יהדות

מסע אחרי נשמות אבודות בבוליביה

הרב איציק קופצ'יק, שליח חב"ד בעיר לה-פאז בירת בוליביה, ביומן אישי מרגש על חגי תשרי עם נשמות אבודות בקהילה היהודית הנידחת במדינה המרוחקת בדרום אמריקה 

 המבוגרים עוד זוכרים את השופר בעיירה בימים ההם, אבל הילדים בדור השלישי לא תמיד יודעים שהם יהודים – ובתווך שליח חב"ד שמגיע להצית להם את הנשמה ⋅ יומן שנכתב ביזע רב ובלב רוטט

ידעתי שחב"ד משוגעים, אבל לא ידעתי עד כמה…" אמרה לי פאטי, כשראתה אותנו חזרה בבוליביה. פאטי יודעת כמה קשה לנהל בית חב"ד בסוף העולם וחשבה, שהפעם הגזמנו.
"למה חזרתם לפה? המגפה משתוללת. ואין עכשיו מטיילים". גם אנחנו שאלנו את עצמנו את השאלה. אם לא בקול, אז בשקט. ראש השנה נתן לנו מענה. אחרי עשור בלה-פאז בירת בוליביה, שנה ראשונה ללא מנין בבית הכנסת.
הקהילה הקטנטנה בפחד. ביום ראשון האחרון, היינו בבית העלמין בהקמת מצבה, וב'שלושים' של יהודי אחר. אותם ואחרים קטפה הקורונה.
בקהילה החליטו "תפילות בזום", בלא להבין את הבעיתיות.
מה נעשה? החלטנו לזכות את היהודים בשופר.
בשנים עברו, חגגנו בבית חב"ד, רחוק מהאיזור היהודי ובית הכנסת. קיימנו שם תפילות וסעודות החג עם מאות אנשים , כולל תקיעות שופר באכסניות.
חלק מיהודי הקהילה שמעו שופר בבית הכנסת ולאחרים – לא יכולנו להגיע.
השנה, באין מטיילים, היינו פנויים להתמקד בקהילה היהודית.
כדאי לדעת. לה-פאז היא העיר בירה הגבוהה בעולם (4,000 מטר מעל פני הים) רחובותיה שרועים בשיפועים הזויים. למאמץ הטיפוס תוסיפו את החמצן הדליל בגובה הזה.

בשעת בוקר מוקדמת של החג, כשעמדנו לצאת מהבית, דפיקות בדלת. שני ישראלים שגרים פה מעל 15 שנה. אחד מעולם לא דרך בבית חב"ד, ולא נפגשנו, למרות שניסינו ליצור קשר. השני השתתף לזמן קצר בליל הסדר לפני שנים. והנה הם הגיעו בשמחה השכם לתקיעת שופר.
יצאתי לדרך עם בני הבכור מענדל'ה (11) ושמוליק (8) שהתחנן להצטרף, כשאני מקווה, שיהיה להם כוח לדרך. אחרי הליכה נמרצת של שעה מגיעים לשכונה הדרומית.
הבית הראשון, אכזבה. אחרי דפיקות חזקות על השער מגיע השומר. שומע מי אנחנו. אחרי 5 דק' חוזר לעדכן, שבעלת הבית עסוקה. אנחנו מסבירים שזה רק דקה, היא לא מוכנה לצאת. ואפילו לא לפתח הבית. עצוב. וזמן יקר נשרף.
ממשיכים. נכנסים ליהודי. בעבר היה בארץ, דובר עברית, אפילו למד בישיבה… אחר חזר לבוליביה, והדרדר עד שנשא גויה, אף שעזבה אח"כ. מהתקיעת שופר הזו צמחה החלטה טובה: קביעת מזוזה וקיום שיעור .
20 דקות עליה, ומגיעים למתחם בניינים סגור. בו גרים יהודי אחד ועוד משפחה. רק הבן בבית, עסוק בהרמת משקולות. הוא לובש חולצה וכיפה. ונעמד לקבל מלכות שמים. באהבה. לשמחתי, האם והבת הגיעו בהמשך לבית שלנו ושמעו שם שופר.

יורדים חזרה כעשר רחובות. מגיעים לביתה של יהודיה ניצולת שואה, שברחה מגרמניה ממש לפני השואה. למזלנו, שמעה את הדפיקות בשער. ופתחה את הדלת. מי יודע כמה שנים היא לא שמעה שופר? קיבלנו ממנה ברכות בגרמנית. אידיש. ספרדית מלב יהודי חם.

 עכשיו אנחנו נושמים עמוק עמוק.

מתחילים את הטיפוס הרציני. יוצאים מהשכונות המרכזיות של העיר.  המדרכות נהיות שבורות ככל שעולים, הכביש לא סלול, אלא עשוי אבנים אבנים. קשה ללכת.

 והעליה? לא נגמרת. הזוויות נהיות חדות יותר ויותר.

פה גרים העניים.

אנחנו מטפסים ומתנשפים כבר ארבעים דקות וזה לא הולך להגמר. הילדים אדומים ומיוזעים. נשברים מההליכה הקשה. 

גם אני שואל את עצמי, האם נצליח להגיע. האם המאמץ כדאי. מי מבטיח, שבני המשפחה יחכו לנו. אמנם תיאמתי איתם,  אבל לא חישבתי נכון את המאמץ. ואנחנו כבר באיחור רב.

לאט מתקרבים ליעד. 45 רחובות של עליה עומדים להסתיים.

איפה הבית שלהם? אני מתחיל לדפוק על כמה מהשערים, שנראים אותו דבר. 

"פתח לנו שער…" אני חושב , מקדים את יום כיפור.

אם הם לא יפתחו את השער, הילדים לא יסלחו לי…

ברוך השם התפילה נענית והשער נפתח.

בעלת הבית התרגשה מאוד מההודעה על הביקור עם השופר, ולכבוד זה הביאה את אמה, מעל גיל 80, כבר בערב חג לסעודת חג. האמא שמעה שופר לאחרונה, כשהייתה בארץ במלחמת ששת הימים…

שני נכדים מצטרפים לתקיעת שופר.

במכתב של הרבי שקראתי לאחרונה נכתב על הצלת ילדים מהמסיון, ואני יודע, שהדודה שלהם התנצרה רח"ל. אולי ההליכה הקשה הזו היתה בשביל לפגוש את הנערים האלה?

הילדים בקושי זזים. אמנם עכשיו ירידה, אבל גם הירידות לגמרי לא קלות.

 

לפני החג, סיפר לי מישהו, על שליח חב"ד שבראש השנה יוצא בבוקר לתקיעות שופר וחוזר בערב. את התפילה הוא מתפלל בדרך. בזכותו, הכנסתי לילקוט גם טלית. עכשיו, כשאני מבין שמחוגי השעון רצים מהר ממני, אני קולט שגם אני במצב הזה.

מתעטף בטלית ומתחיל להתפלל.

"ה-מ-ל-ך…" הזוי כזה מעולם לא היה לי. מתפלל עם מענדל'ה בקולי קולות.

לא אכפת מעוברים ושבים שבוהים בנו. עיני מחפשות אולי נמצא עוד יהודי נידח ברחוב…

בצהריים אנחנו בשכונה הדרומית. בה מתגוררים רוב יהודי הקהילה.

מצאנו את רובם בסעודות חג, כך שכמעט בכל בית, מצאנו כמה יהודים יחד. זה חסך לנו המון זמן ומאמץ.

כך זכו עשרות מיהודי הקהילה לשמוע קול שופר.

⋅⋅⋅

באחד הבניינים נכנסנו  דרך שער החצר, שכנראה אחד השכנים פתח. השער ננעל מאחורינו ומולינו שער הבנין נעול אף הוא.

אחרי כמה דקות של דפיקות וצעקות, שמוליק, מטפס,  משתחל איכשהוא לבנין ופותח לנו את הדלת מבפנים.

בסופו של דבר, המשפחה אינה בבית, וכל המאמצים היו כאילו לשווא.

 

אבל אין "סתם", לבית הבא הגענו בדיוק ברגע שדייר נכנס אליו, ונכנסנו איתו. לולא שהגענו אחרי העיכוב בדיוק ברגע הזה, לא יכולנו להכנס…

עוד משפחה של 3 דורות יהודים זוכה לשמוע שופר!

את הסיבוב בשכונה הדרומית סיימנו אצל ישראלי, שחי עם גויה.
הוא שמח מאוד לשמוע שופר ומפגיש אותי, בקומה 11 (כמובן בטיפוס…) עם יהודי מאקוודור!
⋅⋅⋅
עכשיו צריך לטפס למרכז העיר, שעתיים עליה לכיוון השני.
היינו אנחנו חייבים להיכנס לבית לתקיעת שופר למשפחה, ולקידוש קצר. ומיד – לצאת הלאה לדרך.
אחרי כמעט 9 שעות של הליכה. משמרות הילדים מתחלפות. 
ההליכה הופכת לריצה קלה.  רק שעתיים לשקיעה וצריכים להספיק כמה שיותר יהודים במרכז העיר.
לא מספיק שהם גרים בגובה של 3,700 מטר. הם החליטו לגור בקומה 23. זוג מבוגר וחביב.  ‏מהבודדים פה ששומרים שבת וכשרות.
אין לי זמן לדבר. תקיעת שופר ורצים הלאה.
ממש מולם, רק בקומה עשירית, גר זוג יהודי נוסף. הוא יהודי מקומי. היא מהקהילה היהודית בטורקיה של לפני 80 שנה. את תקיעת שופר של תשפ"ב הם שומעים בזכות הרבי מליובאוויטש, ששלוחיו מגיעים לכל פינה.
רגעים לפני השקיעה, זכינו לביקור חולים אצל יהודי, בבית רפואה מקומי. גוגל מפות מספר לי שכל המסע היה מעל שלושים קילומטר. אני יכול לספר לו, שירדנו ועלינו קילומטר וחצי מעל גובה פני הים. ‏בעשר שנות שליחותינו, חגגנו את ראש השנה עם מאות יהודים.
‏המעבר החד בין ראש השנה עם המוני יהודים, לראש השנה עם בודדים, מזכיר לי שככל שמתקרבים לסיום הגלות, הרבי שלח שליחים למקומות יותר רחוקים ונידחים, בהם מתקיים הפסוק "ואתם תלוקטו לאחד אחד", כלומר ללא מנין. דווקא לשם צריכים השליחים להגיע. ■
ליצירת קשר ותגובות: חב"ד בוליביה
chabadofbolivia@gmail.com

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים את המצוקים והתבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90, הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ׳זאת חנוכה׳, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. נכחו בה רבים מעם ישראל: תלמידים, בוגרים, חברי כנסת, רבנים ועוד. ההלוויה שודרה כמובן גם בכלי התקשורת השונים לטובת אלו שלא הגיעו.
הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.
וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?", והרב ענה: "זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל".
״סימניות בכל ספר״
הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ׳עטרת נחמיה׳ בתל אביב, הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים. שוחחנו עם הרב הלוי כאשר היה בדרכו ללוויית הרב זצ״ל, והרב שיתף אותנו במעט מגדולת הרב רגע לפני שנפרד ממנו במסע הלוויה.
״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.
כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״
איך זה לעבוד עם הרב דרוקמן?
״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.
ממה זה נובע?
״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.
השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.
אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.
״המשפחה הייתה שותפה מלאה״
עם הרב הלוי אנחנו משוחחים בזמן הנסיעה ללוייתו של זקן רבני הציונות הדתית, והרב הלוי אמור כי על הרב דרוקמן צריך לומר את הפסוק ״אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין״ (מיכה ז, ב). ״הפסוק הזה מלווה אותי בדרך. פירושו של דבר שהרב היה בתורתו חסיד גדול. כל תורתו היא חסד עִם עַם ישראל, ועל זה ׳אבד חסיד׳. בתורה הזאת הוא קירב רבים – גם קירוב ממש וגם קירוב שרבים העריכו ולא זלזלו בתורה בזכות הרב, וזה ׳וישר באדם אין׳ – בעיני בני אדם הרב היה אדם ישר״.
הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה.
״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?
״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.
האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?
״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.
״אותה החיבה״
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?
״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה לפני כחודש בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.
לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.
באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?
״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״.

את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…