בדרכי לכותל, כמדי שבת, אני חולף לא רחוק ממוזיאון המחתרות, השוכן במבנה בית הכלא הבריטי שבו נאסרו לוחמי המחתרות גיבורי ישראל שנידונו למוות והובלו כאן לגרדום. צמרמורת אוחזת בגופי כשאני חושב על קדושי עליון אלו, שבחירוף נפש לקחו יוזמה ואחריות וסללו באומץ את הדרך לצבא ולמדינה שבדרך. ברזני, חכים, שטרן, פיינשטיין וכל חבריהם הי"ד. אנשי לח"י, אצ"ל וההגנה היו הסטארט-אפ הצבאי לתחילת עצמאותנו וקוממיותנו בארץ ישראל לאחר אלפיים שנות שעבוד ורדיפות בגלות.
ומעשה שהיה כך היה: סבי, אברהם יהושע ואבי אליקים גולדברג, המכונים "גולדברג ובנו", לאחר שניצלו וברחו מהתופת הנאצית באירופה, היו ממקימי תעשיית היהלומים בישראל, עם משה שניצר, משה אופן, אברהם ליפשיץ ואחרים. אבי למד את מלאכת הטיפול בחומרי הגלם ממשה אופן, שעלה מבלגיה אבי וסבי הקימו יחד מלטשת יהלומים שבה כ-60 פועלים ברחוב עמק יזרעאל בתל אביב והיו חלוצים לפני המחנה.
אבי ז"ל היה מהמומחים הגדולים בעולם לטיפול בחומר גלם בתעשיות היהלומים: הערכה, מיון, אבחון, ניקוד, ביקוע, ניסור וליטוש. אבי זכה ללמד דורות רבים של תלמידים בתחום המקצועי של תעשיית היהלומים בישראל. לאבי כאב מאוד שאחר כך חלק מהתלמידים פתחו מפעלים במזרח אירופה, בהודו ובסין, והעבירו את הידע לשווקים מתחרים.
לפני קום המדינה גייס סבי באנגליה משקיעים לבניית בניינים בתל אביב הקטנה, ועסק בבנייה ובניהול הבתים למשקיעים ההם. הוא בנה בתים ברחוב שינקין, המגיד, יהודה הלוי ועוד. סבי וסבתי גרו בצניעות רבה בדירה, בדמי מפתח, בקומת הקרקע בבניין שבנה, בפינת שינקין ויהודה הלוי. ממש ממול פעלה באותן שנים מחלקת המדידות הבריטית בבניין שלשנים הפך לבית המדידות של מדינת ישראל. אני זוכר כילד את שקי החול על הגג שגוננו על העמדה המיתולוגית של הצלפים הבריטים, שלאחר מכן הפכה לעמדת הגנה של צה"ל.
אליקים גצל ז"ל גולדברג. מחלוצי תעשיית היהלומים בישראל, בבית המלאכה לניסור, ביקוע וליטוש אבני גלם.
סבתי רחל, תשמעו טוב, סיפרה שיאיר שטרן, מנהיג מחתרת לח"י, השתמש בדירה שלהם כמקום מפגש דווקא מתחת לאפם של הבריטים. בדירה היו יציאות נוחות גם לשינקין וגם ליהודה הלוי, והבריטים לא העלו על דעתם שאנשי המחתרת המבוקשים ביותר יעזו להתקרב לעמדות של הבריטים.
אנשי המחתרת היו נכנסים לדירת משפחת גולדברג באקדחים שלופים, מוודאים שלא אורב להם איש זר בבית, ואז נותנים אור ירוק ליאיר שטרן להגיע לדירה. מי היה חולם שהדירה התמימה הזו, מול העמדה המאיימת של הבריטים, הייתה למקום מפגש אהוב על אנשי המחתרת האמיצים? סבי וסבתי כיבדו אותם במשקה ובמאפה ואף תרמו כסף למחתרת.
סבתי רחל, תשמעו טוב, סיפרה שיאיר שטרן, מנהיג מחתרת לח"י, השתמש בדירה שלהם כמקום מפגש דווקא מתחת לאפם של הבריטים. בדירה היו יציאות נוחות גם לשינקין וגם ליהודה הלוי, והבריטים לא העלו על דעתם שאנשי המחתרת המבוקשים ביותר יעזו להתקרב לעמדות של הבריטים.
אנשי המחתרת היו נכנסים לדירת משפחת גולדברג באקדחים שלופים, מוודאים שלא אורב להם איש זר בבית, ואז נותנים אור ירוק ליאיר שטרן להגיע לדירה. מי היה חולם שהדירה התמימה הזו, מול העמדה המאיימת של הבריטים, הייתה למקום מפגש אהוב על אנשי המחתרת האמיצים? סבי וסבתי כיבדו אותם במשקה ובמאפה ואף תרמו כסף למחתרת.
זהו סיפור קטן שמשקף אך במעט את האומץ, האמונה והתעוזה של אנשי המחתרות שמסרו נפשם כדי שאנו נקבל בע"ה מדינה יהודית לתפארת.
כך אני מגיע מהורהר למניין של גבי שיינין בכותל ונזכר ברב משה צבי סגל, שהיה גם הוא חבר בלח"י ובאצ"ל, והעז להניף דגל ולתקוע בשופר יחד עם הרב אריה לוין, ליד הכותל המערבי למרות האיסור החמור של הבריטים ימ"ש. הרב סגל נלחם גם בשירות מחתרת ההגנה במאורעות תרפ"ט כדי לשמור על דרום תל אביב מהפורעים ביפו, בין היתר ברחובות שינקין ויהודה הלוי, הרב סגל נעצר על ידי הבריטים והודות למאמצי הרב קוק שוחרר מהכלא.
בין יום השואה ליום הזיכרון ויום העצמאות נזכור יחד את הקדושים שחירפו נפשם על קידוש השם ונחבק את חיילי צה"ל, שעושים לילות כימים לשמירת הביטחון, כדי שנוכל להתפלל בשלווה, בשקט ליד שריד בית מקדשנו ובכל מקום בארץ. שבת שלום ויום עצמאות שמח!
