יהדות

מסע אחרי נשמות אבודות בבוליביה

הרב איציק קופצ'יק, שליח חב"ד בעיר לה-פאז בירת בוליביה, ביומן אישי מרגש על חגי תשרי עם נשמות אבודות בקהילה היהודית הנידחת במדינה המרוחקת בדרום אמריקה 

 המבוגרים עוד זוכרים את השופר בעיירה בימים ההם, אבל הילדים בדור השלישי לא תמיד יודעים שהם יהודים – ובתווך שליח חב"ד שמגיע להצית להם את הנשמה ⋅ יומן שנכתב ביזע רב ובלב רוטט

ידעתי שחב"ד משוגעים, אבל לא ידעתי עד כמה…" אמרה לי פאטי, כשראתה אותנו חזרה בבוליביה. פאטי יודעת כמה קשה לנהל בית חב"ד בסוף העולם וחשבה, שהפעם הגזמנו.
"למה חזרתם לפה? המגפה משתוללת. ואין עכשיו מטיילים". גם אנחנו שאלנו את עצמנו את השאלה. אם לא בקול, אז בשקט. ראש השנה נתן לנו מענה. אחרי עשור בלה-פאז בירת בוליביה, שנה ראשונה ללא מנין בבית הכנסת.
הקהילה הקטנטנה בפחד. ביום ראשון האחרון, היינו בבית העלמין בהקמת מצבה, וב'שלושים' של יהודי אחר. אותם ואחרים קטפה הקורונה.
בקהילה החליטו "תפילות בזום", בלא להבין את הבעיתיות.
מה נעשה? החלטנו לזכות את היהודים בשופר.
בשנים עברו, חגגנו בבית חב"ד, רחוק מהאיזור היהודי ובית הכנסת. קיימנו שם תפילות וסעודות החג עם מאות אנשים , כולל תקיעות שופר באכסניות.
חלק מיהודי הקהילה שמעו שופר בבית הכנסת ולאחרים – לא יכולנו להגיע.
השנה, באין מטיילים, היינו פנויים להתמקד בקהילה היהודית.
כדאי לדעת. לה-פאז היא העיר בירה הגבוהה בעולם (4,000 מטר מעל פני הים) רחובותיה שרועים בשיפועים הזויים. למאמץ הטיפוס תוסיפו את החמצן הדליל בגובה הזה.

בשעת בוקר מוקדמת של החג, כשעמדנו לצאת מהבית, דפיקות בדלת. שני ישראלים שגרים פה מעל 15 שנה. אחד מעולם לא דרך בבית חב"ד, ולא נפגשנו, למרות שניסינו ליצור קשר. השני השתתף לזמן קצר בליל הסדר לפני שנים. והנה הם הגיעו בשמחה השכם לתקיעת שופר.
יצאתי לדרך עם בני הבכור מענדל'ה (11) ושמוליק (8) שהתחנן להצטרף, כשאני מקווה, שיהיה להם כוח לדרך. אחרי הליכה נמרצת של שעה מגיעים לשכונה הדרומית.
הבית הראשון, אכזבה. אחרי דפיקות חזקות על השער מגיע השומר. שומע מי אנחנו. אחרי 5 דק' חוזר לעדכן, שבעלת הבית עסוקה. אנחנו מסבירים שזה רק דקה, היא לא מוכנה לצאת. ואפילו לא לפתח הבית. עצוב. וזמן יקר נשרף.
ממשיכים. נכנסים ליהודי. בעבר היה בארץ, דובר עברית, אפילו למד בישיבה… אחר חזר לבוליביה, והדרדר עד שנשא גויה, אף שעזבה אח"כ. מהתקיעת שופר הזו צמחה החלטה טובה: קביעת מזוזה וקיום שיעור .
20 דקות עליה, ומגיעים למתחם בניינים סגור. בו גרים יהודי אחד ועוד משפחה. רק הבן בבית, עסוק בהרמת משקולות. הוא לובש חולצה וכיפה. ונעמד לקבל מלכות שמים. באהבה. לשמחתי, האם והבת הגיעו בהמשך לבית שלנו ושמעו שם שופר.

יורדים חזרה כעשר רחובות. מגיעים לביתה של יהודיה ניצולת שואה, שברחה מגרמניה ממש לפני השואה. למזלנו, שמעה את הדפיקות בשער. ופתחה את הדלת. מי יודע כמה שנים היא לא שמעה שופר? קיבלנו ממנה ברכות בגרמנית. אידיש. ספרדית מלב יהודי חם.

 עכשיו אנחנו נושמים עמוק עמוק.

מתחילים את הטיפוס הרציני. יוצאים מהשכונות המרכזיות של העיר.  המדרכות נהיות שבורות ככל שעולים, הכביש לא סלול, אלא עשוי אבנים אבנים. קשה ללכת.

 והעליה? לא נגמרת. הזוויות נהיות חדות יותר ויותר.

פה גרים העניים.

אנחנו מטפסים ומתנשפים כבר ארבעים דקות וזה לא הולך להגמר. הילדים אדומים ומיוזעים. נשברים מההליכה הקשה. 

גם אני שואל את עצמי, האם נצליח להגיע. האם המאמץ כדאי. מי מבטיח, שבני המשפחה יחכו לנו. אמנם תיאמתי איתם,  אבל לא חישבתי נכון את המאמץ. ואנחנו כבר באיחור רב.

לאט מתקרבים ליעד. 45 רחובות של עליה עומדים להסתיים.

איפה הבית שלהם? אני מתחיל לדפוק על כמה מהשערים, שנראים אותו דבר. 

"פתח לנו שער…" אני חושב , מקדים את יום כיפור.

אם הם לא יפתחו את השער, הילדים לא יסלחו לי…

ברוך השם התפילה נענית והשער נפתח.

בעלת הבית התרגשה מאוד מההודעה על הביקור עם השופר, ולכבוד זה הביאה את אמה, מעל גיל 80, כבר בערב חג לסעודת חג. האמא שמעה שופר לאחרונה, כשהייתה בארץ במלחמת ששת הימים…

שני נכדים מצטרפים לתקיעת שופר.

במכתב של הרבי שקראתי לאחרונה נכתב על הצלת ילדים מהמסיון, ואני יודע, שהדודה שלהם התנצרה רח"ל. אולי ההליכה הקשה הזו היתה בשביל לפגוש את הנערים האלה?

הילדים בקושי זזים. אמנם עכשיו ירידה, אבל גם הירידות לגמרי לא קלות.

 

לפני החג, סיפר לי מישהו, על שליח חב"ד שבראש השנה יוצא בבוקר לתקיעות שופר וחוזר בערב. את התפילה הוא מתפלל בדרך. בזכותו, הכנסתי לילקוט גם טלית. עכשיו, כשאני מבין שמחוגי השעון רצים מהר ממני, אני קולט שגם אני במצב הזה.

מתעטף בטלית ומתחיל להתפלל.

"ה-מ-ל-ך…" הזוי כזה מעולם לא היה לי. מתפלל עם מענדל'ה בקולי קולות.

לא אכפת מעוברים ושבים שבוהים בנו. עיני מחפשות אולי נמצא עוד יהודי נידח ברחוב…

בצהריים אנחנו בשכונה הדרומית. בה מתגוררים רוב יהודי הקהילה.

מצאנו את רובם בסעודות חג, כך שכמעט בכל בית, מצאנו כמה יהודים יחד. זה חסך לנו המון זמן ומאמץ.

כך זכו עשרות מיהודי הקהילה לשמוע קול שופר.

⋅⋅⋅

באחד הבניינים נכנסנו  דרך שער החצר, שכנראה אחד השכנים פתח. השער ננעל מאחורינו ומולינו שער הבנין נעול אף הוא.

אחרי כמה דקות של דפיקות וצעקות, שמוליק, מטפס,  משתחל איכשהוא לבנין ופותח לנו את הדלת מבפנים.

בסופו של דבר, המשפחה אינה בבית, וכל המאמצים היו כאילו לשווא.

 

אבל אין "סתם", לבית הבא הגענו בדיוק ברגע שדייר נכנס אליו, ונכנסנו איתו. לולא שהגענו אחרי העיכוב בדיוק ברגע הזה, לא יכולנו להכנס…

עוד משפחה של 3 דורות יהודים זוכה לשמוע שופר!

את הסיבוב בשכונה הדרומית סיימנו אצל ישראלי, שחי עם גויה.
הוא שמח מאוד לשמוע שופר ומפגיש אותי, בקומה 11 (כמובן בטיפוס…) עם יהודי מאקוודור!
⋅⋅⋅
עכשיו צריך לטפס למרכז העיר, שעתיים עליה לכיוון השני.
היינו אנחנו חייבים להיכנס לבית לתקיעת שופר למשפחה, ולקידוש קצר. ומיד – לצאת הלאה לדרך.
אחרי כמעט 9 שעות של הליכה. משמרות הילדים מתחלפות. 
ההליכה הופכת לריצה קלה.  רק שעתיים לשקיעה וצריכים להספיק כמה שיותר יהודים במרכז העיר.
לא מספיק שהם גרים בגובה של 3,700 מטר. הם החליטו לגור בקומה 23. זוג מבוגר וחביב.  ‏מהבודדים פה ששומרים שבת וכשרות.
אין לי זמן לדבר. תקיעת שופר ורצים הלאה.
ממש מולם, רק בקומה עשירית, גר זוג יהודי נוסף. הוא יהודי מקומי. היא מהקהילה היהודית בטורקיה של לפני 80 שנה. את תקיעת שופר של תשפ"ב הם שומעים בזכות הרבי מליובאוויטש, ששלוחיו מגיעים לכל פינה.
רגעים לפני השקיעה, זכינו לביקור חולים אצל יהודי, בבית רפואה מקומי. גוגל מפות מספר לי שכל המסע היה מעל שלושים קילומטר. אני יכול לספר לו, שירדנו ועלינו קילומטר וחצי מעל גובה פני הים. ‏בעשר שנות שליחותינו, חגגנו את ראש השנה עם מאות יהודים.
‏המעבר החד בין ראש השנה עם המוני יהודים, לראש השנה עם בודדים, מזכיר לי שככל שמתקרבים לסיום הגלות, הרבי שלח שליחים למקומות יותר רחוקים ונידחים, בהם מתקיים הפסוק "ואתם תלוקטו לאחד אחד", כלומר ללא מנין. דווקא לשם צריכים השליחים להגיע. ■
ליצירת קשר ותגובות: חב"ד בוליביה
chabadofbolivia@gmail.com

עוד במדור זה

השלישיה הפוקחת

השלישיה הפוקחת

לממשלה גלי בהרב מיארה מתנגדת להצעה של אחד מהשופטים (עודד שחם) לקיים הליך גישור פלילי. "היועמ"שית הכריעה: לא להליך גישור", נכתב באחד מהעיתונים שמסקרים את המשפט באובייקטיביות כמו כל דבר שמעורב בו נתניהו.
נתחיל ונאמר שבמחנה הימין הנטייה היא לא ללכת לגישור או עסקת טיעון, אלא להמשיך ולגלות את העבירות והכשלים שבהליך המשפטי שהשפיע ישירות על הבחירות וגרם להעברת מנדטים מצד לצד אי אז בתחילת המסע. בין אם אתם בעד הליך גישור, או נגדו, שלוש שנים לשלושת התיקים זו הזדמנות מצוינת לעצור רגע ולגלות זוויות שנעלמות לפעמים מן העין.
שלוש שנים של משפט ובינתיים מה אנחנו למדים? ריכזתי לכבוד האירוע שלוש נקודות תקשורתיות וממש לא משפטיות כדי להבין את האווירה, האקלים ולמה הרפורמה המשפטית הנחוצה כוללת גם תיקון חזק לתקשורת:
01
רק אחרי 3 שנים אנחנו מגלים שעסקת הטיעון כבר היתה מונחת על השולחן מתחילת המשפט, כך דיווח רק לאחרונה כמובן, הפרשן גיא פלג – כלומר בפרקליטות המדינה המוטיבציה היתה להגיע לאיזשהו הליך, שאינו כולל בירור הצדק והעבירות, רק כדי לסיים בעסקת קלון שכבר פורסמה לפני כשנה. אצל כתבי המשפט ההודעה הזו של הפרקליטות לא מובילה למסקנה שיש פה במקרה הטוב אובר מוטיבציה להזזת ראש ממשלה פופולרי מתפקידו ובמקרה הרע עוול נוראי. עסקת הטיעון המפורסמת כוללת השמטה של סעיף השוחד, שאחרי שלוש שנים על סמך משפטנים בכירים כבר מפוררת לגמרי. הקלות הזו שבה אישום בשוחד נגד ראש ממשלה זוכה להסכמת ויתור בעסקה הוא בלתי מתקבל על הדעת. ללא האישום ב'שוחד, מרמה והפרת אמונים' וכתב אישום הכולל רק את שני הסעיפים האחרונים, ספק אם הימין היה מאבד את מספר המנדטים שהוביל לממשלת השינוי. כל הזועקים לד-מו-קר-טיה ברחובות מתעלמים מהקלות הבלתי נסבלת להמציא אישום בשוחד ערב בחירות כדי לפגוע בצד המשתתף בחגיגה הדמוקרטית.
02
רק אחרי 3 שנים אנחנו מגלים, ותקנו אותי אם אני טועה, ששום עד ושום ראייה לא הפכו לכותרת ש'נועלת' על ראש הממשלה עד היום אישום כלשהו. שלוש שנים ואף אחד בציבור לא זוכר מהדורת חדשות הנפתחת בכותרת דרמטית שמסבכת באמת את נתניהו בעבירות הפליליות בהן הוא הואשם. כולנו זוכרים איך בתקופה שלפני פתיחת המשפט כיכבו הדלפות פליליות ערב ערב, הוקראו בקול דרמטי ועוצבו בטקסטים שחורים ואדומים כדי לספר כמה החשדות מאומתים. איפה כל זה? מישהו זוכר שם של עד או עדות שמסבכת את ראש הממשלה באישום השוחד?
כתבי המשפט המוטים באופן בוטה, היו צריכים היום, שלוש שנים אחרי, להיות כוכבי בידור וספקי כותרות שבוע אחרי שבוע בעקבות התנהלותם במשפט. למה זה לא קרה? למה חלקם כבר מזמן לא באירוע? כי מדובר בתיקים תפורים היטב גם תקשורתית, אשר נועדו להסתיים בפרישת הנאשם עוד בתחילתם.
03
רק אחרי 3 שנים אנחנו מגלים באיזה קמפיין תודעה אלים השתמשו כאן כדי לסגור על ראש הממשלה. רוצים דוגמה? מישהו זוכר את "איך ראש ממשלה שצריך להגיע שלוש פעמים בשבוע לבית המשפט יכול לנהל את המדינה?", זה היה אחד מהטיעונים הנפוצים כדי להשפיע על הציבור להתנגד למשפט צדק ולעיקרון "אדם הינו חף מפשע עד שהוכחה אשמתו" – מה שהוביל להשפעה ישירה על מערכת הבחירות. קצת יותר משלוש שנים אחרי, וכולנו יודעים איך נתניהו לא רק שיכול היה להיבחר שוב, אלא גם לנהל את המדינה ללא הצורך להגיע לבית המשפט "שלוש פעמים בשבוע". ניפגש כאן בעוד שלוש שנם למסקנות נוספות.

למידע, להצטרפות ולעדכונים:
דוא״ל: miflegetnoam@gmail.com | אתר: https://noamparty.org.il/

החטא בלי עונשו

החטא בלי עונשו

אתם יודעים ממה נמאס לי? מלדמיין מקרה דומה. וכשאני אומר לדמיין מקרה דומה אני מתכוון לכל פעם שימני בעצם אומר את המשפט "אם זה מישהו מהימין שהיה אומר או עושה כך זה היה נראה אחרת". למה אני והמחנה שלי צריכים להתנהל תחת הדפוס הזה ולדמיין מה היה קורה? וכאן נכנסת סערת גלית גוטמן והאמירה "החרדים מוצצים לנו את הדם" לתמונה. 

הטור הזה נכתב עוד לפני שגוטמן התנצלה בשידור, אתם ודאי קוראים אותו אחרי שעשתה זאת. בתחילת השבוע קבעה איזושהי ועדת משמעת ב'קשת' שגוטמן לא תושעה משידור, אפילו לא לשבוע אחד סמלי, ותסתפק בהתנצלות בפתח התכנית. סערת גלית גוטמן ייחודית ומקוממת מרבדים רבים, את חלקם אתם בטוח כבר שמעתם: איך יכול אולפן שלם כמעט (למעט הפרשן ברק סרי) לשבת בנינוחות למשמע משפט כזה, אמירה שכל בר דעת ובטח כל איש תקשורת יודע שמתכתבת עם סטריאוטיפים אנטישמיים. האם זה בגלל שרובם חושבים כמוה בדיוק ולא מסוגלים לתקוף אמירה כזו? האם מחשש שלא יוזמנו יותר לתכנית? לזכותם ייאמר שמחוללת האירוע הפגינה לא רק נבזות, היא גם השתלחה בפאנליסט היחיד שהעז להעיר לה והאשימה אותו בריצוי מצביעים חרדים שלו (סרי הכריז לפני כחודשיים כי יתמודד על ראשות העיר אשדוד). 

זה אירוע טלוויזיוני חריג גם בגלל שהמנחה שיודעת להטיף לכל דבר שזז במדינה, לא ראתה לנכון להתאפס על עצמה, ולהציל מעט מהכבוד תוך כדי השידור עצמו. 

החריגות מגיעה גם מההתנצלות שפרסמה גוטמן מיד אחרי התכנית, טקסט יבש שלכאורה נכתב כדי לצאת ידי חובה, שממסגר אותה כאוהבת הארץ גדולה שלא הובנה נכון, היא בכלל התכוונה למנהיגי הציבור. כמובן שמדובר בשטויות, בדברים שלה ציינה את גודלם (וטעתה כמובן) של החרדים לכן ברור שהיא מתכוונת לציבור עצמו. 

אבל קרה באירוע הזה דבר נוסף שהופך אותו לשובר שיאים בלתי נסבלים: היעדר הענישה המינימלית. מגישת טלוויזיה באמירה הכי קיצונית ומסיתה שנשמעת באופן פומבי, ולא בחלל ריק. בשבועות של קמפיין בהובלת מטות המאבק כנגד הרפורמה, עם תהלוכות שנאה לכיוון בני ברק וסרטונים אלימים מילולית – גוטמן רק הביאה את זה אל הבמה של ערוץ 12 ואל הקהל שצמא לעוד שנאה. איך דברים קשים כאלו לא מסתכמים בהשעיה ארוכה? נשגב מבינתי. השעיה קצרה? גם אפשרות. חופשה של כמה ימים מהתכנית? הייתי מקבל הכל. 

וזה אפרופו ההשוואה האוטומטית ל"אם מדובר היה במנחה ימני מה היה קורה?" לא צריך להשוות וכאמור, כבר נמאס מזה. אפשר פשוט להשוות למנחה מהשמאל. 

בתחילת 2019 אחרי עוד כתבה בחדשות 13 על שירות חיילים ביו"ש, סיכמה העיתונאית אושרת קוטלר ואמרה: "שולחים את הילדים לצבא, לשטחים, ומקבלים אותם חיות אדם". באותו המשדר ולאחר שהגיעו לא מעט תלונות, קוטלר חצי הבהירה את דבריה וחצי עמדה את שלה. היא הושעתה מהגשת התכנית. ואגב, באירוע הזה בעצם הסתיימה הקריירה הארוכה שלה. וזו החוצפה של "קשת" לדעתי: מסתבר שעל הרבה יותר מהשתלחות בחיילים, על הכפשה שמזכירה את אירופה של שנות ה-30 תסתפק גוטמן בהתנצלות בפתיחת התכנית הבאה שתגיש. 

רוצים עוד דוגמה? גוף תקשורת שמכריז על עצמו 'הטלוויזיה של ישראל' שכבר ידע להשעות את התכנית 'אופירה וברקו' על האמירה נגד חברי כנסת ערבים "מחבלים היושבים בכנסת", לא רואה לנכון להשעות את גוטמן אפילו לתכנית אחת. אז חיילי צה"ל שווים השעיה? ח"כים ערבים שווים ענישה? ומשפחות חרדיות שסופגות הערות ואלימות בימים אלו – לא?  

אסור לקנות את ההתנצלות לכאורה של גוטמן, ובטח שלא להאמין לה. אם זה היה אמיתי, גם מקום העבודה וגם העובדת שפגעה בציבור שגם ככה נמצא תחת מתקפה, היו מסכימים יחד על השעיה. ■

למידע, להצטרפות ולעדכונים:
דוא״ל: miflegetnoam@gmail.com | אתר: https://noamparty.org.il/

כשהמחאה הופכת לגול עצמי

כשהמחאה הופכת לגול עצמי

אפשר רגע לדבר על כדורגל? אוקיי. איזו אליפות משמחת לקחה…
איך עושים פאנלים

איך עושים פאנלים

״למה אתה לא מכניס להם יותר?״, ״תהיה יותר תוקפני, אתה…
הפרסום בימין עובד

הפרסום בימין עובד

היום יותר מתמיד כולנו רוצים להיות מאוחדים, לשבת מחובקים, לגשר…
חיים ומוות ביד הלשון

חיים ומוות ביד הלשון

אומרים שאתה הכי מכאיב למי שאתה הכי אוהב, וגם הכי…
למה כן אצפה השנה במטס חיל האוויר

למה כן אצפה השנה במטס חיל האוויר

את הטור הזה אתם קוראים בשבת שנכנסה ׳בין הזמנים׳, בין…
עבדים נהיינו

עבדים נהיינו

לא לכל עם בהיסטוריה יוצא לספר על תקופת העבדות שלו,…
ערב טוב צודק הרחוב

ערב טוב צודק הרחוב

כולנו מכירים את המושג 'מעט מדי מאוחר מדי', השאלה אם…
פלשתינים: מקסימום אגדת עם

פלשתינים: מקסימום אגדת עם

השבוע סערה הארץ, ולא מעוד יום במסע לעבר הרפורמה המשפטית…
צאר המשפטים

צאר המשפטים

אני מניח שכולכם הגעתם לסוף השבוע עם מועקת מלחמת הרפורמה…
מה שהיה הוא לא שיהיה

מה שהיה הוא לא שיהיה

אני מניח שכולכם הגעתם לסוף השבוע עם מועקת מלחמת הרפורמה…
השמאל מתלוצץ עם אויביו

השמאל מתלוצץ עם אויביו

אני מניח שכולכם הגעתם לסוף השבוע עם מועקת מלחמת הרפורמה…
אחים לפתק, אחים לצדק

אחים לפתק, אחים לצדק

אני מניח שכולכם הגעתם לסוף השבוע עם מועקת מלחמת הרפורמה…
שבוע טוב בשלושה ימים

שבוע טוב בשלושה ימים

יש לי סיפור שבזכותו יהודים מקיימים מצוות. הוא נוגע בכל…
מלא מצוות

מלא מצוות

יש לי סיפור שבזכותו יהודים מקיימים מצוות. הוא נוגע בכל…