מי זוכר את דרשת הרב נסים מלפני כמעט 80 שנה?

01
זהו סיפור יהודי על ארבעה דורות לפחות. בחג שמחת-תורה זכיתי לשהות ולהתפלל עם קבוצה גדולה של ניצולי שואה. האזעקות, הירידה למרחב מוגן, ומעט השמועות שהחלו להגיע, הזכירו להם ימים אפלים בצעירותם. אחד מהם, משה שנוולד, בעבר מנהל בית ספר בצפת, האריך לספר לי לראשונה על נס הצלתו בימי השואה, ועל שירותו הצבאי בצה״ל של ראשית המדינה. בנו מאיר הי״ד, ששירת בחטיבת גבעתי, היה מקורבנות אוסלו הראשונים, כשנהרג בפיגוע ברצועת עזה, באבטחת שיירה לכפר דרום. בימים אלו התפרסם סרטון של אחד הפצועים קשה במלחמה, מנגן בכינור בדביקות את ניגון קרלין ״י-ה אכסוף״ בבית החולים, כשאביו, הרב אליעזר שנוולד, אלוף משנה בצה״ל וראש ישיבת ההסדר במודיעין, עומד לידו, וסביבו, בין היתר, חסידי קרלין ששרים אתו. הלוחם הפצוע הוא הנכד מרדכי, שהתפלל בביהמ״ד של חסידי קרלין באותו שמחת תורה לפני צאתו לקרב.
בין היתר סיפר לי הסבא, שהצליח להעלות לארץ גם את הוריו ואת סבתו, שניצלו בשואה. אביו, הסבא רבה של מרדכי, היה קצין בכיר בצבא הונגריה במלחמת העולם הראשונה, ושימש כפקיד אחראי על גיוס רחב של מילואים. וכך סיפר לי הסבא: ׳התגייסתי לגדוד 13 של חטיבת גולני. לאחד הטקסים בשירותי הצבאי הזמנתי את אבא וגם את גיסו. שניהם לחמו במלחמת העולם הראשונה, והגיס גם היה שבוי בשבי הרוסי. אבא היה מאד גאה לראות אותי משרת בצה״ל. עבר שם הרב גורן, הבין את הסיטואציה, ניגש אלי כשאבי עומד לידי, ואמר לי שהאלוף דביר דיבר בשבחי בישיבת המטה הכללי, כשסיפר בהתלהבות על סדר הפסח שערכתי במחנה פילון, ליד ראש פינה, ובו שרתי מהשירים המסורתיים שלמדתי בבית אבא…׳
02
עוד סיפר לי משה שנוולד בהזדמנות זאת, שכקצין דת הצליח להיכנס בזמנו לטקס ההכתרה של הרב יצחק נסים בירושלים: ׳זה היה אירוע מיוחד משום שבחירת הרב נסים הייתה הפתעה ולוותה בביקורת. בדרך כלל היה נבחר לרב ראשי רב שכיהן באחת הערים הגדולות, ואילו הרב נסים היה עולה מבגדד, עיראק, שהתפרנס ממסחר ולא שימש ברבנות. ואע״פ שהיה תלמיד חכם מופלג, זה לא היה כל כך מקובל׳. כיצד הגיעו לרב נסים? שאלו את הרב עוזיאל, בטרם נפטר, מי ראוי לשמש כרב ראשי אחריו, והוא אמר שהרב נסים הוא הראוי לישב על כסאו. לפי עדות בנו יבלח״א משה נסים, קרא הרב עוזיאל לאביו כמה ימים לפני פטירתו, וסיפר לו שבחלומו הוא בבית כנסת רבן יוחנן בן זכאי בירושלים העתיקה [כשאז, בשנת תשי״ג, לא הייתה ליהודים שום גישה אליו, אחרי הכיבוש הירדני של העיר העתיקה], והיה צריך להוציא ספר תורה מההיכל. בזה אחר זה ניגשו הרבנים ולא הצליחו להוציא את הספר, עד שניגש הרב נסים והוציאו בקלות. הרב עוזיאל ראה בחלום זה סימן לכך שהרב נסים הוא זה שראוי להמשיכו. בבית כנסת רבן יוחנן בן זכאי מכתירים את ה״ראשון לציון״ במשך דורות.
ממשיך משה שנוולד לספר מזכרונו: ׳בבחירות מולו התמודד הרב יעקב משה טולידאנו, רבה של תל-אביב. בהכתרה, מי שהלביש לרב נסים את גלימת הראשון לציון היה אותו הרב טולידאנו שלא נבחר! הוכתר אז גם הרב הרצוג, בפעם הרביעית והאחרונה, משום שלפי החוק האנגלי שעדיין שרר בארץ, צריכים שני הרבנים הראשיים להיות מוכתרים יחד׳. הטקס התרחש בסמיכות לחג הפסח. ׳בנאומו התייחס הרב נסים למעשה החריג להכתיר עולה מבבל שלא היה מתוך מערכת הרבנות. הוא דיבר על אצילותם של בני בתירא, ראשי הסנהדרין, המופיעה בגמרא במסכת פסחים. יש להם שם ספק הלכתי בדיני הפסח שחל בשבת. הלל, העולה מבבל שלא היה במעמד תורני רשמי כלשהו, השיב על קושייתם, והם החליטו לוותר על כסאם, והכתירו את הלל לנשיא ישראל׳.
אגב, הראשל״צ הרב מרדכי אליהו, הסביר את המלצת הרב עוזיאל גם בכך שהוא הכיר בתקיפותו של הרב נסים, ובעמידתו על עקרונותיו. הרב נסים סירב לצאת למגידו כדי להשתתף בקבלת הפנים הממלכתית לאפיפיור בבקרו בארץ, וזכה לשבחים על כך בעיתון ״הארץ״(!). שם כתבו שבשומרו על כבוד ישראל הוא עשה מעשה היסטורי יהודי, וחיזק את מעמדה של מדינת ישראל. לאחרונה ביקרו נציגי 12 משפחות חטופים אצל האפיפיור, שלא מצא די פנאי לשמוע את כולן, ונדהמו לגלות הודעה שלו אחרי הביקור, שבה הוא משווה בין הטבח בשמחת תורה לבין ההפצצות של צה״ל בעזה. לי הזכירה ״מסורת״ זו, את אכזבת הרב הרצוג מביקורו אצל האפיפיור אחרי השואה, במטרה להוציא ילדים יהודיים שהוסתרו במנזרים. הסופר שאול מייזליש כותב שבצאת הרב הרצוג מהפגישה ההיא, הוא ביקש לחפש מקווה ברומא, כי הוא מרגיש צורך דחוף לטבול ולהטהר מהמפגש הזה. אינני מבין בחשבונות שבין עשו וישמעאל, אבל כדאי לזכור דברים אלו כשבקרוב יציינו בעולם, בחגיגיות, את תחילתה של ״השנה האזרחית החדשה״.
03
הרב שבתי אטון זצ״ל, ראש ישיבת ׳ראשית חכמה׳, היה חבר ׳מועצת חכמי התורה׳. תלמידו הרב בנציון מוצפי, ראש ישיבת בני ציון, כותב על גדלותו בידיעת התורה, שלא היה דבר בתורה שנסתר ממנו. הוא גדל בעיקר בישיבת פורת יוסף, ולמד גם מספר שנים בישיבת ״מרכז הרב״ אצל הרב צבי יהודה קוק. סיפרה לי עליו נכדתו, הרבנית אור-חיים: ׳כשהייתה בתו, דודה שלי, ילדה בבית ספר, הכינו פעם הצגה ערכית. בהצגה היה דיון עם טיעונים של היצר הטוב והיצר הרע. הדודה ייצגה את היצר הרע, במשחק. סבא שלי שמע על כך, הלך לבית הספר ודיבר איתם על כך שאסור לייצג את היצר הרע אפילו בהצגה, אסור לבנות דמות כזאת. הוא טען שליצר הרע אסור לתת קיום והסברים, אסור להכניס ללב ספיקות בעבודת השם׳. נזכרתי בכך בימים אלו, שבהם אנחנו עוסקים ברע וברוע, וצריכים להיזהר מלתת לפחדים, ולדמיונות שליליים, דריסת רגל כלשהי בליבנו.
04
סיפר לי הרב חיים ברטל: ׳כשלמדתי בישיבת כפר חסידים, למד איתנו בחור שהיו לו שאלות וספיקות באמונה. המשגיח, זקן בעלי המוסר ר׳ אליהו לופיאן, היה מבוגר מאד בימים אלו, וכבר לא היה בישיבה. הוא התגורר בשכונת בית וגן בירושלים. הבחור התייעץ עם המשגיח בישיבה, הרב דב יפה, שהמליץ לו לעלות לירושלים ולשוחח על תהיותיו עם ר׳ אליהו לופיאן. כך הוא עשה, נסע לירושלים ונכנס לבית המשגיח. באותו רגע המשגיח יצא מהשירותים, עמד ובירך ברכת ״אשר יצר״. כשסיים לברך, הבחור פנה לאחור וחזר לישיבה כלעומת שבא, ללא כל שיח. הוא הסביר שכששמע את ר׳ אל׳ה מברך ״אשר יצר״, נמוגו כל ספיקותיו באמונה׳. ■
meirdorfman@gmail.com
הרב מאיר דורפמן, מחבר סדרת ה׳מרבדים׳ על מסכתות הש״ס, ושו״ת הגרז״ן