מה למשפט עברי במדינה עברית?

בכל הדורות בישראל התקבלו ההכרעות המשפטיות בבתי דין תורניים. בתי משפט ׳השלום׳ הראשונים, שמערכת המשפט הנוכחית במדינת ישראל היא המשך שלהם, החלו לקום בשנת תרס"ט (1909). הרבנים ראו בזה פרצה חמורה וניתוק המערכת ההיסטורית של קדושת דיני תורה. אחד הלוחמים הגדולים בנושא בזמנו, היה רבה של פתח תקווה, הרב ציטרון (קיטרוני), חתנו של הרוגוצ׳ובר וידידו של הרב קוק. "וכי אין לנו מערכת משפט עברי מפוארת?" הוא שאל. התשובה שהשיבו לו לא הייתה בוויכוח ענייני עם דיני תורה, אלא בטענה שבתי משפט יכולים לפעול רק מכוח אמון הציבור, ולכן צריכים להקים מערכת משפט לפי ערכי הציבור המתדיין בהם… אגב, מי שהמשיך את מאבקו היה הרב הרצוג, סבו של הנשיא הנוכחי, טרם קום המדינה, בדרכו שלו. הוא לא האמין שתקום מדינה עברית ללא משפט עברי.
קנאת סופרים…
סיפר לי הגאון רבי דוד קב זצ״ל, מראשי ישיבת ׳כרם ביבנה׳, יליד ׳שערי חסד׳: ״ר׳ שלמה זלמן אויערבך אמר פעם שהוא מקנא ברב משה אביגדור עמיאל, רבה של תל אביב ומייסד ישיבת ׳היישוב החדש׳, על כישרונו הגדול בדיבור ובדרשה. ר׳ שלמה זלמן לא דרש דרשות בציבור ומעולם לא הספיד, מלבד פעם אחת יוצאת דופן. זה היה כשנפטר רבי דוד בהר״ן, מגדולי ירושלים, ובצוואתו ביקש שר׳ שלמה זלמן יהיה זה שיספידו. וסיפר הגרש״ז שלקח לו כ-5-6 שעות תמימות להכין את הדברים שאמר אז בהספד בפני הציבור״.
אהבת תורה
בבחרותי ישבתי בחתונת ידידי, הרב צפניה קלרמן, ראש הישיבה התיכונית מכון לב, בשולחן של בחורי הישיבה, ואיתנו ישב רבו, הרב שלמה קליינמן שליט״א, ראש הישיבה התיכונית ׳יבנה׳ בחיפה. כשנכנס הרב יעקב רוזנטל זצ״ל (אב״ד חיפה), ניגש אל הרב קליינמן, התיישב ליד השולחן, ובלי כל הקדמות מיותרות החל המשא ומתן התורני, מקורות עפו בקצב מסחרר, ויכוחים עקשים התערבבו ברעש התזמורת… שיעור נפלא באהבת תורה, משני בעלי אהבת תורה נדירה, שעברה לתלמידיהם הרבים! אחד התלמידים, עו״ד יואל הדר, סיפר לי שלפני עשרות שנים, בכיתה ט בישיבה התיכונית היה מקצוע שהוא ממש לא אהב, וזה היה לימוד הגמרא. הוא לא הבין מה לו ולסוגיות האלה הרחוקות כל כך מחייו… עד שהגיע לשיעור של הרב קליינמן, ואז הכול התהפך לגמרי, לאהבה עמוקה לגמרא. הוא סיפר שכך קרה גם אצל חבריו, ושהם כולם שומרים על קשר חם עם הרב עד היום. תלמיד ידוע של הרב רוזנטל הוא הרב שלמה עמאר שליט״א, הרב הראשי לירושלים, ואין צורך להוסיף…
במעלות קדושים
בשכונת שערי חסד התגורר אחד מגדולי ישראל, הרב מטשעבין. בזמן השואה הוא נס מזרחה, נשלח לסיביר, והצליח להגיע לבוכרה ולשהות שם עד תום המלחמה. הוא למד תורה במשך כל השנים הללו בתנאים הקשים ביותר. אומנם ספרים לא היו לו, אבל הוא למד וכתב חידושי תורה. בחידושיו, שכללו אלפי מובאות, הוא ציטט בדיוק רב מתוך הזיכרון בלבד. סיפר לי ברוך גולדפינגר, שהיה איש תנועת ׳הפועל המזרחי׳ ופעיל בענייני הקודש בעיר ת״א: ״במנוסתי מזרחה במהלך שנות השואה זכיתי לשהות במחיצתו של גאון זה. אחרי השואה רציתי להוציא לאור ספר שלו – למדנות שנכתבה בשנות מצוקה בתנאים קשים ביותר, יש בזה עצמו מסר חינוכי גדול. הוא הסכים בתנאי שאראה לו את הכול לפני ההדפסה. הוא התבונן בשער הספר וראה שהקדמתי לשמו את התארים ׳הרב הקדוש׳, כפי שכותבים על אדמו״רים. ואז אמר בנחרצות: ׳הקדוש? בשום אופן לא! הקדושים הם אלו שנהרגו על קידוש ה׳..׳..״. ■