בדרך לכותל

מגבורת המחתרות להקמת צה"ל

בדרכי לכותל, כמדי שבת, אני חולף לא רחוק ממוזיאון המחתרות, השוכן במבנה בית הכלא הבריטי שבו נאסרו לוחמי המחתרות גיבורי ישראל שנידונו למוות והובלו כאן לגרדום. צמרמורת אוחזת בגופי כשאני חושב על קדושי עליון אלו, שבחירוף נפש לקחו יוזמה ואחריות וסללו באומץ את הדרך לצבא ולמדינה שבדרך. ברזני, חכים, שטרן, פיינשטיין וכל חבריהם הי"ד. אנשי לח"י, אצ"ל וההגנה היו הסטארט-אפ הצבאי לתחילת עצמאותנו וקוממיותנו בארץ ישראל לאחר אלפיים שנות שעבוד ורדיפות בגלות.

ומעשה שהיה כך היה: סבי, אברהם יהושע ואבי אליקים גולדברג, המכונים "גולדברג ובנו", לאחר שניצלו וברחו מהתופת הנאצית באירופה, היו ממקימי תעשיית היהלומים בישראל, עם משה שניצר, משה אופן, אברהם ליפשיץ ואחרים. אבי למד את מלאכת הטיפול בחומרי הגלם ממשה אופן, שעלה מבלגיה אבי וסבי הקימו יחד מלטשת יהלומים שבה כ-60 פועלים ברחוב עמק יזרעאל בתל אביב והיו חלוצים לפני המחנה.

אבי ז"ל היה מהמומחים הגדולים בעולם לטיפול בחומר גלם בתעשיות היהלומים: הערכה, מיון, אבחון, ניקוד, ביקוע, ניסור וליטוש. אבי זכה ללמד דורות רבים של תלמידים בתחום המקצועי של תעשיית היהלומים בישראל. לאבי כאב מאוד שאחר כך חלק מהתלמידים פתחו מפעלים במזרח אירופה, בהודו ובסין, והעבירו את הידע לשווקים מתחרים.

לפני קום המדינה גייס סבי באנגליה משקיעים לבניית בניינים בתל אביב הקטנה, ועסק בבנייה ובניהול הבתים למשקיעים ההם. הוא בנה בתים ברחוב שינקין, המגיד, יהודה הלוי ועוד. סבי וסבתי גרו בצניעות רבה בדירה, בדמי מפתח, בקומת הקרקע בבניין שבנה, בפינת שינקין ויהודה הלוי. ממש ממול פעלה באותן שנים מחלקת המדידות הבריטית בבניין שלשנים הפך לבית המדידות של מדינת ישראל. אני זוכר כילד את שקי החול על הגג שגוננו על העמדה המיתולוגית של הצלפים הבריטים, שלאחר מכן הפכה לעמדת הגנה של צה"ל.

אליקים גצל ז"ל גולדברג. מחלוצי תעשיית היהלומים בישראל, בבית המלאכה לניסור, ביקוע וליטוש אבני גלם.

סבתי רחל, תשמעו טוב, סיפרה שיאיר שטרן, מנהיג מחתרת לח"י, השתמש בדירה שלהם כמקום מפגש דווקא מתחת לאפם של הבריטים. בדירה היו יציאות נוחות גם לשינקין וגם ליהודה הלוי, והבריטים לא העלו על דעתם שאנשי המחתרת המבוקשים ביותר יעזו להתקרב לעמדות של הבריטים.

אנשי המחתרת היו נכנסים לדירת משפחת גולדברג באקדחים שלופים, מוודאים שלא אורב להם איש זר בבית, ואז נותנים אור ירוק ליאיר שטרן להגיע לדירה. מי היה חולם שהדירה התמימה הזו, מול העמדה המאיימת של הבריטים, הייתה למקום מפגש אהוב על אנשי המחתרת האמיצים? סבי וסבתי כיבדו אותם במשקה ובמאפה ואף תרמו כסף למחתרת.

זהו סיפור קטן שמשקף אך במעט את האומץ, האמונה והתעוזה של אנשי המחתרות שמסרו נפשם כדי שאנו נקבל בע"ה מדינה יהודית לתפארת.

כך אני מגיע מהורהר למניין של גבי שיינין בכותל ונזכר ברב משה צבי סגל, שהיה גם הוא חבר בלח"י ובאצ"ל, והעז להניף דגל ולתקוע בשופר יחד עם הרב אריה לוין, ליד הכותל המערבי למרות האיסור החמור של הבריטים ימ"ש. הרב סגל נלחם גם בשירות מחתרת ההגנה במאורעות תרפ"ט כדי לשמור על דרום תל אביב מהפורעים ביפו, בין היתר ברחובות שינקין ויהודה הלוי, הרב סגל נעצר על ידי הבריטים והודות למאמצי הרב קוק שוחרר מהכלא.

בין יום השואה ליום הזיכרון ויום העצמאות נזכור יחד את הקדושים שחירפו נפשם על קידוש השם ונחבק את חיילי צה"ל, שעושים לילות כימים לשמירת הביטחון, כדי שנוכל להתפלל בשלווה, בשקט ליד שריד בית מקדשנו ובכל מקום בארץ. שבת שלום ויום עצמאות שמח!

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■