בתחילת פרשתנו הקב"ה נגלה אל משה וחוזר על הדברים היסודיים של ההבטחה לאבות, על הברית עימם, על ארץ ישראל, גאולה ממצרים ועוד: "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה׳ לא נודעתי להם: וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם אשר גרו בה: וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל… לכן אמר לבני ישראל אני והוצאתי אתכם… ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לא-להים…. ונתתי אתה לכם מורשה אני ה״.
נזכיר לעצמנו שבסוף הפרשה הקודמת משה רבנו מביע מעין תרעומת על כישלון שליחותו לפרעה: "ומאז באתי.. הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך?", ויותר מכך – הרי דברים יסודיים אלו כבר נאמרו למשה רבנו בהתגלות בסנה: "ויאמר אנכי א-להי אביך… ויאמר ה׳ ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי… וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה׳".בכדי להבין זאת נחזור לשליחות הראשונה של אהרן, משה והזקנים אשר נתבקשו לבקש חופשה של שלושה ימים ותגובת פרעה הייתה "אל ישעו בדברי שקר". מדוע ביקשו חופשה שלושה ימים? כי הזקנים לא היו מסוגלים לבקש חופשה של שחרור מוחלט ולכן פרעה אמר להם זה שקר, צריך לבקש אמת. בכדי שהגוי לא יזלזל יש צורך לומר את האמת! "ואחר באו משה ואהרן", פירש רש"י: "אבל הזקנים נשמטו אחד אחד מאחר משה ואהרן, עד שנשמטו כולם קודם שהגיעו לפלטין, לפי שיראו ללכת".
הקב"ה חוזר בתחילת פרשתנו על הדברים היסודיים, על מקור הדברים: מהאבות, ולאן הם מובילים: לכניסה לארץ ולהיות להם לעם. זו המטרה, ולא רק חופשה של שלושה ימים, השליחות הראשונית נכשלה כיוון שלא אמרו את האמת, כיוון שביקשו חופשה של שלושה ימים שמותאמת לשליחות עם הזקנים המתייראים מהגוי, אך מכיוון שהזקנים בלאו הכי נשמטו משה מבקש שחרור מוחלט.
למדנו שגם בתוך תקופת סיבוכים וקשיים יש תמיד צורך לחזור על היסודות: מה עניינו של עם ישראל, מה מטרתנו הא-לוקית בהליכתנו לארץ ישראל – תמיד המטרה צריכה להיות לנגד עיננו בכדי שלא נתבלבל. לא נסתפק בחצאי אמיתות, לא נסתפק בשאיפות קטנות ונמוכות, נשאף לאמת השלמה, נשאף לגודלנו האמיתי, נדע מאין באנו ולאן אנו הולכים, ולפני מי אנו עתידין ליתן דין וחשבון.
תפריט
