המשך השיחה מהגיליון הקודם
אחד הדברים הטובים שאולי ייצאו מהמלחמה הזאת הוא שבירת סטיגמות, מבט פחות שטחי בסגנון השחור-לבן, שיש בו חלוקה מדויקת להשקפות עולם ומחנות. נשוב בכמה דברים למבט מורכב יותר. הנה כמה תזכורות מעולם ישן, שנראה לנו היום מוזר מאד:
סיפרה לי גב׳ שרה ספיר, חסידת גור ילידת חיפה, שאביה, הרב יעקב סלוד, נסע בנערותו ללמוד במתיבתא בוורשה. הוא למד שם אצל הגאון ר׳ מנחם זמבה הי״ד, והיו מכנים אותו ״העילוי מטשכנוב״ על שם העיירה שבה נולד.
תיאור חי ומדויק למתיבתא הזאת נמצא בספר הזיכרון לרב יצחק ידידיה פרנקל, רבה של תל אביב, בתוך תולדות חיי הרב פרנקל. זהו מאמר מופלא, בסגנון ובתוכן, של בנו הרב איסר פרנקל, שהיה רב שכונת בבלי בת״א [גיסו של הרב ישראל מאיר לאו יבלח״א], וחלקו נכתב ע״י הרב יצחק ידידיה בעצמו, מזכרונותיו. שם מצוי גם התיאור האותנטי ביותר של עבודת היצירה התורנית הכבירה של ר׳ מנחם זמבה ושל דמותו, יחד עם עוד דמויות הוד מוורשה היהודית שלפני המבול.
אביה למד עם הרב פרנקל שם במתיבתא. בשנת תרצ״ד, 1934, הרב פרנקל כיהן אז כרב צעיר ומצליח בפולין, כשבתום ליל הסדר, בעת אמירת ״לשנה הבאה בירושלים״ קיבל החלטה, הזויה באותם הימים, לעלות לארץ. התנגדויות רבות פגשה ההחלטה הזאת, אבל ברכתו ופעלו של האדמו״ר מגור קידמו אותה לפסים מעשיים בשנת תרצ״ה. החלטה זו הצילה אותו ואת משפחתו מכליה, כגורלם הרע של יהודי אירופה.
באותה שנה התארס אביה, ורצה גם הוא, כחברו ללימודים, לעלות לארץ. ארוסתו סירבה, בטענה שהארץ ריקה, התנאים קשים ואין עבודה. העובדות היו לגמרי נכונות, אבל אמונת חכמים הייתה לה, והיא הציעה לארוס לנסוע לרבי מגור ולהתייעץ עמו. ל״אמרי אמת״ היו לפני השואה לפחות 100,000 חסידים, והוא היה אז כבר אחרי 4 או 5 ביקורים בארץ ישראל. הארוס עשה כעצתה, נסע לעיירה גור, חיכה בתור לרבי כיממה עד שנכנס, ושאל. הרבי אמר לו שלא זו בלבד שהם צריכים לעלות לארץ, אלא שכדאי להם להתחתן מה שיותר מהר, ולעלות לארץ כבר בתור זוג נשוי. התשובה הייתה חד משמעית, וכך פעלו. בתוך שבוע הם העמידו חופה, סרטיפיקטים כבר היו להם, והם יצאו באונייה לארץ ישראל. גם הם ניצלו ובנו משפחה לתפארת, בזכות עצה זו.
ומדוע בנו את ביתם בחיפה דווקא? כאן כבר פעלו מכוח האינרציה, שהרי ארץ ישראל כולה מקודשת. האונייה הגיעה לנמל יפו, ומשנודע לאמה שצריך לרדת מהאונייה בסולם חבלים, היא סירבה. [נמל של ממש נבנה בתל אביב רק שנה אחר עלייתם. מ.ד.]. אמרו לה שזו לא התחנה האחרונה, ואפשר לרדת בירידה רגילה בנמל חיפה, וכך עשו. ומכיוון שהגיעו לחיפה, קבעו בה את מושבם. בחיפה פגשו שוב את הידיד מאז, הרב פרנקל, ושם ייסדו יחד את השטיבל החיפאי של גור.
ומוסיפה שרה ספיר לספר: ׳אבי הכיר את יענק׳ל כץ, שעבד בעיריית חיפה, (מאוחר יותר בנו היה רב במרכז הכרמל), והוא סידר לו שני ימי עבודה בשבוע כפועל בניין! [תארו לעצמכם קשר של פרוטקציה עם מישהו בעירייה, שמניב לכם זכות לעבוד יומיים בשבוע בבניין…מ.ד.] מאוחר יותר הוא כבר זכה להשיג עבודה מלאה. אגב, מדי פעם עברנו ליד בית מסוים שאבי הצביע עליו ואמר: ״את התקרה כאן אני יצקתי, את המדרגות האלה בניתי״.
סדר היום של אבי התחיל בתפילת שחרית בשטיבל של גור, ובשבע בבוקר הוא כבר התחיל לעבוד. הוא חזר הביתה בארבע אחה״צ, ומדי יום הלך לשטיבל עד עשר בלילה. הוא היה שם בתפקיד ״משיב״. גם כשהיה חוזר, לא תמיד התפנה מיד לארוחת ערב, הוא עיין באיזה ספר, אמר שצריך להכין תשובה למישהו למחר. אמי הייתה פורסת לו לחם, מכסה במפית לבנה, וממתינה לו עם הארוחה. אמרו לי לאחרונה שפעם לא היו בתים של תורה, לא היו נשים שיצאו לעבוד כדי שהבעל ילך ללמוד. ואמרתי: בוודאי שהיו! מה זה בית של תורה? האם אמי, שהניחה לאבי ללמוד כל השעות הללו, שלקחה על עצמה את כל עול גידול הילדים, לא בנתה בית של תורה? האם אבי, כשחזר עייף מהעבודה לא הלך ללמוד בכל השעות הללו?
כשהגיעה מלחמת השחרור, היה ברור ומובן מאליו שאבי ייטול חלק במלחמה. הוא הוצב בעמדה בחיפה, על אחד מגגות הבתים, עם מקלע שמופעל בעזרת מנואלה. אני הייתי מביאה לו לשם אוכל מדי פעם. אחרי המלחמה הוא המשיך לעשות מילואים במשך הרבה שנים.
אשתו של החזן מלבסקי היתה גרה בעיר לודז׳, אולי אפילו ילידת לודז׳, וגם אמי באה מלודז׳. כך יצא שכשבאה משפחת מלבסקי להופיע בארץ, הם התארחו בביתנו. מלבסקי היה אדם חרדי באורחות חייו, חרדי בסגנון אמריקאי. כך זכיתי לשמוע את שירתו בביתנו.
רק אחרי חתונתי נעשיתי תל-אביבית, כשנישאתי לחסיד גור משם. גרנו בשדרות רוטשילד פינת מזא״ה [כידוע, רוב האדמו״רים גרו בתל אביב, היו גם בשד׳ רוטשילד. ברחוב זה התגורר גם הרב עובדיה יוסף, רבה של תל אביב. מ.ד.]. התפללנו באחד מהשטיבלאך של גור בת״א׳.
זכיתי להכיר יהודים רבים מהדור ההוא, שחיו בסגנון של הרב סלוד. ואני חושב לעצמי: האם יתכן שהכל רק משל היה? ■
meirdorfman@gmail.com
