בדרך לכותל

מוציא אסירים ופודה ענווים

שבת שביעית למלחמה. הכותל חיבק חיילים רבים, שבחסות הפסקת האש יצאו לאפטר חטוף. הגעגועים לתפילה בכותל הביאו אותם, חמושים ונחושים, להקדיש שעות יקרות בחופשתם הקצרה, כדי לבקש רחמים על כלל הלוחמים שלנו ועל החטופים והפצועים. פניהם של החיילים מביעות דאגה. יש חשש כבד שלהפסקת האש תהינה השלכות קשות על המשך הלחימה. רגשות מעורבים, מצד אחד שמחה על שחרור חטופים יקרים ומצד שני מתגברת הסכנה למלכודות לכוחות שלנו בשטח, גם עכשיו וגם בהמשך הלחימה.

לצד החיילים היקרים, התפללו מפונים מהצפון והדרום וגם לא מעט אורחים מחו״ל שבאו לחזק, להתחזק, להזדהות, להתנדב ולתרום למאמץ המלחמתי.

אמירת פרקי התהילים התערבבה עם אין ספור ברכות ׳הגומל׳.

האווירה בכותל הייתה של ימים גורליים, ימי דין, ימים שאנו זקוקים להרבה רחמי שמים.

אלו בדיוק הימים שהכותל מוכן אליהם ומבטיח להעביר את תפילות הציבור והיחיד ללשכתו של ה׳ צבאות, א-ל נקמות ה׳, אדון הנפלאות.

בצהרי יום שישי ארזנו את מטלטלנו והדרמנו ליישוב המקסים – יד בנימין.

הגיסים היקרים, דליה ובני פריד, הזמינו אותנו להתארח אצלם לשבת מיוחדת ביד בנימין. אני לא מוותר בקלות על תפילת שבת בכותל. כתנא דמסייע, שלח לי גיסי רשימה של 13! שיעורים שונים, בבתי כנסת שונים, שיינתנו בשבת, על ידי רב חשוב ומוכשר, כהצדעה וכהגנה לחיילי צה״ל.

נפעמתי.

בראש התוכנייה התנוסס שמו של הקלף המנצח – הרב מאיר גולדויכט האהוב. כמעט לא התלבטתי אם פיתוי כזה, דוחה בשעת הדחק את התפילה הקבועה בכותל. הוספתי לשיקולים גם את הכנסת האורחים הידועה של משפחת פריד. לבסוף נחה דעתי לאור הנס הגלוי, שבננו, צביקי, הגיע סוף סוף, ברגע האחרון לביתו, כך שאין חשש, שאוריה והנכדים יוותרו לבדם בשבת.

החותן והחותנת האהובים שלי, ראשי שבט ברט, מפונים לירושלים, מביתם בכפר מימון. אנו וצאצאיהם, שמגויסים ושאינם מגויסים, מארחים להם חברה אצלנו בשבתות ובימי חול. הזוג החקלאי המתוק הזה, שלהם נכדים רבים בכל החזיתות, הדרימו לשבי דרום, כדי להשתתף במוצש״ק, בסעודת הודיה, על נס ההצלה של בניהם – חנה ואליעזר ברט.

מדי שנה מציינים חנה ואליעזר את יום ההצלה שלהם, מפיגוע התופת בהודיה לה' על הנס. לפני כ- 22 שנה, מחבל ירה לעברם צרורות תופת וזרק רימונים על רכבם בצומת גוש קטיף. אליעזר נהג ברכב בתושיה ובאומץ רב והצליח להבריח את משפחתו מטווח הירי, על הג׳אנטים. המחבל המשיך לירות על הרכב המתרחק, כדי לחסלם. הם נצלו בנס. חנה גוננה על הודיה הפעוטה בגופה והצילה אותה מקליע, שחדר שני סנטימטרים מליבה הקטן. חנה נורתה בחוט השדרה ונותרה משותקת ברגליה. במקום ליפול לייאוש היא קיבלה כוחות חיים חדשים ומופלאים. חנה ילדה אחרי הפיגוע את בנם עמיחי ישראל, שיחי׳. כל מי שמבין קצת ברפואה יודע, שאישה יולדת כשהיא מרותקת לכיסא גלגלים, זהו נס גלוי. חנה ביקשה ללדת בגבורה, ולהוסיף חיים בעם ישראל. וכך הצליחה, ב״ה, לסקל את זממו של המחבל שביקש ליטול חיים.

סעודת ההודיה נחגגה בהשתתפות בני המשפחה, חברים ותושבי ׳שבי דרום׳. כל זה מתוך הודיה לה׳ ומתוך תפילה לרוממות הרוח בעם ישראל. בהצדעה לחיילים היקרים, הלוחמים בגבורה ובהקרבה בחזית ולאימהות האמיצות הנלחמות לקיום המשפחות בעורף.

ונחזור בערגה ליד בנימין. הרב גולדויכט התחיל את מסע שיעוריו לפני קבלת שבת בבית הכנסת בישוב הסמוך, בית חלקיה. הרב גמע את מרחק ההליכה בצעדים קלים, כחייל צעיר, והותיר אותנו מתנשפים, שעה שמסר שיעור בבית הכנסת המרכזי. לאחר סעודת ערב שבת מסר הרב שיעור בבית הכנסת הקהילתי ואח״כ שיעור לבני הנוער בבית הכנסת המרכזי.

שיחות אישיות ומענה לשאלות מרתקות אל תוך הלילה. שינה חטופה ויקיצה רעננה לשבת מוארת המלאה בשיעורי תורה.

לפני ואחרי תפילת ותיקין עוד שיחות. וכך הלאה. השיעורים היו מלווים בדפי מקורות מושקעים ובנויים לתלפיות. הנושאים מגוונים ונוגעים לכל הדילמות במעגל החיים בדורנו, לדוגמא: ׳כוחו של חסד בשעת מלחמה׳, ׳שני יהודים שלוש דעות – כוחה של אחדות וערבות הדדית׳, ׳דוד המלך והדאגה להמשך שושלת המלוכה – עד משיח בן דוד׳, ׳חנכה כחג של אור – מול חושך העמים׳ ועוד ועוד.

הרב הכניס בנו באמצעות שיחותיו כוחות של אמונה מחודשת בנצח ישראל, תקווה לישועה קרובה והרבה אורה ושמחה.

הרב גולדויכט ורעייתו התומכת לחימה, הילה, גרים בשערי חסד. בניהם משרתים ביחידות חשובות.

הרב מחלק את זמנו, בין קירוב יהודים לתורה ולעלייה לארץ ישראל, בישיבת ׳אור אלחנן׳ – ׳ישיבה אוניברסיטי׳, בניו יורק, לבין הרבצת שיעורים ברבים, שלא על מנת לקבל פרס, בכל יישוב בארץ. את טיסותיהם התכופות, הזוג המופלא הזה מממן מכיסם. הם מסרבים לקבל כל תגמול על ההשקעה הרבה. ׳השיעורים הרבים והתשוקה לתורה בכל הארץ, נוטעים בי כוחות וחיות נפלאה – תעצומות נפש של תורה׳ כך הוא שח לי בהליכה מהירה, תוך שאני סוגר פערים ומסדר את נשימותיי.

משפחות יקרות ביד בנימין, אירחו כהרגלן בקודש את הזוג המופלא והמיוחד ללינה ולסעודות. ביניהם – תמי וירון גולדברג החלוצים, שעשו עלייה מקליבלנד, מתוך העדפה ברורה לחיים של נתינה בארץ הקודש, על פני חיי רווחה מדומה, בארצות הגויים. הרב בני גוטליב ורעייתו בת חן, סייעו בארגון המורכב של השבת העשירה בתורה ובחיבור לבבות. הם גם ארחו את הרב מאיר ורעייתו הילה לסעודות. הר מאיר דילג בין בתי הכנסת במהירות ובנחישות כאילו הוא בן בית וותיק. השרה אווירה נינוחה ונעימה על לומדי התורה. מתיקות דברי התורה מקרבת רבים ופותחת אופקים לבני נוער ומבוגרים.

אני משתתף, יחד עם עוד מאות רבות של מאזינים, בכל יום רביעי, בשיעורי תורה שהרב מעביר בזום חובק עולם.

ברבות הימים, למדתי ששיטתו של הרב הינה – לקחת הדרכות ועקרונות הנלמדים והנרמזים מפרשות השבוע ומדברי חז״ל ולצייד בהם את השומעים, כדי שיוכלו ליישם אותם בחיי היום יום.

בד״כ, לאחר שהרב מסיים תפילת ותיקין של שבת, בבית הכנסת בשערי חסד, אני פוגש אותו בכותל. לאחר חיבוק חם אני מבקש מהרב לצייד אותי ב׳צידה לדרך׳. הרב שולף לי מיד רעיון טרי, שחשב עליו במהלך השבת. בכל רעיון כזה יש מסר מעשי, לחיזוק אמונה, לחיבור חיי המעשה לתורת חיים, ליישום רוח התורה והאמונה בהבנת המציאות המורכבת. להאיר תהליכים אקטואליים וחדשותיים באור של תורת חיים. במילים אחרות – לנסות להבין מה הקב״ה רוצה מאיתנו ולפעול בהתאם.

זו גישה שמזכירה לי מעט את דרכו החינוכית של מורי ורבי, הרב צבי יהודה, שזכיתי להתגורר בביתו במשך כשלוש שנים. הרצי״ק הכניס בנו הבנה שאנו חייבים להסתכל על המציאות מתוך פסוקי התורה והגמרא.

בינו שנות דור ודור.

העולם הזה הוא פרוזדור לעולם הבא. לכן אנו מחויבים לצעוד בו בהכנה לקראת ימים טובים יותר, של קיבוץ גלויות, מילת הלב, גאולה וישועה.

זכיתי לבקר השבוע עם אליעזר, גיסי, את מ״פ פלוגת המילואים בגבעתי, רב סרן יצחק שוורץ, האגדי. יצחק נפצע קשה בקרב עם מחבלים בעזה, אושפז באסותא אשדוד ולאחר מכן נכנס לשיקום ארוך בתל השומר. קליעי המחבלים פגעו בין השאר גם בעמוד השדרה שלו וגרמו לו נזק רב. אליעזר, גיסי, מכיר מקרוב פגיעות בחוט שדרה. רעייתו, חנה, נפצעה קשה בפיגוע בגוש קטיף, (ראו למעלה). יחד, עם גיסי וחברים יקרים, כמו אברהם רוטשטיין ומיכה קניג, אני מפעיל את ׳קרן ישראל לרפואה ולנפגעי חוט שדרה׳. מתוך כך אני מקפיד לבקר ולתת סיוע מהידע ומהניסיון שנצבר, לחיילים ולאזרחים, שנפגעו מירי של מחבלים שפלים. אבל המ״פ יצחק שוורץ הוא מקרה מיוחד. לא רק שהוא בן תורה ומפקדו במילואים של אוריאל ברט המתוק, הבן הבכור של אליעזר וחנה, אלא שהוא מתייחס לכל חייליו כמו אל בנים אהובים. בתום כל יום לחימה מפרך, הם ישנים שעות ספורות בבתים של מחבלים, שזה עתה טוהרו על ידם. לא לפני שהם קובעים מזוזה בפתחי החדרים. ׳אלו בתים בארץ ישראל, שחייבים במזוזה, לכל הדעות! כך פסקו הרבנים׳.

להמחיש מעט מאישיותו המופלאה של המ״פ האמיץ, שמוביל את פיקודיו מניצחון לניצחון, אספר מה שח לנו באמונה, בהקרבה ובביטחון אישי, בביקורינו אצלו:

׳אני חייב לקום עכשיו על רגליי. חייב לחזור לעזה. להמשיך ולהנהיג את חיילי האמיצים בקרב. אני הכנסתי אותם לעזה ואני אוציא אותם משם חיים, שמחים ומנצחים!״

שבת שלום של ניצחון סוחף לעם ישראל. של שחרור עזה והלבנון מכוחות הרשע. של המשך האחדות, הנתינה והערבות ההדדית, בכל גווני העם המיוחד שלנו.

שבת של המשך פדיון שבויים. בריאות איתנה לפצועים, לשבורים ולחולים.

שבת של פדות נפשנו. ■

לתגובות:

manager@pisrael.com

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מרץ 15, 2023

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

דצמבר 28, 2022

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים את המצוקים והתבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90, הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ׳זאת חנוכה׳, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. נכחו בה רבים מעם ישראל: תלמידים, בוגרים, חברי כנסת, רבנים ועוד. ההלוויה שודרה כמובן גם בכלי התקשורת השונים לטובת אלו שלא הגיעו.
הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.
וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?", והרב ענה: "זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל".
״סימניות בכל ספר״
הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ׳עטרת נחמיה׳ בתל אביב, הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים. שוחחנו עם הרב הלוי כאשר היה בדרכו ללוויית הרב זצ״ל, והרב שיתף אותנו במעט מגדולת הרב רגע לפני שנפרד ממנו במסע הלוויה.
״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.
כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״
איך זה לעבוד עם הרב דרוקמן?
״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.
ממה זה נובע?
״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.
השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.
אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.
״המשפחה הייתה שותפה מלאה״
עם הרב הלוי אנחנו משוחחים בזמן הנסיעה ללוייתו של זקן רבני הציונות הדתית, והרב הלוי אמור כי על הרב דרוקמן צריך לומר את הפסוק ״אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין״ (מיכה ז, ב). ״הפסוק הזה מלווה אותי בדרך. פירושו של דבר שהרב היה בתורתו חסיד גדול. כל תורתו היא חסד עִם עַם ישראל, ועל זה ׳אבד חסיד׳. בתורה הזאת הוא קירב רבים – גם קירוב ממש וגם קירוב שרבים העריכו ולא זלזלו בתורה בזכות הרב, וזה ׳וישר באדם אין׳ – בעיני בני אדם הרב היה אדם ישר״.
הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה.
״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?
״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.
האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?
״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.
״אותה החיבה״
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?
״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה לפני כחודש בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.
לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.
באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?
״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״.