בדרך לכותל

מוציא אסירים ופודה ענווים

ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

01

שבת שביעית למלחמה. הכותל חיבק חיילים רבים, שבחסות הפסקת האש יצאו לאפטר חטוף. הגעגועים לתפילה בכותל הביאו אותם, חמושים ונחושים, להקדיש שעות יקרות בחופשתם הקצרה, כדי לבקש רחמים על כלל הלוחמים שלנו ועל החטופים והפצועים. פניהם של החיילים מביעות דאגה. יש חשש כבד שלהפסקת האש תהינה השלכות קשות על המשך הלחימה. רגשות מעורבים, מצד אחד שמחה על שחרור חטופים יקרים ומצד שני מתגברת הסכנה למלכודות לכוחות שלנו בשטח, גם עכשיו וגם בהמשך הלחימה. 

לצד החיילים היקרים, התפללו מפונים מהצפון והדרום וגם לא מעט אורחים מחו״ל שבאו לחזק, להתחזק, להזדהות, להתנדב ולתרום למאמץ המלחמתי.

אמירת פרקי התהילים התערבבה עם אין ספור ברכות ׳הגומל׳.

האווירה בכותל הייתה של ימים גורליים, ימי דין, ימים שאנו זקוקים להרבה רחמי שמים.

אלו בדיוק הימים שהכותל מוכן אליהם ומבטיח להעביר את תפילות הציבור והיחיד ללשכתו של ה׳ צבאות, א-ל נקמות ה׳, אדון הנפלאות.

בצהרי יום שישי ארזנו את מטלטלנו והדרמנו ליישוב המקסים – יד בנימין.

02

הגיסים היקרים, דליה ובני פריד, הזמינו אותנו להתארח אצלם לשבת מיוחדת ביד בנימין. אני לא מוותר בקלות על תפילת שבת בכותל. כתנא דמסייע, שלח לי גיסי רשימה של 13! שיעורים שונים, בבתי כנסת שונים, שיינתנו בשבת, על ידי רב חשוב ומוכשר, כהצדעה וכהגנה לחיילי צה״ל. 

נפעמתי. 

בראש התוכנייה התנוסס שמו של הקלף המנצח – הרב מאיר גולדויכט האהוב.  כמעט לא התלבטתי אם פיתוי כזה, דוחה בשעת הדחק את התפילה הקבועה בכותל. הוספתי לשיקולים גם את הכנסת האורחים הידועה של משפחת פריד. לבסוף נחה דעתי לאור הנס הגלוי, שבננו, צביקי, הגיע סוף סוף, ברגע האחרון לביתו, כך שאין חשש, שאוריה והנכדים יוותרו לבדם בשבת. 

החותן והחותנת האהובים שלי, ראשי שבט ברט, מפונים לירושלים, מביתם בכפר מימון. אנו וצאצאיהם, שמגויסים ושאינם מגויסים, מארחים להם חברה אצלנו בשבתות ובימי חול. הזוג החקלאי המתוק הזה, שלהם  נכדים רבים בכל החזיתות, הדרימו לשבי דרום, כדי להשתתף במוצש״ק, בסעודת הודיה, על נס ההצלה של בניהם – חנה ואליעזר ברט. 

מדי שנה מציינים חנה ואליעזר את יום ההצלה שלהם, מפיגוע התופת בהודיה לה' על הנס. לפני כ- 22 שנה, מחבל ירה לעברם צרורות תופת וזרק רימונים על רכבם בצומת גוש קטיף. אליעזר נהג ברכב בתושיה ובאומץ רב והצליח להבריח את משפחתו מטווח הירי, על הג׳אנטים. המחבל המשיך לירות על הרכב המתרחק, כדי לחסלם. הם נצלו בנס. חנה גוננה על הודיה הפעוטה בגופה והצילה אותה מקליע, שחדר שני סנטימטרים מליבה הקטן. חנה נורתה בחוט השדרה ונותרה משותקת ברגליה. במקום ליפול לייאוש היא קיבלה כוחות חיים חדשים ומופלאים. חנה ילדה אחרי הפיגוע את בנם עמיחי ישראל, שיחי׳. כל מי שמבין קצת ברפואה יודע, שאישה יולדת כשהיא מרותקת לכיסא גלגלים, זהו נס גלוי. חנה ביקשה ללדת בגבורה, ולהוסיף חיים בעם ישראל. וכך הצליחה, ב״ה, לסקל את זממו של המחבל שביקש ליטול חיים. 

סעודת ההודיה נחגגה בהשתתפות בני המשפחה, חברים ותושבי ׳שבי דרום׳. כל זה מתוך הודיה לה׳ ומתוך תפילה לרוממות הרוח בעם ישראל. בהצדעה לחיילים היקרים, הלוחמים בגבורה ובהקרבה בחזית ולאימהות האמיצות הנלחמות לקיום המשפחות בעורף.

03

ונחזור בערגה ליד בנימין. הרב גולדויכט התחיל את מסע שיעוריו לפני קבלת שבת בבית הכנסת בישוב הסמוך, בית חלקיה. הרב גמע את מרחק ההליכה בצעדים קלים, כחייל צעיר, והותיר אותנו מתנשפים, שעה שמסר שיעור בבית הכנסת המרכזי. לאחר סעודת ערב שבת מסר הרב שיעור בבית הכנסת הקהילתי ואח״כ שיעור לבני הנוער בבית הכנסת המרכזי.

שיחות אישיות ומענה לשאלות מרתקות אל תוך הלילה. שינה חטופה ויקיצה רעננה לשבת מוארת המלאה בשיעורי תורה. 

לפני ואחרי תפילת ותיקין עוד שיחות. וכך הלאה. השיעורים היו מלווים בדפי מקורות מושקעים ובנויים לתלפיות. הנושאים מגוונים ונוגעים לכל הדילמות במעגל החיים בדורנו, לדוגמא: ׳כוחו של חסד בשעת מלחמה׳, ׳שני יהודים שלוש דעות – כוחה של אחדות וערבות הדדית׳, ׳דוד המלך והדאגה להמשך שושלת המלוכה – עד משיח בן דוד׳, ׳חנכה כחג של אור – מול חושך העמים׳ ועוד ועוד.

הרב הכניס בנו באמצעות שיחותיו כוחות של אמונה מחודשת בנצח ישראל, תקווה לישועה קרובה והרבה אורה ושמחה.

הרב גולדויכט ורעייתו התומכת לחימה, הילה, גרים בשערי חסד. בניהם משרתים ביחידות חשובות. 

הרב מחלק את זמנו, בין קירוב יהודים לתורה ולעלייה לארץ ישראל, בישיבת ׳אור אלחנן׳ – ׳ישיבה אוניברסיטי׳, בניו יורק, לבין הרבצת שיעורים ברבים, שלא על מנת לקבל פרס, בכל יישוב בארץ. את טיסותיהם התכופות, הזוג המופלא הזה מממן מכיסם. הם מסרבים לקבל כל תגמול על ההשקעה הרבה. ׳השיעורים הרבים והתשוקה לתורה בכל הארץ, נוטעים בי כוחות וחיות נפלאה – תעצומות נפש של תורה׳ כך הוא שח לי בהליכה מהירה, תוך שאני סוגר פערים ומסדר את נשימותיי.

משפחות יקרות ביד בנימין, אירחו כהרגלן בקודש את הזוג המופלא והמיוחד ללינה ולסעודות. ביניהם – תמי וירון גולדברג החלוצים, שעשו עלייה מקליבלנד, מתוך העדפה ברורה לחיים של נתינה בארץ הקודש, על פני חיי רווחה מדומה, בארצות הגויים. הרב בני גוטליב ורעייתו בת חן, סייעו בארגון המורכב של השבת העשירה בתורה ובחיבור לבבות. הם גם ארחו את הרב מאיר ורעייתו הילה לסעודות.  הר מאיר דילג בין בתי הכנסת במהירות ובנחישות כאילו הוא בן בית וותיק. השרה אווירה נינוחה ונעימה על לומדי התורה. מתיקות דברי התורה מקרבת רבים ופותחת אופקים לבני נוער ומבוגרים.

04

אני משתתף, יחד עם עוד מאות רבות של מאזינים, בכל יום רביעי, בשיעורי תורה שהרב מעביר בזום חובק עולם.

ברבות הימים, למדתי ששיטתו של הרב הינה – לקחת הדרכות ועקרונות הנלמדים והנרמזים מפרשות השבוע ומדברי חז״ל ולצייד בהם את השומעים, כדי שיוכלו ליישם אותם בחיי היום יום. 

בד״כ, לאחר שהרב מסיים תפילת ותיקין של שבת, בבית הכנסת בשערי חסד, אני פוגש אותו בכותל. לאחר חיבוק חם אני מבקש מהרב לצייד אותי ב׳צידה לדרך׳. הרב שולף לי מיד רעיון טרי, שחשב עליו במהלך השבת. בכל רעיון כזה יש מסר מעשי, לחיזוק אמונה, לחיבור חיי המעשה לתורת חיים, ליישום רוח התורה והאמונה בהבנת המציאות המורכבת. להאיר תהליכים אקטואליים וחדשותיים באור של תורת חיים. במילים אחרות – לנסות להבין מה הקב״ה רוצה מאיתנו ולפעול בהתאם.

זו גישה שמזכירה לי מעט את דרכו החינוכית של מורי ורבי, הרב צבי יהודה, שזכיתי להתגורר בביתו במשך כשלוש שנים. הרצי״ק הכניס בנו הבנה שאנו חייבים להסתכל על המציאות מתוך פסוקי התורה והגמרא.

בינו שנות דור ודור.

העולם הזה הוא פרוזדור לעולם הבא. לכן אנו מחויבים לצעוד בו בהכנה לקראת ימים טובים יותר, של קיבוץ גלויות, מילת הלב, גאולה וישועה.

05

זכיתי לבקר השבוע עם אליעזר, גיסי, את מ״פ פלוגת המילואים בגבעתי, רב סרן יצחק שוורץ, האגדי. יצחק נפצע קשה בקרב עם מחבלים בעזה, אושפז באסותא אשדוד ולאחר מכן נכנס לשיקום ארוך בתל השומר. קליעי המחבלים פגעו בין השאר גם בעמוד השדרה שלו וגרמו לו נזק רב. אליעזר, גיסי, מכיר מקרוב פגיעות בחוט שדרה. רעייתו, חנה, נפצעה קשה בפיגוע בגוש קטיף, (ראו למעלה). יחד, עם גיסי וחברים יקרים, כמו אברהם רוטשטיין ומיכה קניג, אני מפעיל את ׳קרן ישראל לרפואה ולנפגעי חוט שדרה׳. מתוך כך אני מקפיד לבקר ולתת סיוע מהידע ומהניסיון שנצבר, לחיילים ולאזרחים, שנפגעו מירי של מחבלים שפלים. אבל המ״פ יצחק שוורץ הוא מקרה מיוחד. לא רק שהוא בן תורה ומפקדו במילואים של אוריאל ברט המתוק, הבן הבכור של אליעזר וחנה, אלא שהוא מתייחס לכל חייליו כמו אל בנים אהובים. בתום כל יום לחימה מפרך, הם ישנים שעות ספורות בבתים של מחבלים, שזה עתה טוהרו על ידם. לא לפני שהם קובעים מזוזה בפתחי החדרים. ׳אלו בתים בארץ ישראל, שחייבים במזוזה, לכל הדעות! כך פסקו הרבנים׳.

להמחיש מעט מאישיותו המופלאה של המ״פ האמיץ, שמוביל את פיקודיו מניצחון לניצחון, אספר מה שח לנו באמונה, בהקרבה ובביטחון אישי, בביקורינו אצלו:

׳אני חייב לקום עכשיו על רגליי. חייב לחזור לעזה. להמשיך ולהנהיג את חיילי האמיצים בקרב. אני הכנסתי אותם לעזה ואני אוציא אותם משם חיים, שמחים ומנצחים!״

שבת שלום של ניצחון סוחף לעם ישראל. של שחרור עזה והלבנון מכוחות הרשע. של המשך האחדות, הנתינה והערבות ההדדית, בכל גווני העם המיוחד שלנו.

שבת של המשך פדיון שבויים. בריאות איתנה לפצועים, לשבורים ולחולים. 

שבת של פדות נפשנו. ■

לתגובות: 

manager@pisrael.com

עוד במדור זה

שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

״הוא היה עושהכל שביכולתו להרבות אהבה ואיחוד״ בנר שמיני של…
שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

סליחה ראשונה.״מה כותבים בטור סוגר שנה? על סליחה, זה ברור.…
המהפחחחה המשפטית

המהפחחחה המשפטית

01
רבות נכתב ונאמר על הרפורמה במערכת המשפט, כאן ובכלל. נדמה כאילו לא משנה כמה נכתוב ונאמר, תמיד יישאר מה להוסיף. אחרי האירוע ההזוי שהיה השבוע באוניברסיטת תל אביב, בהחלט יש עוד מה לכתוב.
אם לא עקבתם: באוניברסיטת תל אביב נערך ביום ראשון פאנל בנושא הרפורמה המשפטית, בחסות תא הסטודנטים ׳לביא׳ של הליכוד ותא ׳כחול לבן׳. הוזמנו ארבעה: פרופסור רבקה ווייל מאוניברסיטת רייכמן וד״ר דייבי דישטניק מאוניברסיטת תל אביב. היו שם גם עורכת הדין יסכה בינה מ׳התנועה למשילות ודמוקרטיה׳, שבין מייסדיה נמנה שמחה רוטמן, חבר הכנסת ויו״ר ועדת החוקה בהווה, שהוזמן אף הוא לאירוע.
סטודנטים נאורים רבים ניסו למנוע את השתתפותו. מה זה ניסו, הגיעו פיזית עד אליו בטרם הצליח להיכנס לאולם שבו נערך הפאנל. אם לא היו סביבו מאבטחים ושוטרים רבים, ייתכן בהחלט שהאירוע המביש היה נגמר בצורה אחרת. כשרוטמן כבר הצליח להיכנס סטודנטים לא נתנו לו לדבר תוך צרחות ״בושה״, ״פשיסט״ ועוד גינויים שימנים רגילים לספוג, כולל הערה מגברת צעירה שדרשה ממנו להוריד את הכיפה.
הד״ר דישטניק ביקש מהסטודנטים הצרחנים שיתנו לו לדבר: ״אני יכול להסביר למה התוכנית המשפטית גרועה לכלכלה״, אמר מי שמזוהה עם השמאל, אבל זעקות הגוועלד נמשכו והוא אמר בעצב למיקרופון: ״זה גול עצמי מפואר״. הייתי כותב כאן על חוסר היכולת שקיים בקרב חלקים בשמאל לקבל דעות שונות, אבל זה לא הזמן, היה שם משהו חמור יותר שנעשה על ידי כמה עורכי חדשות.
02
אחרי אותו ׳גול עצמי מפואר׳ רוטמן עוד אמר כמה מילים, ואז קרה דבר מדהים: הוא הפך לאשם בגלל שדיבר ואמר מילה אסורה. ״ולכן העדפת לקרוא להם מוגבלים״, שח לו עודד בן עמי במהלך ריאיון שקיים עימו, ובעצם טען שיו״ר ועדת החוקה כינה את המפגינים המטורללים – ״מוגבלים״. רוטמן לא נבהל, לא התנצל והסביר כי תיאר את היכולת של המפגינים לטעון – ״אתם מוגבלים בטיעון שלכם״.
השימוש של רוטמן במילה ׳מוגבלים׳ העלים כמעט לחלוטין את האלימות שספג מחוץ לדיווחים שעלו באתרי החדשות הגדולים, והפך אותו לאשם. הכותרות דיווחו על השימוש במילה הנ״ל במקום לדבר על האלימות, כאילו עורכי החדשות נרמלו את מה שעבר חבר הכנסת מהציונות הדתית. כך נהג גם בן עמי בריאיון שערך עם רוטמן ולא התייחס כלל לאלימות באותו אירוע מביש.
03
בטח אתם חושבים שנפלה טעות בכותרת של הטור שלי, ולא כך הדבר. ערוצי התקשורת והעיתונאים הדגולים נוהגים לעשות שימוש בביטוי השגוי ׳המהפכה המשפטית׳.
את אותו ריאיון מדובר בן עמי פתח בהצגת הכנס בתל אביב ככזה שעסק ב׳מהפכה המשפטית׳, אלא שרוטמן ענה לו כמו שצריך, וכמו שצריך לענות בכל הזדמנות. ״אני חייב לתקן אותך״, פתח והסביר רוטמן, ״הכנס לא עסק במהפכה המשפטית אלא בדרכים לתקן את המהפכה המשפטית, אותה מהפכה משפטית שעשה אהרן ברק אי אז בשנות התשעים״.
אהרן ברק ביצע מחטף לילי ושינה את פני מערכת המשפט הישראלית, והיום משום מה מנסים להציג לנו את הרצון לחזור למערכת הישנה כמהפכה משפטית. לכן זו מהפחחחה משפטית מבחינתי.
04
מילה אחרונה: החודשים האחרונים לימדו אותי שהרפורמה נחוצה עם שינויים כאלה ואחרים. היא באמת נחוצה, אבל מה שעוד יותר נחוץ זה שיח מכבד, שיח שיכול להכיל דעות רבות ומגוונות כמו השיח שהצגנו כאן ב׳גילוי דעת׳ בשבוע שעבר. לדעתי שיח שכזה צריך להיות חשוב לכולנו, גם לחלקים בשמאל שלא מוכנים לקבל את המציאות שמשתנה לנגד עינינו, את הדמוגרפיה שעושה את שלה. כשהשיח ישתנה לא נדבר על רפורמה או על מהפכה, נדבר על תיקונים במערכת המשפט. ■

כמו במגילת רות

כמו במגילת רות

שלמה (סולומון) מולוגטה יחגוג בקרוב את יום הולדתו ה-23. הוא גר עיר צפת עם אימו, עם אחיו הגדול ועם אחותו. המשפחה המיוחדת הזאת עלתה ארצה לפני קצת יותר משנתיים, האב נפטר לפני כשמונה שנים ולא זכה להגיע לישראל. לפני כשנה ושלושה חודשים התגייס שלמה והוא משרת בפיקוד צפון בצפת.
לכבוד חג השבועות שוחחנו עם שלמה, שעוד לומד את השפה העברית. חכמינו ז"ל זיהו את חג השבועות עם יום מתן תורה. היה זה עם ישראל שקיבל על עצמו את התורה מרצון במעמד הר סיני. בהקבלה לכך כמו שאנחנו מכירים, במגילת רות שאותה אנו קוראים בשבועות, רות המואבייה בחרה בלא נודע, נאחזה באמונה, ואמרה לנעמי חמותה: "עמך – עמי, וא-לוקייך – א-לוקיי". הסיפור של שלמה משלב בתוכו את קבלת התורה ואת ההליכה אל הלא ידוע.
הנס הגדול הגיע
סולומון נולד באדיס אבבה. "שם גדלתי, בשכונה בשם לאמלאם מאדה. מגיל שבע, בכל לילה לפני השינה התפללתי לעלות לארץ ישראל ולהצליח בלימודים. סיימתי 12 שנות לימוד באתיופיה, הרחבתי את מקצוע האסטרונומיה, והייתי בדרכי להגיע לאוניברסיטה. הלימודים היו חלק מאוד משמעותי מהחיים שלי וגזלו ממני הרבה מאוד זמן פנוי, כולל זמן של בית כנסת".
סבא וסבתא של שלמה מצד אימו נולדו בגונדר, אמהרה, החלק הצפון המערבי באתיופיה. ״הם גדלו במסורת יהודית אבל הכירו רק את התורה, ׳אורית׳, ולא הכירו את התורה שבעל פה. אימא, שלה חמישה אחים, נולדה בגונדאר, ובצעירותה הלכה הרבה לבית הכנסת, בתגראיי (צפון אתיופיה, א"ה). גם היא וגם אבי היו בעלי נחלה במקום שבו נולדו, אבל עזבו והגיעו לאדיס אבבה. חיכינו כמשפחה 24 שנים בבית שכור כדי שנוכל לעלות לארץ ישראל. באדיס אבבה הם נפגשו עם אבי ושם נולדנו אחי, אחותי ואני".
לפני קצת יותר משנתיים קרה הנס. "קיבלנו את הבשורה שאנחנו בדרך לעלות למדינת החלום שלנו, לארץ אבותינו, למדינת ישראל. התפילות והתקוות שלנו הצליחו. שמחנו מאוד". כאמור, מאז עלייתה ארצה, המשפחה מתגוררת בצפת, במרכז הקליטה ׳כנען-מירון׳, ״שם למדתי כתשעה חודשים על יהדות ושם החלה ההיכרות שלי איתה", מספר שלמה. "באתיופיה, לבית הכנסת הלכתי גם בחגים וגם בצומות, והתפילות ברובן נאמרו באמהרית. שם ידעתי קצת מאוד על היהדות, על התפילות. חיינו לפי המסורת היהודית, אבל אחרי העלייה שלנו עשיתי גיור אורתודוכסי על פי ההלכה דרך קורס נתיב בצבא״.
את הגיור בצבא רצית לעשות או שהיית חייב?
״רציתי. גם אימי, אחי ואחותי עשו גיור פה במרכז קליטה״.
מה אתה יכול לספר על השירות הצבאי?
״אני משרת בתקשוב בפיקוד הצפון, בצפת. הייתי מצטיין פלוגתי של המחזור שלי בקורס נתיב בזיכרון יעקב. בית הדין שלי היה מעניין מאוד והדיינים היו נחמדים. לפני מספר חודשים כבר סיימתי את תהליך הגיור שלי".
ולמה היה חשוב לך לעשות גיור כהלכה?
״היה לי רצון לדעת יותר, לדעת הלכות, להתקרב ליהדות. למדתי את הסיפור שלנו – ׳ביתא ישראל׳, יהדות אתיופיה, חיינו בגלות מאז חורבן בית המקדש השני, בגלל זה לא הכרנו את התורה שבעל פה. אני ציוני ואני אוהב מאוד את ארץ ישראל".
אז היום אתה שומר מצוות?
״כן, מנסה להתחבר ליהדות, להתקרב לקב״ה. לא רק אני, גם המשפחה שלי שומרים מצוות, משפחה דתית״.
זה לא מובן מאליו, לשמור מצוות זה מחייב.
״אתה צודק, אבל זה היה הרצון שלי. כשהייתי ילד תמיד התפללתי. לפני השינה אומנם זה לא היה ׳קריאת שמע שעל המיטה׳, אבל תמיד עשיתי את התפילה שלי. גם בילדות ניסיתי להתקרב לקב״ה״.
איך החיים כאן בישראל?
״חיים מעולים ממש. אני יכול להשוות את החיים שלנו בין החיים שלנו באתיופיה לבין כאן בארץ ישראל, והחיים כאן הרבה יותר טובים. מדינה דמוקרטית, מערכת החוק באתיופיה לא כמו אצלנו, זה לא אותו הדבר. ישראל היא מדינת חוק. אבל, בעיקר ארץ קדושה, ארץ אבותינו, ובמיוחד ירושלים שהייתה החלום שלנו״.
שלמה מבקש לסיים עם כמה נקודות לחג השבועות. ״שם נוסף לחג הוא חג מתן תורה. בני ישראל אחרי יציאת מצרים הגיעו להר סיני וקיבלו מהקב״ה את התורה, את עשרת הדיברות. במעמד הר סיני התרחשו כמה ניסים, המעמד הזה מקודש לעם היהודי. כשמישהו מתגייר, כמו כל היהודים, הנפש שלו הייתה שם במעמד״. בעיני שלמה, ״באותו מעמד בעצם עם ישראל כאילו עשה גיור, הפך לעם קדוש״.
רות בגימטריה זה 606
יש דבר תורה שתרצה לסיים איתו?
"המדרש מספר כי בליל חג השבועות הראשון, הלילה שלפני המאורע החשוב של מתן תורה, בני ישראל הלכו לישון במקום לחכות לקב"ה. כשהתקרב הבוקר, הקב"ה כעס עליהם כדי שיתעוררו ומשה רבינו העיר אותם משנתם. כדי לתקן את מה שהיה הם היו ערים עוד לילה, ובנוסף קיבלו על עצמם שבשנים הבאות לא ישנו וילמדו תורה. את זה למדתי אצל הרב בבית הכנסת. במרכז הקליטה עושים כך גם, בחג השבועות לומדים כל הלילה בבית הכנסת".
שלמה הביא בפניי דרשה נוספת: "בחג שבועות יש מסורת לאכול מוצרי חלב. למדתי שבמעמד הר סיני, בעצם לאחר ה'גיור' שלהם, הם היו צריכים להיטהר. הם קיבלו את ההלכות איך לשחוט ולהכשיר את הבשר שלהם, שהפך מרגע קבלת התורה ללא כשר. האפשרות היחידה שנותרה להם הייתה להשתמש ולאכול מאכלי חלב".
איך אתם עם גימטריה? נסיים עם עוד משהו קצר שהביא בפנינו שלמה, על כך שחז"ל לומדים, כי שמה של רות רומז לכך שהייתה גיורת: "רות בגימטריה זה 606. לפני מעמד התורה היו כבר שבע מצוות בני נוח שבהן מחויב העולם. אומרים שהיא קיבלה את שמה אחרי שהשלימה את ההצטרפות שלה לעם היהודי, כדי לקבל את כל תרי"ג המצוות". ■

דבר כזה עוד לא קרה לי

דבר כזה עוד לא קרה לי

01לא בטוח שאני עושה את הדבר הנכון, ולמרות זאת אכתוב…
יש לנו פה הכול

יש לנו פה הכול

כילד וכנער, וגם כחייל, יצא לי לראות פעמים רבות את…
חובת מצוות כיבוד הורים

חובת מצוות כיבוד הורים

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
הטובים למשטרה

הטובים למשטרה

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
לא מתנצל על הסרטון<br>של בנות האולפנה

לא מתנצל על הסרטון
של בנות האולפנה

זה קרה בסוף שבוע שעבר, וזה עדיין מרגיז אותי. כמה…
אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

זה קורה פעם בשנה ולמשך מספר שבועות בודדים בלבד: פריחת…
"פורום קהלת אוכלים נזלת"

"פורום קהלת אוכלים נזלת"

01מעולם לא כתבת על אופנה. מצד שני תמיד יש פעם…
קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

01אין טעם להתחמק מזה. הורות. לכתוב על הורות. אז כמו…
הדיקטטורה הישראלית

הדיקטטורה הישראלית

01שלא ישקרו לכם. מה שקורה היום במדינת ישראל זה דיקטטורה.…
להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

01רצח שני האחים לבית משפחת יניב, הלל מנחם ויגל יעקב…
תגיד לי מה אתה רוצה

תגיד לי מה אתה רוצה

01כשקמה עלינו ממשלת בנט-לפיד לא התחברתי בכלל לקריאות "המדינה היהודית…
כך נוטעים היח״צנים

כך נוטעים היח״צנים

01איזה חג יפה הוא ט״ו בשבט. לרוב הוא מספק לנו…