עם תום אחד עשר חודשים לשמחת תורה, מסתיימת כעת אמירת הקדיש על מאות מאות הנרצחים בשמחת תורה, אזרחים וחיילים, זכורה היוזמה המאחדת והמחברת של אמירת קדיש מצד מאות אנשים על הנרצחות והנרצחים, שלא יהיה מי שיאמר עליהם קדיש. 'קדיש לכל קדוש'. בימים אלו ישנה מקהלה ענקית בשמים של קדושים אשר הצטרפו אליהם מאות נוספים במשך תקופה זו, אשר תובעת ודורשת גאולה, דורשת חיסול הרשעה, דורשת ריפוי לפצועים, שחרור החטופים ושיבת בנים לגבולם ולבתיהם.
לכל ארוע, וודאי ארוע בסדר גודל כזה ישנם מבטים שונים להסתכלות, יש שיראו בכל הארוע אסון בסדר גודל של שואה ויש שיראו בכך, עם כאב עצום על הסתלקות הקדושים ותפילה לשחרור השבויים, התקדמות כואבת בתהליך גאולתנו וצעדים משמעותיים לחיסול הרשעה מן העולם. ממה נובעות ראייה כזו או אחרת?
התורה בתחילת פרשתנו מדגישה את המפתח לראייה, האם לפרש ארוע כברכה או כקללה: "ראה אנוכי נותן לפניכם ברכה וקללה". מדגישה את המילה 'ראה' ללמדנו את היסוד העמוק של 'הראייה', לא מדובר כאן בהסתכלות חיצונית של העין, מדובר בראייה פנימית עמוקה שמתחילה מהלב והשכל שלנו. האדם עם עולם ערכיו ומושגיו מחליט מה לראות ומה לא לראות, על מה להתעכב בראייתו ועל מה לדלג ולהתעלם. לראות 'ברכה' או לראות 'קללה' זה עניין סובייקטיבי, יש שבאותו דבר אדם אחד יראה ברכה והשני קללה. הכל תלוי בעומק המבט האמוני, בהסתכלות למרחוק, לא ראייה מצומצמת-עכשווית, אלא ראייה לטווח ארוך. הברכה והקללה תלויים ב'ראה' של האדם, יש אדם שמנסה לראות את כל מה שנעשה בעולם בפרופרוציות וכן מה שנעשה איתו, יש שיש לו שפע רב אך תמיד רואה דווקא את המצוקה והעצב, מרגיש תחרות מתישה ומטרידה, מרגיש קנאה ואכזבה שלחברו יש קצת יותר, האם זו ברכה? ויש אדם שיש לו בצמצום אך רואה חיוב ושמחה, האם זו קללה?
נמצאנו למדים שהאדם בוחר מה לראות וכיצד לפרש את מה שראה, יותר מכך האדם בוחר כיצד תשפיע עליו הראיה.
בימי רבנותי בישוב שומריה של מפוני עצמונה ת"ו ביקר ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו הי"ו, בפתיחת שנת הלימודים לרגל חנוכת מבני התלמוד תורה, נסענו להתייעץ לקראת המפגש עם מו"ר הרב עודד ולנסקי שליט"א. בנו וכלתו הק' אב"י ואביטל הי"ד נהרגו בפיגוע ירי בליל כ"ז מנחם אב תשס"ב [השבוע לפני עשרים ושתים שנה]. בשולי הדרך הקימו חברים מהישוב עלי גלעד לזכרם. עצרנו בשולי הדרך, הרב נעמד מול הגלעד ואמר שהוא בחר את הכתוב בגלעד והחל מקריא: 'יראו עינינו וישמח ליבנו ותגל נפשנו בישועתך באמת באמור לציון מלך אלוקיך', הוסיף ואמר: 'כך מדברים, בלי התבכיינות…' וברגעים אלו קיבלתי שיעור לחיים מה כוח ראייה עמוקה הנובעת מכוח האמונה של אב שכול אשר יכול לומר: 'יראו עינינו וישמח לבנו…' ולכווין גבוה מאוד ולראות למרחוק.
ולואי ויאמר ה' די לצרותינו, תחילה וראש לפדיון נפשנו ונזכה לראות בנחמת ישראל. ■
