לפני כשבוע פנתה אליי חברה של בתי וסיפרה לי על אם יחידנית לששה ילדים, חלקם קטנים וחיים איתה בבית, חלקם גרים אצל סבא וסבתא בשל המצוקה הכלכלית, ואחרים שוהים בכפר נוער. היא עברה גירושין מורכבים, אישה מיוחדת, מלאת אמונה, מפרנסת לבד, עובדת, נלחמת על הבית שלה — אבל נמצאת במצוקה אמיתית.
אותה חברה כתבה לי: "היא צריכה להעביר לבעל הדירה שלה עוד היום 9,500 ש"ח, אם היא לא תעביר את הכסף היא תוצא מהדירה, ואין לה איך. היא במצב קשה באמת."
היא צירפה גם הודעה ישירה מהאשה הזאת עצמה: "…יקרה, השם עדי, כמה שלא רציתי בכלל לשלוח לך… אבל מרגישה כמו כבל שמתהדק לי על הגרון. אני באמת במצוקה אמיתית. אני צריכה לצאת מהדירה שאני נמצאת בה עד סוף החודש, ועדיין לא מצאתי לאן לעבור. מחר אני צריכה להעביר לבעל הדירה 9,500 ש"ח ויש לי רק חצי. כסף לעבור אין לי, וגם לא לאן… יושבת כבר שעתיים ביער ובוכה, שואלת את אבא שבשמים: מה? איך? תגלה, תכוון, תעזור… מרגישה אבודה."
רק לקרוא את המילים האלה שובר את הלב.
מיד התארגנו יחד, קבוצה קטנה של אנשים טובים, כדי לעזור מהר. אני תמיד מאמין בשיטה הפשוטה: הרבה אנשים, כל אחד סכום קטן — והסכום הגדול נוצר. במקום לכתוב "צריך 9,500 ש"ח", כתבנו "צריך 95 אנשים שיתרמו 100 ש"ח כל אחד". ומי שמוכן כותב "אני בפנים", ואז אנחנו שולחים לו לאן להעביר.
תוך כשעה – לא רק שהגענו לסכום, אלא הכפלנו אותו! עם ישראל במיטבו.
• • •
אבל מה שקרה באמצע היה בעיניי לא פחות ממופלא. תוך כדי ההתרמה, עלתה בי פתאום מחשבה על חבר ותיק. אדם טוב, שאהבתי מאוד, אלא שבשנה וחצי האחרונות התרחקנו – לא מצידי, אלא בעיקר מצדו. הוא גר באזור אחר בארץ, דעותיו שונות משלי, גם פוליטית וגם דתית. בשל ההפגנות והאווירה הציבורית — נוצר בינינו ריחוק, אולי אפילו נתק.
נזכרתי שהוא היה תמיד תורם לי בהתנדבויות כאלה, ופתאום מצאתי את עצמי מדבר איתו – לא בטלפון, אלא במחשבה. אמרתי לו שם, בשקט, בתוך הראש: "אני לא מבין אותך. אתה אדם של לב ונתינה. אז בגלל פוליטיקה או מחלוקת, אתה מוותר על מעשה טוב כל כך? אני לא צריך את התרומה שלך — ברור לי שנגיע לסכום ואפילו נכפיל אותו. אבל אני חושב עליך, כמה חבל שאתה מפספס רגע של חסד בגלל שנאה או דעות שונות. אני אוהב אותך, באמת. והלב שלי עדיין פתוח אליך."
סיימתי את השיחה הדמיונית הזאת בתוכי, ופתאום אני מסתכל על הפלאפון ורואה הודעה ממנו: "אני בפנים."
עמדתי נדהם. הדמעות עלו בעיניי. זה לא שהוא תרם – הוא חזר.
חזר להיות בקשר, חזר ללב.
והבנתי שוב, בעוצמה מחודשת, כמה כוח יש למחשבה טובה. כמה היא יכולה לעבור מרחקים, לפתוח לבבות, לרפא קשרים, וליצור שינוי ממשי בעולם.
בהמשך, כשהחברה עדכנה את האם על הצלחת הגיוס, האם פרצה בבכי וכתבה: "יואוווו אני רוקדת כאן בבית! הבת שלי מסתכלת עליי ואומרת 'אמא, הכל בסדר?', ואני צורחת 'השם מלךךך!'. תודה לכל האנשים הטובים! שהשם יברך אתכם וימלא כל משאלות לבכם לטובה!"
• • •
אחר כך קרה עוד מקרה, גם הוא קשור למחשבה ולתודה. לפני כמה חודשים פנה אלי מישהו ששמע אותי בהרצאה וביקש להיפגש. בגלל מילואים הפגישה נדחתה כמה פעמים, אבל בסוף הצלחנו להיפגש.
ישב מולי אדם טוב, אב לשמונה ילדים, שסיפר בכאב שהוא לא מצליח למצוא עבודה, שהמצב הכלכלי שלהם קשה מאוד. ראיתי בעיניו עייפות, ייאוש, אנרגיה כבדה – לא כי הוא רע, אלא כי הקושי חנק לו את האור.
אמרתי לו שיש שתי אפשרויות:
1. אני יכול לנסות לאסוף לו כמה אלפי שקלים — זה ייתן אוויר זמני, אבל לא פתרון אמיתי.
2. או — שלא ניקח כלום מאף אחד, אלא נשנה משהו בפנים.
כי באמת, אין גבול לשפע שבורא עולם יכול להעניק אם רק נפתח אליו את הדלת מבפנים.
הצעתי לו להתחיל לכתוב 100 תודות ביום – לא רק על הדברים הטובים, אלא גם על הקשיים. כי לפעמים גם הם המפתחות הכי גדולים לשפע.
בניגוד לרבים ששומעים את זה אך לא מיישמים, הוא לקח את זה ברצינות. כל יום כתב 100 תודות — ושלח לי.
ביום שישי, יומיים אחרי שהתחיל, הוא שלח לי הודעה: "כמה עדכונים משמחים: 1. סגרתי עיסקה בעסק שלי על סך 4,000 ש"ח עם אדם מדהים. 2. מישהו שהיה חייב לי 6,000 ש"ח החזיר לי פתאום בהפתעה את החוב. 3. סגרתי מילואים בתפקיד משמעותי עם לא מעט ימי שירות. תודה על הכל!"
לא נתפס, תוך יומיים בלבד השינוי כבר התחיל להתרחש! והחודש, הוא עדכן שוב: "ברוך ה', החודש הנכחי התברך בהכנסות גבוהות מהעסק, בנוסף להכנסה מהמילואים — פשוט מדהים. תודה רבה על הכל."
הכל מתחיל במחשבה, ממשיך בדיבור, ונשלם בתודה.
כשאנחנו חושבים טוב, מדברים טוב, ומודים על מה שיש —
העולם משתנה.
לאט, אבל בוודאות.
והשפע, האהבה והחיבור חוזרים לזרום. ■
Ori88533@gmail.com
