אתה חונך אולם אירועים ענק. כולם מוחאים לך כפיים, אתה מקבל שכר גבוה ובונוסים על עבודתך המהירה.
ואז, יום אחד, מתרחש אסון. הבניין קורס, חלילה, כמו באסון ורסאי. פותחים את התיק המקצועי שלך ומגלים שמעולם לא היית מוסמך באמת לבנות פרויקט כזה. אתה מוצא את עצמך מאחורי סורג ובריח לשלושים שנה, מפספס את בר-המצוות והחתונות של ילדיך, ובוכה בייאוש על אותו רגע רחוק בתוך המשרד.
הבוס לא באמת צעק עליך", המשכתי, "בורא עולם הוא זה שצעק עליך. הוא עצר אותך רגע לפני התהום. 'את אשר יאהב ה' יוכיח' – הוא אוהב אותך מספיק כדי להכאיב לך עכשיו, כדי להציל את כל החיים שלך אחר כך". החבר שלי שמע את הדברים והתפרץ בבכי. פתאום, התמונה הגדולה התחילה להתבהר לו.
אני לא יודע לומר בוודאות אם התסריט שציירתי הוא בדיוק מה שהיה קורה. אבל אני כן יודע בוודאות דבר אחד: בורא עולם לא רצה לפגוע בו או לענות אותו. בורא עולם רצה בטובתו המוחלטת.
02
לפני זמן מה, קמתי בבוקר לנסיעה חשובה למרכז הארץ. כשהגעתי לרכב, גיליתי פנצ'ר בגלגל. זה מעצבן, זה מעכב, זה נראה כמו תקלה מיותרת שמעיבה על כל היום. אבל באותו רגע עצרתי ואמרתי מיד: "תודה לך בורא עולם". אמרתי זאת כי אני מאמין באמונה שלמה שהעיכוב הזה הוא הדבר המדויק ביותר עבורי.
באותה שעה שבה הייתי אמור להיות על הכביש, הילדים יוצאים לגנים ולתחנות ההסעה. אולי באותן דקות של עיכוב כפוי, ילד קטן רץ לכביש בדיוק בנתיב שבו הייתי אמור לעבור? אנחנו לא רואים את התאונות שנמנעו מאיתנו. בורא עולם מעכב אותנו עם פנצ'ר קטן, כדי שנצא לדרך כשהמסלול בטוח יותר. אין רע יורד מן השמיים; יש רק טוב שאנחנו עדיין לא מסוגלים להבין.
03
לעיתים היכולת לראות את התמונה הגדולה דורשת אמונה שהיא מעבר לכל היגיון אנושי. לפני כמה חודשים פגשתי את גדי רוז. הוא סיפר לי על בנו מיתר, המתמודד עם מחלת הדושן. כדי להציל את חייו, מיתר זקוק לזריקה שעלותה בלתי נתפסת: ארבעה עשר מיליון שקלים. כששמעתי את הסכום, רעדתי. ידעתי כמה קשה לגייס אפילו שבריר מהסכום הזה.
אבל גדי הבטיח לי, במבט יציב ובביטחון מוחלט: "ב-1 בפברואר, מיתר שלי מקבל את הזריקה".
התקשרתי לחברי צביקי גולדברג, שמיד נרתם לפרויקט עם הלב הענק שלו וגייס חברים נוספים. כשנכנסנו לעזור בקמפיין, לא ראינו את מה שגדי ראה. היו שם בסך הכל כמאה שגרירים, אנשים פשוטים, לא בעלי ממון או קשרים בשלטון. אמרנו לו בחשש: "גדי, זה לא נראה כמו תשתית לקמפיין של ארבעה עשר מיליון שקלים". אבל גדי נשאר בשלו. הוא ראה את התמונה הגדולה, זו שמעבר למספרים ולסטטיסטיקות.
והנס קרה. השגרירים עבדו במסירות בלתי נתפסת, כתבה מרגשת שודרה בטלוויזיה, ועם ישראל פתח את ליבו. למעלה מארבעים אלף איש תרמו, ויעד הגיוס חסר התקדים הושג. בשבוע שעבר גדי אמר לי: "אורי, כמו שאמרתי לך בתחילת הדרך – בראשון בפברואר מיתר שלנו מקבל את הזריקה שתציל את חייו".
גדי ראה את הניצחון לאורך כל הדרך, למרות כל הקשיים והמהמורות. למדתי ממנו שיעור אדיר במסירות של אב שנלחם על חיי בנו, אבל למדתי שיעור עמוק לא פחות על כוחן של אמונה וביטחון.
***
הסיפורים הללו מציירים את פניה השונים של האמונה. מצד אחד האמונה היא הכוח להבין בדיעבד שהקושי הוא למעשה חבל הצלה שנשלח אלינו כדי למנוע אסון גדול יותר. מצד שני אמונה היא כוח שיוצר מציאות ומחולל ניסים. בין אם התמונה הגדולה מגינה עלינו מנפילה ובין אם היא מעניקה לנו כנפיים להשיג את הבלתי אפשרי, היא תמיד שם – מזכירה לנו שמי שמנהל את העולם עושה זאת באהבה גדולה. ■
Ori88533@gmail.com
