מגזין

מדינה בלי ממשלה

עמותות החינוך קורסות בהיעדר תקציב ותמיכה ממשלתית
כתבה ראשונה בסדרה 

רוב הציבור הישראלי משייך את המשבר הפוליטי בישראל להשלכות פוליטיות נטו, אבל יריעת התחומים שנפגעים מכך שכבר יותר משנה אין ממשלה נבחרת בישראל רחבה הרבה יותר. מאחר שישראל שקועה בממשלות מעבר נמנע תפקוד כלכלי נורמטיבי ונעצר תקצוב לשורה ארוכה של גופים.
אחד התחומים שנפגעו פגיעה קשה ביותר הוא תחום החינוך, ובמיוחד עמותות חיצוניות הפועלות במוסדות החינוך. בחלק גדול ממוסדות החינוך כיום, בין שבממלכתי-דתי ובין שבממלכתי, פועלות עמותות רבות שנתח נכבד מהתקציב שלהן בא ממשרד החינוך. מאחר שהעמותות אינן מתוקצבות כבר יותר משנה, המשמעות המיידית היא פגיעה בתלמידים.

יש עמותות שלא שרדו והקפיאו את פעילותן, ויש כאלה שעוד מנסות לשרוד. יהודה פולישוק (39), תושב ירושלים, עוסק בתחום קרוב ל-15 שנה, וכיום הוא עומד בראש שתי עמותות גדולות הפועלות בבתי ספר ברחבי הארץ. בשיחה עם 'גילוי דעת' הוא מסביר על הקושי הגדול שנתקל בו בשנה האחרונה. "בחלק גדול מהכסף כבר השתמשו, ועדיין לא בא התקציב מהמדינה. עד היום הזה לא קיבלו עמותות רבות את כספי 2019", הוא אומר.

איך כל העניין משפיע על פעילותן של העמותות?
"זה משפיע בצמצום כוח אדם. הפחתנו את מספר המדריכים. הפחתנו את מספר בתי הספר שהיינו עובדים איתם. הפסקנו לפתח תוכן. עד לאחרונה היו בתי הספר מקבלים מאיתנו רכש: תקציבים למרצים ולימי עיון לעבודה עם צוות המורים, ולצערי הפסקנו גם את זה. כמו כן יש מיזם ייחודי שהתחלנו בשנה האחרונה, דע מה שתשיב, שמיועד למורי החינוך הדתי ומטרתו להעניק להם כלים לעיסוק בשאלות של אמונה. זו תוכנית ששר החינוך באופן אישי קרא לנו בשבוע שעבר וביקש מאיתנו שלא נעצור את הפרויקט הזה, לכן אנו מחזיקים אותו בשיניים, וגם זה לזמן שאול. אם המצב יימשך כך, לא נוכל להחזיק אותו לעוד הרבה זמן. כל מסעות הנגב והגליל בוטלו נכון לעכשיו עד להודעה חדשה, שנדע שיש תקציב".
העמותות של פולישוק עוסקות בהעצמה רוחנית וזהות יהודית. האחת נקראת אורות, והיא כותבת ומפעילה תוכניות של ערכים יהודיים בתיכונים ממלכתיים, והאחרת היא עמותת קרן חרו"ת, שמטרתה למנוע החלנה בחינוך הממלכתי-דתי. אורות פועלת ב-60 בתי ספר ממלכתיים לערך, ואנשיה פוגשים 10,000 תלמידים בממוצע מדי שבוע, וקרן חרו"ת פועלת ב-120 בתי ספר בממלכתי-דתי לערך, ואנשיה פוגשים כ-20,000 תלמידים בממוצע בשבוע. נוסף על כך העמותות מוציאות תלמידים למסעות משמעותיים (תחליף לטיולים השנתיים) ב-120 בתי ספר בשנה, וכן הן פועלות בתוכניות הפריפריה, ושם פוגשים אנשיהן כ-8,000 תלמידים בשבוע.
"אנו עוסקים בעיקר בחינוך הבלתי פורמלי ופוגשים במהלך הפעילות שלנו בכל שבוע 30,000–40,000 תלמידים במערכת החינוך בכל התוכניות", מסביר פולישוק ומביא דוגמאות לחלק קטן ממפעל העשייה שלהם. "למשל, יש לנו תוכנית שנקראת רוח יהודית, והמאפיין שלה הוא זהות יהודית במערכת החינוך הממלכתית. המדריכים בתוכנית זו הם מכל גוני הקשת, דתיים וחילונים. הם מלמדים שעה שבועית במערכת של בית הספר לפי מערכי שיעור מתאימים שאנו מכינים להם.

"נוסף על כך אנו עושים תוכנית ייחודית של מסעות על הציר של הנגב והגליל שנועדו להחליף את הטיול השנתי הקלסי ולהפוך אותו למסע משמעותי הכולל מעגלי שיח בהקשרים של ערכי האזור. לדוגמה, ערכי חברות של תנאים ואמוראים שגרו בגליל או ערכי אמונה ובראשיתיות מאברהם אבינו ועד לבן-גוריון בנגב. למסעות האלה יוצאים תלמידים מכל המגזרים".
איך התחילה התוכנית רוח יהודית, לימוד ערכים יהודיים בבתי ספר חילוניים?
"התחלנו כשיולי תמיר עוד הייתה שרת החינוך. בזמנו הייתה ועדה אחראית לתכנים המועברים במערכת החינוך הממלכתית. הופעתי לפני הוועדה ונשאלתי למה להכניס לימודי יהדות בבתי ספר הממלכתיים. הסברתי לחברי הוועדה שהתפיסה שלנו היא שלימודי יהדות בבתי ספר הממלכתיים לא צריכים לבוא דווקא

מאנשי חינוך דתיים, מכיוון שהיהדות שייכת לכולם, והוספתי שברמה המוסרית, היות שאנו נמצאים במדינה שנלחמת ונאבקת על עצם זכות קיומה וכל האויבים מסביבנו רוצים לכלותנו וכל ילד וילדה בני 18 לוקחים את הנשק ויוצאים להגן על המדינה ואולי אף חס וחלילה לא לחזור, אין לנו זכות מוסרית לעשות זאת בלי שאנו מסבירים להם למה אנחנו כאן ולשם מה אנו נלחמים.
"זה היה טיעון שפשוט שכנע את כל הוועדה, וברוך ה' הם הסכימו עליו בצורה מאוד ברורה. בעצם החידוש העיקרי שאנו מביאים הוא תכנים אותנטיים, ישירות מהמקורות, בלי שיעברו עיבודים, וגם שיהיו רלוונטיים. כלומר, מביאים רק מה שרלוונטי לחיים של התלמיד החילוני, ולא מלמדים ממקום של הטפה".

אם המצב יימשך כך, לא נוכל להחזיק אותו לעוד הרבה זמן. כל מסעות הנגב והגליל בוטלו נכון לעכשיו עד להודעה חדשה, שנדע שיש תקציב (יהודה פולישוק)

תוכניות אחרות הן תוכנית עתיד ליסודיים ותוכנית אפיקים לעל-יסודיים, והן מכוונות לחינוך הממלכתי-דתי. כדי להמחיש את ההצלחה של תוכניות אלו מספר לי יהודה על בית ספר יסודי בתל אביב שרק לפני חמש שנים מצבו היה לא טוב בכלל: "המצב של בית הספר לא היה מזהיר, כיוון שהרישום אליו היה רק לחצי כיתה, עד שנכנס לשם מנהל צעיר, שבעצמו היה מנחה אצלנו, והתחיל להוביל שם תהליך של שינוי. שתבין, מדובר בתנאים לא קלים כי לבית הספר הממלכתי שממול היה מבנה חדש וקשר טוב עם העירייה. העירייה הייתה מפנה את הגנים לרישום בבית הספר שממול. 
"אותו בית ספר התחיל לעבוד עם תוכנית עתיד לפני כחמש שנים. בסוף הקיץ שעבר עשינו בדיקה ונוכחנו לראות שבית הספר שוקק חיים. יש שלוש כיתות בכל שכבה, והעירייה התחילה להפנות אליו גנים מכל רחבי העיר. וכל זה בתוך שלוש שנים של עבודה, ברוך ה'".
כל עוד אין ממשלה אין תקציב ממשרד החינוך. התוכניות של עמותות של פולישוק ועוד רבות אחרות מתוקצבות בדרך כלל בשותפות בין תורמים לבין המדינה. החל מסבב הבחירות הראשון הפסיקו משרדי הממשלה להוציא מכרזים בצורה מסודרת, ותקנות תמיכה שזקוקות לחתימות של שרים אינן נחתמות, כי לא ברור מי השר ואם יש לו סמכות לחתום על תקנות כאלה. 
עם הזמן רק הלך המצב והחמיר. לפני כשלושה חודשים עצר משרד האוצר את כל ההתקשרויות ודרש ממשרדי הממשלה שכל התקשרות תצריך אישור ועדת חריגים של האוצר. כך מצאו עצמן העמותות, תוכנית אחרי תוכנית, ללא תקציב. 
לא קשה לשמוע את החשיבות שבעניין מקולו של פולישוק. "אנשים שהולכים לקלפי צריכים להבין את המשמעות", הוא אומר, "הרבה אנשים הולכים הביתה ונשארים בלי עבודה, ופעילויות חברתיות חיוניות נעצרות, לאו דווקא בבתי הספר. המחיר שכולנו משלמים הוא כבר לא מחיר של ימין, שמאל, דתיים וחילונים אלא מחיר של החיים". 

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email

לכתבות נוספות באותה קטגוריה

הימין החדש?

בשקט בשקט בנט ונבחרתו, הלא נבחרת, עברו שמאלה. המפלגה שהתיימרה לשאת את השם “ימינה” הוכיחה עד כמה אנשיה, ובעיקר נבחריה

קרא עוד »

גבולות השיח

ידוע ומוכר הדבר כי לפני בחירות, כל צד של המפה הפוליטית מנסה לשכנע את הציבור בצדקת דרכו, בטוהר כוונותיו ובאמת

קרא עוד »

ההשתלטות של הרש"פ

לצד הבנייה הבלתי חוקית ביו”ש אותה מקדמת הרשות הפלסטינית, פועלת בשטח מערכה אחרת שמותירה את רשויות האכיפה כמעט בלי יכולת

קרא עוד »

פעמיים תפילין

בתקופה האחרונה נושא הנחת התפילין עלה לכותרות. אשתף בשני סיפורים על תפילין בעם ישראל, אחד מרגש מאוד ואחד מצחיק.בערב שבת

קרא עוד »
גמרא עם אצבע

לימוד גמרא

שאלה: איך ניגשים ללמוד דף גמרא לבד? תשובה:שלום לך! נתייחס בקצרה לקשיים המרכזיים בלימוד ולדרכי הלימוד שיעזרו להתקדם.מחסומים: שפת הגמרא

קרא עוד »

ביני לנדאו

אבא ואמאדוד ושרה לנדאו- נתנו לי הכל ובכל כיוון שהלכתי האמינו בי והם תמיד שם בשבילי. קרית ארבע חברוןעיר מולדתי.

קרא עוד »

100 שנים של מאבק

ישבנו לשיחה צפופה עם ד”ר מרדכי קידר – מרצה במחלקות לערבית ומזרח תיכון, והמזרחן ד”ר אדי כהן, שניהם חוקרים במרכז

קרא עוד »
כהנים בברכת כהנים

בקרוביי אקדש

במשך שנים, סעדנו סעודות שבת בחדר האוכל של ישיבת שעלבים, כשבעלי היה ר”מ בישיבה. בטקס נטילת הידיים של הבחורים, היה

קרא עוד »
אגל על הברקס

תקלה בבלמי הרכב

לפני כמה שנים, התייחסנו לאיתור תקלות בנסיעה, לאחר ששמענו בצער עמוק ובזעזוע על התאונה המחרידה בכניסה לטבריה ועל מותם של

קרא עוד »
עטרה גרמן

עטרה גרמן

אבאיהודה גרמן. לא יעזור הגיל ושנות העצמאות, אם קורה משהו הדבר הראשון זה טלפון אליו. השיחה בדרך חזור הביתה בשעות

קרא עוד »
בחורה מביטה בחלון

בוחרת בחיים

החיים שלנו הם מסע ארוך, מסע שיש בו לב ונשמה ואנשים ומשפחה וצער וכאב ושמחות והצלחות ומכשולים וגם הרבה טוב.

קרא עוד »

שליח מהשמיים

יש לי אחיין ששמו איתי שכטר, איתי משחק כדור רגל בליגת העל. איתי אדם מאמין ותמיד בשמחה. בשנת 2014 איתי

קרא עוד »

אביב של אהבת חינם

צעדתי לכותל מוקדם בשבת בבוקר ותהיתי האם יאירו פני המנורה והרחבה תתמלא סוף סוף במתפללים לאחר שבועות של מתח. שמחתי

קרא עוד »
גלילה למעלה