מאחורי הקלעים של המאבק על הכותל

"שני דברים נמצאים בקונצנזוס בישראל: צה"ל והכותל המערבי", אמר שר הביטחון היוצא אביגדור ליברמן במפגש הפרדה שלו מהמטה הכללי, ואת התובנה הזאת בדיוק הבינו גם הרפורמים.

הרפורמים, שהיו כידוע ממתנגדי הציונות, לא גילו סימפתיה מיוחדת לירושלים או לכותל המערבי גם לאחר שמדינת ישראל הייתה לעובדה מוגמרת. אז איך קרה שיום אחד הם סימנו דווקא את הכותל כמקום המרכזי לניהול מאבקי מחאה פרובוקטיביים? את ההסבר לכך סיפקו מנהיגי התנועות האלה בעצמם כשהגיבו על אישור מתווה הכותל בממשלה (2016) שהקצה חלק מהכותל לרפורמים.

יזהר הס, מנכ"ל התנועה הקונסרבטיבית, הגיב בדף שלו בפייסבוק: "לראשונה במדינת ישראל, ובמקום הקדוש ביותר לעם היהודי, זכו הזרמים הלא אורתודוקסים למעמד רשמי… מדובר על פשרה היסטורית שמגדירה מחדש את יחסי הדת והמדינה בישראל. הזכות לשוויון קיבלה הכרה ממשלתית. יש יותר מדרך אחת להיות יהודי. כך בגיור. כך בנישואין. כך בכשרות".

גם גלעד קריב ,מנכ"ל התנועה הרפורמית, הסביר בסרטון שפרסם את המשמעות האמיתית של מאבקם על הכותל: "החלטה היסטורית… שיש בה הכרה חסרת תקדים בזרמים הלא אורתודוקסיים… את המציאות הזו שכאן תהיה בכותל אנחנו נשכפל… ונדאג שבכל מקום ברחבי הארץ… יפרחו בתי כנסת וקהילות רפורמיות …אם זה נכון לכותל המערבי זה נכון לכל עיר בישראל וכמאמר השיר: 'וזוהי רק ההתחלה'".

אם כן, ברור שהאסטרטגיה של הארגונים הרפורמים הייתה לתפוס טרמפ על הכותל המערבי כדי להשיג את מה ששנים רבות הם לא מצליחים לקבל מהחברה הישראלית: הכרה.

אפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו הבין את התרמית הזאת, ועל פי פרסום בגלצ (19 בספטמבר 2017) אמר לכתבים: "מתווה הכותל הוקפא לאחר שהתברר שבאמצעות המתווה הרפורמים והקונסרבטיבים רצו לקבל הכרה בדלת האחורית, בהיחבא, באמתלה של סעיף טכני לשותפות בניהול הכותל".

המתווה אושר בהחלטת ממשלה ובוטל לאחר מכן, אך בעת האחרונה שוב מנסה ראש הממשלה לקדם בניית רחבה לרפורמים בדרכים עוקפות.

מי שהיה הראשון שהכשיר רחבה לרפורמים ולא חיכה אפילו להחלטת ממשלה בעניין היה השר נפתלי בנט. בנט, ששימש בקדנציה הראשונה שלו שר הדתות, התפוצות וירושלים, הזדרז מייד עם כניסתו לתפקיד ליצור קשרי קרבה עם הארגונים הרפורמיים. הוא שבר מוסכמה בכך שבפעם הראשונה במדינת ישראל שר דתות נפגש עם כנסת הרבנים הקונסרבטיבים, ואמר שם: "אני מוקיר מאוד ומעריך מאוד את התנועה שלכם, התנועה הקונסרבטיבית… אני רוצה להבטיח שאנחנו נכנסים לעידן חדש!"

באותה הזדמנות התחייב בנט לפני הקונסרבטיבים גם לפתרון בכותל, וכחודשיים לאחר מכן אכן הודיע על פתיחת עזרת ישראל: "היום פתחנו רחבה חדשה בכותל המערבי… זו רחבה פתוחה לכל הזרמים… בשנים האחרונות נוצרו הרבה מתחים סביב הכותל… בעולם ישנם זרמים רבים, ולמעשה מרבית העולם היהודי בגולה איננה אורתודוקסית… בעיניי 'עזרת ישראל' היא דבר נפלא. זו הפעם הראשונה מזה שנים שכל עם ישראל יוכל להגיע לכותל המערבי" (מהדף של השר בנט בפייסבוק, 26 באוגוסט 2013).

על הקמת הרחבה החליט בנט בעצמו, ללא החלטת ממשלה או כל הליך מנהלי תקין שהוא, והוא אף התגאה על כך בדבריו בכנסת: "זה לא סוד שאת רחבת ישראל זה אני הקמתי… מתוקף תפקידי כשר לענייני ירושלים. לא הבאתי החלטת ממשלה, לא כלום, אמרתי למנכ"ל המשרד, עזוב עכשיו הכול, לך תקים את זה… זה הוקם בארבעה ימים ולילות ברצף".

בעתירה שנידונה בבג"ץ בחודש האחרון בדבר חוקיות רחבת ישראל נמתחה ביקורת חריפה וישירה על השר בנט (בג"ץ 6245/18): "כך, בניגוד לחוק, יצר השר נפתלי בנט בכוונת מכוון, מציאות שהיא בלתי חוקית… המציאות החדשה הזו נוצרה בכוונת מכוון, תוך ביצוע העבודה בלילות, לא מפני דחיפותה, אלא כדי להסתירה מן הציבור וכדי לחמוס מן הממשלה… ומן הציבור הרחב אפשרות להשתתף בהליכי התכנון, לתמוך או להתנגד למקום הקדוש". בעתירה אף מוזכר שיש במעשים אלו של בנט גם נגיעה בפלילים שיידונו בעתירה נפרדת.

הדחיפה הניכרת והתמוהה שנתן בנט לרפורמים בכותל מתאימה כאמור להכרתו בהם כזרם לגיטימי ומקובל ביהדות, שכפי שאמרו הם עצמם, זוהי המטרה שהם מבקשים.

האם הדברים נעצרים בכותל? ממש לא. בשנים האחרונות הרפורמים מעורבים בכל צומת הקשור לענייני דת ומדינה, והכותרת היא מאבק להפרדת הדת מהמדינה ושינוי הצביון היהודי של מדינת ישראל.