01
שבת שביעית למלחמה. הכותל חיבק חיילים רבים, שבחסות הפסקת האש יצאו לאפטר חטוף. הגעגועים לתפילה בכותל הביאו אותם, חמושים ונחושים, להקדיש שעות יקרות בחופשתם הקצרה, כדי לבקש רחמים על כלל הלוחמים שלנו ועל החטופים והפצועים. פניהם של החיילים מביעות דאגה. יש חשש כבד שלהפסקת האש תהינה השלכות קשות על המשך הלחימה. רגשות מעורבים, מצד אחד שמחה על שחרור חטופים יקרים ומצד שני מתגברת הסכנה למלכודות לכוחות שלנו בשטח, גם עכשיו וגם בהמשך הלחימה.
לצד החיילים היקרים, התפללו מפונים מהצפון והדרום וגם לא מעט אורחים מחו״ל שבאו לחזק, להתחזק, להזדהות, להתנדב ולתרום למאמץ המלחמתי.
אמירת פרקי התהילים התערבבה עם אין ספור ברכות ׳הגומל׳.
האווירה בכותל הייתה של ימים גורליים, ימי דין, ימים שאנו זקוקים להרבה רחמי שמים.
אלו בדיוק הימים שהכותל מוכן אליהם ומבטיח להעביר את תפילות הציבור והיחיד ללשכתו של ה׳ צבאות, א-ל נקמות ה׳, אדון הנפלאות.
בצהרי יום שישי ארזנו את מטלטלנו והדרמנו ליישוב המקסים – יד בנימין.
02
הגיסים היקרים, דליה ובני פריד, הזמינו אותנו להתארח אצלם לשבת מיוחדת ביד בנימין. אני לא מוותר בקלות על תפילת שבת בכותל. כתנא דמסייע, שלח לי גיסי רשימה של 13! שיעורים שונים, בבתי כנסת שונים, שיינתנו בשבת, על ידי רב חשוב ומוכשר, כהצדעה וכהגנה לחיילי צה״ל.
נפעמתי.
בראש התוכנייה התנוסס שמו של הקלף המנצח – הרב מאיר גולדויכט האהוב. כמעט לא התלבטתי אם פיתוי כזה, דוחה בשעת הדחק את התפילה הקבועה בכותל. הוספתי לשיקולים גם את הכנסת האורחים הידועה של משפחת פריד. לבסוף נחה דעתי לאור הנס הגלוי, שבננו, צביקי, הגיע סוף סוף, ברגע האחרון לביתו, כך שאין חשש, שאוריה והנכדים יוותרו לבדם בשבת.
החותן והחותנת האהובים שלי, ראשי שבט ברט, מפונים לירושלים, מביתם בכפר מימון. אנו וצאצאיהם, שמגויסים ושאינם מגויסים, מארחים להם חברה אצלנו בשבתות ובימי חול. הזוג החקלאי המתוק הזה, שלהם נכדים רבים בכל החזיתות, הדרימו לשבי דרום, כדי להשתתף במוצש״ק, בסעודת הודיה, על נס ההצלה של בניהם – חנה ואליעזר ברט.
מדי שנה מציינים חנה ואליעזר את יום ההצלה שלהם, מפיגוע התופת בהודיה לה' על הנס. לפני כ- 22 שנה, מחבל ירה לעברם צרורות תופת וזרק רימונים על רכבם בצומת גוש קטיף. אליעזר נהג ברכב בתושיה ובאומץ רב והצליח להבריח את משפחתו מטווח הירי, על הג׳אנטים. המחבל המשיך לירות על הרכב המתרחק, כדי לחסלם. הם נצלו בנס. חנה גוננה על הודיה הפעוטה בגופה והצילה אותה מקליע, שחדר שני סנטימטרים מליבה הקטן. חנה נורתה בחוט השדרה ונותרה משותקת ברגליה. במקום ליפול לייאוש היא קיבלה כוחות חיים חדשים ומופלאים. חנה ילדה אחרי הפיגוע את בנם עמיחי ישראל, שיחי׳. כל מי שמבין קצת ברפואה יודע, שאישה יולדת כשהיא מרותקת לכיסא גלגלים, זהו נס גלוי. חנה ביקשה ללדת בגבורה, ולהוסיף חיים בעם ישראל. וכך הצליחה, ב״ה, לסקל את זממו של המחבל שביקש ליטול חיים.
סעודת ההודיה נחגגה בהשתתפות בני המשפחה, חברים ותושבי ׳שבי דרום׳. כל זה מתוך הודיה לה׳ ומתוך תפילה לרוממות הרוח בעם ישראל. בהצדעה לחיילים היקרים, הלוחמים בגבורה ובהקרבה בחזית ולאימהות האמיצות הנלחמות לקיום המשפחות בעורף.
03
ונחזור בערגה ליד בנימין. הרב גולדויכט התחיל את מסע שיעוריו לפני קבלת שבת בבית הכנסת בישוב הסמוך, בית חלקיה. הרב גמע את מרחק ההליכה בצעדים קלים, כחייל צעיר, והותיר אותנו מתנשפים, שעה שמסר שיעור בבית הכנסת המרכזי. לאחר סעודת ערב שבת מסר הרב שיעור בבית הכנסת הקהילתי ואח״כ שיעור לבני הנוער בבית הכנסת המרכזי.
שיחות אישיות ומענה לשאלות מרתקות אל תוך הלילה. שינה חטופה ויקיצה רעננה לשבת מוארת המלאה בשיעורי תורה.
לפני ואחרי תפילת ותיקין עוד שיחות. וכך הלאה. השיעורים היו מלווים בדפי מקורות מושקעים ובנויים לתלפיות. הנושאים מגוונים ונוגעים לכל הדילמות במעגל החיים בדורנו, לדוגמא: ׳כוחו של חסד בשעת מלחמה׳, ׳שני יהודים שלוש דעות – כוחה של אחדות וערבות הדדית׳, ׳דוד המלך והדאגה להמשך שושלת המלוכה – עד משיח בן דוד׳, ׳חנכה כחג של אור – מול חושך העמים׳ ועוד ועוד.
הרב הכניס בנו באמצעות שיחותיו כוחות של אמונה מחודשת בנצח ישראל, תקווה לישועה קרובה והרבה אורה ושמחה.
הרב גולדויכט ורעייתו התומכת לחימה, הילה, גרים בשערי חסד. בניהם משרתים ביחידות חשובות.
הרב מחלק את זמנו, בין קירוב יהודים לתורה ולעלייה לארץ ישראל, בישיבת ׳אור אלחנן׳ – ׳ישיבה אוניברסיטי׳, בניו יורק, לבין הרבצת שיעורים ברבים, שלא על מנת לקבל פרס, בכל יישוב בארץ. את טיסותיהם התכופות, הזוג המופלא הזה מממן מכיסם. הם מסרבים לקבל כל תגמול על ההשקעה הרבה. ׳השיעורים הרבים והתשוקה לתורה בכל הארץ, נוטעים בי כוחות וחיות נפלאה – תעצומות נפש של תורה׳ כך הוא שח לי בהליכה מהירה, תוך שאני סוגר פערים ומסדר את נשימותיי.
משפחות יקרות ביד בנימין, אירחו כהרגלן בקודש את הזוג המופלא והמיוחד ללינה ולסעודות. ביניהם – תמי וירון גולדברג החלוצים, שעשו עלייה מקליבלנד, מתוך העדפה ברורה לחיים של נתינה בארץ הקודש, על פני חיי רווחה מדומה, בארצות הגויים. הרב בני גוטליב ורעייתו בת חן, סייעו בארגון המורכב של השבת העשירה בתורה ובחיבור לבבות. הם גם ארחו את הרב מאיר ורעייתו הילה לסעודות. הר מאיר דילג בין בתי הכנסת במהירות ובנחישות כאילו הוא בן בית וותיק. השרה אווירה נינוחה ונעימה על לומדי התורה. מתיקות דברי התורה מקרבת רבים ופותחת אופקים לבני נוער ומבוגרים.
04
אני משתתף, יחד עם עוד מאות רבות של מאזינים, בכל יום רביעי, בשיעורי תורה שהרב מעביר בזום חובק עולם.
ברבות הימים, למדתי ששיטתו של הרב הינה – לקחת הדרכות ועקרונות הנלמדים והנרמזים מפרשות השבוע ומדברי חז״ל ולצייד בהם את השומעים, כדי שיוכלו ליישם אותם בחיי היום יום.
בד״כ, לאחר שהרב מסיים תפילת ותיקין של שבת, בבית הכנסת בשערי חסד, אני פוגש אותו בכותל. לאחר חיבוק חם אני מבקש מהרב לצייד אותי ב׳צידה לדרך׳. הרב שולף לי מיד רעיון טרי, שחשב עליו במהלך השבת. בכל רעיון כזה יש מסר מעשי, לחיזוק אמונה, לחיבור חיי המעשה לתורת חיים, ליישום רוח התורה והאמונה בהבנת המציאות המורכבת. להאיר תהליכים אקטואליים וחדשותיים באור של תורת חיים. במילים אחרות – לנסות להבין מה הקב״ה רוצה מאיתנו ולפעול בהתאם.
זו גישה שמזכירה לי מעט את דרכו החינוכית של מורי ורבי, הרב צבי יהודה, שזכיתי להתגורר בביתו במשך כשלוש שנים. הרצי״ק הכניס בנו הבנה שאנו חייבים להסתכל על המציאות מתוך פסוקי התורה והגמרא.
בינו שנות דור ודור.
העולם הזה הוא פרוזדור לעולם הבא. לכן אנו מחויבים לצעוד בו בהכנה לקראת ימים טובים יותר, של קיבוץ גלויות, מילת הלב, גאולה וישועה.
05
זכיתי לבקר השבוע עם אליעזר, גיסי, את מ״פ פלוגת המילואים בגבעתי, רב סרן יצחק שוורץ, האגדי. יצחק נפצע קשה בקרב עם מחבלים בעזה, אושפז באסותא אשדוד ולאחר מכן נכנס לשיקום ארוך בתל השומר. קליעי המחבלים פגעו בין השאר גם בעמוד השדרה שלו וגרמו לו נזק רב. אליעזר, גיסי, מכיר מקרוב פגיעות בחוט שדרה. רעייתו, חנה, נפצעה קשה בפיגוע בגוש קטיף, (ראו למעלה). יחד, עם גיסי וחברים יקרים, כמו אברהם רוטשטיין ומיכה קניג, אני מפעיל את ׳קרן ישראל לרפואה ולנפגעי חוט שדרה׳. מתוך כך אני מקפיד לבקר ולתת סיוע מהידע ומהניסיון שנצבר, לחיילים ולאזרחים, שנפגעו מירי של מחבלים שפלים. אבל המ״פ יצחק שוורץ הוא מקרה מיוחד. לא רק שהוא בן תורה ומפקדו במילואים של אוריאל ברט המתוק, הבן הבכור של אליעזר וחנה, אלא שהוא מתייחס לכל חייליו כמו אל בנים אהובים. בתום כל יום לחימה מפרך, הם ישנים שעות ספורות בבתים של מחבלים, שזה עתה טוהרו על ידם. לא לפני שהם קובעים מזוזה בפתחי החדרים. ׳אלו בתים בארץ ישראל, שחייבים במזוזה, לכל הדעות! כך פסקו הרבנים׳.
להמחיש מעט מאישיותו המופלאה של המ״פ האמיץ, שמוביל את פיקודיו מניצחון לניצחון, אספר מה שח לנו באמונה, בהקרבה ובביטחון אישי, בביקורינו אצלו:
׳אני חייב לקום עכשיו על רגליי. חייב לחזור לעזה. להמשיך ולהנהיג את חיילי האמיצים בקרב. אני הכנסתי אותם לעזה ואני אוציא אותם משם חיים, שמחים ומנצחים!״
שבת שלום של ניצחון סוחף לעם ישראל. של שחרור עזה והלבנון מכוחות הרשע. של המשך האחדות, הנתינה והערבות ההדדית, בכל גווני העם המיוחד שלנו.
שבת של המשך פדיון שבויים. בריאות איתנה לפצועים, לשבורים ולחולים.
שבת של פדות נפשנו. ■
לתגובות:
manager@pisrael.com
