01
שבת חורפית בעיצומה של מלחמה. הרוחות יבבו במשך כל הלילה וגשם עז הרווה את אדמת הרי ירושלים. מרעם לברק התפללתי לשלום החטופים הנתונים בקור המקפיא, בצרה ובשביה.
מחשבותיי היו נתונות בדאגה ללוחמים היקרים שלנו, בחזית הקפואה, הגשומה והסוערת בצפון ובדרום. גיבורים ונחושים. נלחמים בעוז ובגבורה תחת גשם שוטף, כדי להוציא את המדינה מהבוץ העזתי והלבנוני, ולשחרר אותם ממחבלים, עד לניצחון.
לפנות בוקר, עננים שחורים כיסו את הרקיע. עלטה כיסתה את רחובות העיר. חיכיתי להפוגה בגשמים העזים כדי לצאת לכיוון הכותל. כשהגשם הפך לזרזיפים זינקתי אל הרחוב והתחלתי במסע. טרם יצאתי מגבולות השכונה, משבי רוח קרה פילחו את הרקיע והגשם הקר הפך למכת ברד לבנה ורועשת. נחשפתי למראה מהפנט, רחובות ירושלים נצבעו באחת בלבן. הרכבים כוסו בשכבה עבה של כדורי קרח עגלגלים וצחורים. ואני, חיפשתי לי רק מחסה.
חלפו דקות ארוכות, לפתע אני מבחין בדמות מוכרת שצועדת לקראתי. למרות הערפילים הכרתי אותו מיד, זהו אחד מנקיי ירושלים, ידידי הוותיק, חכם אברהם כהן. אברהם הוא מוציא לאור של ספרים, מומחה לעימוד ולדפוס. אברהם, כתלמידו המובהק של הרב אורי שרקי, הזמין אותי להצטרף אליו לתפילה במניין האהוב של הרב.
02
נכון שאין תחליף לתפילה בכותל, אך המניין של הרב שרקי סיפק לי חוויה רוחנית נפלאה, של כוונות בתפילה, שמחה והתקרבות אמיתית אל ה’.
ציבור מגוון של צעירים ומבוגרים גדש את אולם התפילה, מקצה אל קצה. הכנסת האורחים הייתה חמה ונפלאה. המתפללים הקבועים והמוכרים קיבלו אותי בחיוך לבבי, חם ומזמין. כל התפילות נאמרו כמו שצריך, מילה במילה, על ידי שליח הציבור, בקול נעים ובמנגינות ירושלמיות אהובות ומוכרות. הקהל ענה גם הוא בשירה רמה ונלהבת. הרב שרקי התיישב, בשעת קריאת התורה, על הבימה המרכזית, ברך את בר המצווה בעיניים מחויכות, תוך שהוא ממגן עצמו ממטר עז של סוכריות צבעוניות. הרב הוסיף בסבלנות, אחד אחד, ברכה אישית לכל העולים לתורה. כל עולה לתורה זוכה בברכה חמה, מדויקת, התפורה על פי מידותיו, הוא ובני ביתו.
לפני תפילת מוסף, הרב שרקי נשא דברים, מחזקים, מעוררי לב ומחשבה. הרב התייחס, בין השאר, לאותם חלקים בעם ישראל שלא האמינו שהגיעה שעת גאולה. הרב תיאר את חולשתם של אותם אלו שהשתעבדו נפשית ומנטאלית לאויב המצרי, הרע והנמהר, שבמשך מאות שנים רדה בהם קשות. ברוחם הרפה, ביקשו מאוחר יותר לחזור לגלות, מתוך רצון להתרפס לפני שונאיהם. יהודים אלו הפגינו במדבר את חוסר אמונתם בה’ ומתוך חולשה הביעו רצונם לשוב לקונספציה הישנה. לכן נאלצו לנדוד 40 שנה במדבר, עד שקם דור חדש של לוחמים אמיצים, שגילה עוז ותעצומות של אמונה, נכנס לארץ ישראל ושיחרר אותה בנחישות ובהקרבה מיד כל אויב.
לשמחת כולנו הרב עבר לפני התיבה בתפילת המוסף, אותה עיטר במנגינות מוכרות וסוחפות. הקהל ענה במקהלה מאוחדת. לסיום הוזמנו כל האורחים והמתפללים הקבועים לקידוש עשיר ומושקע, לכבוד שבת קודש ושמחת בר המצווה. אשכנזים יכולים לקבל כאן קורס חשוב כיצד להכין עושר כזה של תקרובות מפתיעות ואנינות וכיצד לענג את השבת במתוקים ובמלוחים. מבורקסים ממולאים בטעמי פריקסה ועד מעמולים נימוחים בכל פה.
התנצלתי בפני המארחים והסברתי כי אני משתדל כל שבת לשמור את הקלוריות והתיאבון לחמין הידוע של רעייתי. נפרדתי בתודה מהרב אורי שרקי המחויך כתמיד ומהקהילה החמה והמדהימה של הרב.
03
בדרכי הביתה נכנסתי להיכל התפילה המחודש והמפואר של קהילת ‘תפילה למשה’, של ידידי האהוב, הרב יצחק יעקובוביץ’, העומד בראש קהילה חמה וותיקה. לפני שנים רבות נהגתי להתפלל כאן באופן קבוע. באותם ימים גרנו בסמוך ונהנינו מאד מהתפילות הנעימות ומדברי התורה הנוגעים ללב השומע ומשפע החום שהרעיף עלינו הרב יעקובוביץ’. הרב מקדיש לקהילתו, בקריית משה, שעות רבות בשיחות אישיות, בשיעורים ובקירוב לבבות. כל זה נעשה במאור פנים ובכנות, יוצאים מגדר הרגיל. ילדינו האהובים, שיחי’, ובתוכם אביה, ז’’ל, הצטרפו אילי לתפילות, בבית הכנסת של הרב יעקובוביץ’. הרב הקדיש להם תשומת לב מיוחדת ודרש תמיד בשלומם. כשנכנסתי השבוע, בסיום תפילת מוסף של השבת, לביקור קצר בהיכל המואר, המורחב והמשודרג, הרב והקהילה שמחו מאד לקראתי.
להפתעתי, הוציא הרב יצחק מארון הקודש, ‘אצבע’ ייחודית, מעוצבת ומעוטרת, של ספר תורה, והזכיר לי כי תורמיה היקרים היו ילדיי, שביקשו לקחת חלק בטיפוח בית תפילתם.
04
השבוע נסענו לנחם שתי משפחות מיוחדות – 4 דורות, עם ישראל אחד.
במעלה אדומים, ניחמנו את הרבנית שושי לבית ציטרין, רעיית הרב חיים סבתו ואת הרבנית יעל לבית ציטרין רעיית הרב מיכה הלוי ואת אחותם ואחיהם שישבו שבעה על אביהם, רבי משה אליהו ציטרין, ז’’ל, שהלך לעולמו בשיבה טובה, והוא בשנתו ה101!
רבי משה סיטרין, שהיה בעל תפילה נעים, חבר במקהלת חזנים וגם בעל ניגון מקסים, זכה לראות 5 דורות של צאצאים, עוסקים בלימוד, בהרבצת תורה, בשרות צבאי, בשרות לאומי, ביישוב הארץ ובכתיבת ספרים מרתקים – רבי מכר…
רבי משה זכה בבנים, בבנות, בנכדים ובחתנים מסורים, שכיבדו אותו בגוף ובנפש בהקרבה ובדבקות מופלאה, עד יום פטירתו. בתוכם גם שני ראשי הישיבות המפורסמים בעלי לב ענק, שהאחד הוא גם הרב הראשי של פ’’ת.
צניעותו, התמדתו הגורפת בתפילות במניין, עד יומו האחרון, אהבת לומדי התורה, אהבת הארץ ואהבת הבריות העניקו לו זכויות לאריכות ימים ולנחת רבה.
משם נסענו לכוכב השחר. יישוב מקסים ומעורר השראה. בטבורו של היישוב ניצב ביתם של משפחת הרב יאיר (זצ’’ל) מאיר, ורעייתו חיה, שתחי’, לבית הרב משה צבי ורחל נריה.
ליאיר וחיה, ממייסדי עפרה ומוותיקי ומייסדי כוכב השחר, נולדו 7 ילדים מתוקים, מוכשרים וחכמים.
בהושענא רבה פגשתי את יאיר ואת בנו, רב סרן דוד מאיר, לוחם סיירת מטכ’’ל, בתפילת ההמונים שאנו מארגנים מידי שנה, סיום ליל הלימוד, בפסגת הר הזיתים, במצפה רחבעם. לאחר ליל לימוד ארוך ומרגש, התכנסו כ- 1000 מתפללים וכמאה כוהנים לתפילה חגיגית ולאמירת הושענות בליווי כלי זמר ושיר.
דוד מאיר בלט בצניעותו וברצינותו. התבוננתי בו בשעת התפילה ובאמירת ההושענות ונפעמתי. בשעת ברכת הכוהנים העוצמתית, מול הר הבית, דוד ההכניס ראשו תחת טליתו של יאיר, אביו, לברכה משותפת ומלוכדת. ניבא ולא ידע מה ניבא.
מאור פניו הקורנות של דוד, שבלטו בתוך קהל המאות, משכו את תשומת ליבי וגרמו למצלמה שלי לצלם אותו תמונות לא מעטות. אלו, לצערי, במבט לאחור, היו תמונותיו האחרונות. דוד נפל בגבורה גדולה, ביום שלמחרת, בשמחת תורה, בקרבות הדמים, במסירות נפש, כשחתר להדוף ולחסל מחבלי החמאס שחדרו לקיבוצים בדרום.
שלחתי להוריו את התמונות. אחדות מהן מעטרות את קירות הבית בכוכב השחר.
דוד, הי’’ד, נטמן בהר הרצל והותיר אחריו את ענת, רעייתו המדהימה והאמיצה, החובקת את בנם המתוק, בן 7 חודשים, שני הורים ושישה אחים ואחיות נשואים.
לאחר כ-3 חודשים, בעיצומה של מלחמת המצווה, התגלתה מחלה ארורה, שכרסמה בגופו של אביו, האוהב והאהוב, יאיר מאיר, ז’’ל. בתוך פחות מחודש החזיר האב, יאיר, את נשמתו לבוראו.
יאיר מאיר זכה בחייו הקצרים לתרום לבניין הארץ ולייסד לפחות שני יישובים, להוביל בצניעות את הנהגתם, פיתוחם ושמירתם הביטחונית, לשרת ולהיפצע בצבא, להיות שותף לייסוד ולניהול ‘מכון צומת’ של הרב רוזן. יאיר היה איש תורה, מדע וארץ ישראל, צנוע מאד, בעל אמונה גדולה, נעים הליכות ורב פעלים.
השבוע נפגשו האב והבן, גיבורי ישראל, במחיצה ליד כיסא הכבוד.
כשנכנסנו, רעייתי ואני לבית האבלים, אצל משפחת מאיר, הי’’ו, התרשמנו מהאצילות ומהצניעות של כל בני הבית המוכשר הזה. באותה שעה שוחחו האחים ואימם, שיחה ערה ועמוקה עם מפקד סיירת מטכ’’ל, על כל שפע הטוב הגלום בעם ישראל. המפקד העיד שאינו מקשיב לתקשורת מחוסר זמן וגם כדי לא לקלקל את מצב הרוח… המפקד הקשיב קשב רב לדבריהם של בני המשפחה, בנושא צדקת המלחמה וחשיבות השלמת המשימה, למיגור המחבלים. בסיום השיחה, אמר המפקד הנפעם לאחים של דוד מאיר הי’’ד: ‘חשוב שהמפקדים בצבא יזכו לשמוע את דבריכם החודרים ללב, המאירים, המאחדים, המעודדים והמחזקים’.
שבת שלום של ישועות גדולות. החלמה לפצועים. שחרור החטופים במבצע צבאי מוצלח. המשך הלחימה ברצף עד לחיסול המחבלים. תעצומות נפש וחיזוקים לנשות החזית שבעורף. המשך אחדות בעם. יישוב גוש קטיף וצפון השומרון. שיתקבלו כל תפילותינו לרצון.■
לתגובות: manager@pisrael.com
