פצוע צה"ל רב פקד בגמלאות אמל גאנם
פעמים רבות כשאנחנו שומעים על פצועים במערכות צבאיות אנחנו נושמים לרווחה. ביום ראשון הקרוב יצוין יום ההוקרה לפצועי צה"ל, ולכבודו יצאנו לשיחה מרתקת של אחד על אחד עם פצוע צה"ל, גיבור ישראל ובן העדה הדרוזית אמל גאנם
ספר על עצמך.
"אמל גאנם, בן 42, נשוי ואב לשלושה, מתגורר בכפר מע'ר בצפון, ליד טבריה. במשפחה שלי כולם קצינים בכירים בצה"ל, וחונכתי על ציונות ועל אהבת הארץ. דוד אחד שלי היה מח"ט בגזרה הצפונית, ולאחר שהשתחרר שימש מנכ"ל משרד התחבורה; דוד אחר היה תת-אלוף, קצין לוגיסטיקה, והיום משמש בתפקיד בכיר במשרד המשפטים.
"הלכתי להיות לוחם בחי"ר והתקדמתי לדרגת קצין בצה"ל. כשהשתחררתי עברתי למג"ב, ומוניתי למפקד גזרת צפון ירושלים בתקופת הפיגועים. הייתי מפקד מערת המכפלה בחברון שנתיים וחצי. השירות שלי כולו היה בשטחים: עזה, לבנון, ירושלים, איו"ש. שירתי בכוחות הביטחון עשרים ושלוש שנים. אני חש גאווה אדירה על שאני משרת את המדינה ואת צה"ל, ומאמין שהמדינה חזקה ואני יכולה לתת לה".
מפקד מערת המכפלה.
"אחד התפקידים המשמעותיים והאיכותיים שמילאתי. יצרתי קשר הדוק עם היישוב היהודי בחברון ובקריית ארבע, והיינו מתואמים במאה אחוז. היה לי מול העיניים תמיד שצריך לעזור לחבר'ה שם מכל הבחינות, בעיקר בגלל האידאולוגיה שלי על הקשר של עם ישראל עם המקומות הקדושים. פעלתי לקדם אינטרסים ישראליים ויהודיים בשטחים ובארץ בכלל".
הפציעה הפיזית.
"הפציעה שלי היא לא מאירוע אחד ויחיד אלא מאירועים רבים. נפצעתי ברגל במחנה הפליטים קלנדיה באירוע שזרקו בו בקבוקי תבערה. נכחתי בכל זירות הפיגועים בירושלים. נכחתי בפיגוע בקלנדיה, בפיגוע האוטובוס בגבעה הצרפתית ובפיגוע שנהרגו בו שוטרי מג"ב. אל הפיגוע במרכז הרב הגעתי שניות לפני שחוסל המחבל. כל הזמן ראיתי גופות ורדפנו אחרי מחבלים, אבל הקש ששבר את גב הגמל היה פיגוע הטרקטור, שבו חיסלתי את המחבל".
פיגוע הטרקטור.
"זו הייתה תקופה של פיגועי טרקטור, והיו לי צוותים במרכז העיר שפעלו למנוע ממחבלים לעשות פיגועים. באותו בוקר הייתה לי תחושה שיהיה פיגוע היום, והתפרסנו בכל הגזרות. במהלך הסיור שמעתי חריקות וקולות שבירה: המחבל מחץ רכבים ופגע באוטובוס. כשהגעתי ראיתי שהטרקטור נוסע לאחור כדי לשפר עמדות, ואני ועוד אזרח מדרום הר חברון נטרלנו אותו בשני מטחי ירי. בהתחלה חשבנו שאולי זו סתם תאונה, אבל ברגע שעליתי על הטרקטור הבנתי שמדובר פה בפיגוע מתוכנן היטב: הדלתות היו נעולות וספר קוראן היה מונח ליד הנהג. כל הסימנים העידו שהמחבל תכנן לפגוע באזרחים.
"בהתחלה האירוע הזה גרם לי גאווה אדירה על שחיסלתי מחבל, אבל מאותו רגע הרגשתי גם ירידה בתפקוד. שחזרתי את האירוע כל הזמן, משהו נחרת אצלי בלב ובנפש. הלם קרב. כמו כן בני המשפחה של המחבל, משפחת אבו טיר, קרובים של פעיל חמאס הבכיר מוחמד אבו טיר, איימו עליי ועל משפחתי".
פציעה נפשית.
"הלם הקרב ליווה אותי בתפקיד בחברון והתחיל להתגבר באירועים עד שקרסתי נפשית. בעקבות הקריסה חוויתי מצבים קשים של אי-יציבות במשפחה והחלטתי לסיים את השירות שלי. היה לי נתק חברתי מכל החברים. אני נמנע מללכת ללוויות וחווה קושי בהסתגלות למצבים חדשים ממש כמו ילד קטן. כאדם שניהל עולם ומלואו התחושה קשה. זה כאב מתמיד ומתמשך שאי אפשר למחוק. חוסר שינה וחוסר שקט, לחץ מתמיד, פגיעה אנושה בדימוי האישי. אני מנסה להשתקם בעזרת 'אחים לחיים'".
אחים לחיים.
"משפחה שנייה שהחברים בה הם בני כל העדות, מכל הארץ. העמותה קמה כדי לסייע ללוחמים שנפצעו בקרב, והיא עושה זאת בכמה מיזמים. כל אחד מהלוחמים בוחר תחום שמתאים לו ומסייע בשיקומו: כדורגל, שביל ישראל, ספורט, אומנויות לחימה.
"היום אני הולך למועדון של נכי צה"ל, מפסל באבן ויוצר בפסיפס. זה מקום לפרוק לחץ. אני מקפיד גם להתעמל הרבה. הקשר ההדוק בין אח לאח בעמותה מחזק את הפצועים ודוחף אותם קדימה".
איזו דינמיקה יש עם החבר'ה הדתיים ב'אחים לחיים'?
"רוב הפעילים חובשי כיפה, והם באים בחיבה אדירה לכל הלוחמים, משלבים דרוזים בפעילות העמותה אף על פי שהם לא חייבים. אנחנו מרגישים שהם מחבקים אותנו, וזה ממש מחמם את הלב".
מה עובר לך בראש כשאתה שומע על פצוע צה"ל?
"אני משתדל שלא להגיע לבקר חיילים ולוחמים. יש לי נתק מהיחידה של מג"ב, הימנעות מסימפטומים, מכל דבר שנקרא צבא. השבוע תפסתי אומץ והלכתי ללוויה של הקצין שנהרג בעזה. אני מרגיש צמרמורת בכל הגוף כשאני שומע שחייל נפצע ורואה בכל חייל שנותן למדינה מלאך שבא משמיים, ולא סתם בן אדם,.
הקשר של הדרוזים לצה"ל.
"הקשר של הדרוזים עם היהודים החל לפני אלפי שנים עם יתרו חותן משה. עוד לפני קום המדינה הדרוזים עזרו לאצ"ל וללח"י והיו מעין מודיעין בכל מיני מקומות. אחרי קום המדינה העדה הדרוזית ליווה את הקמת המדינה, ועד תשי"ז התגייסנו לצה"ל בהתנדבות. העדה עם בן-גוריון וראשי המדינה החליטו שיהיה גיוס חובה.
"אנחנו רואים את הקשר הזה גם בפצועים ובחללים שהקריבו את עצמם למען המדינה. כששירתי הרגשתי שאני מסייע לעם שלי, לעם ישראל, למולדת. היום אני מכווין נוער דרוזי וחבר בתנועה דרוזית-ציונית שמעודדת את הנוער הדרוזי להיות ציוני".
אחוזי הגיוס בעדה הדרוזית.
"מהגבוהים ביותר, יותר מ-80 אחוז. אנחנו קשורים למדינה הזאת, ולא צריך לשכנע את הנוער להתגייס. הם רוצים לתרום למדינה. יש לי שתי בנות ובן. הבנות מטעמי צניעות ילכו לשירות הלאומי, והבן ילך לצבא וישרת את מדינת ישראל. אנחנו עם אחד. נהיה יחד וננצח יחד".
כשאתה שומע שמדברים היום על לוחמים שחוששים לפגוע במחבלים, מה אתה מרגיש?
"יש בעייתיות בנושא הזה. איך חייל צה"ל יכול להישפט או להיענש על חיסול מחבלים אם לא פועלים על פי ההנחיות במדויק? אי אפשר לשפוט בכלל בזמן אירוע. מי שרוצה לדון צריך להיות במקומו. אני מאמין שכל מחבל שמטרותיו להרוג חיילים או אזרחים חפים מפשע דינו מוות, חד וחלק, אין פה פשרות!
"מחבלים שבאים לדקור צריכים למצוא את מותם, כפי שבאו להרוג יהודים או אזרחים. אנחנו מדברים על מחבלים שמטרתם להרוג יהודים, אזרחים וחיילים, ללא שום מצפון ואנושיות. איך ייתכן שאנחנו ניתן להם לנצל את החוק שלנו לצורכיהם? אנחנו צריכים להיות נחושים".
