גליון 511

מגזין

מעוז צור ישועתי

מאת:מוריה אופיר

ארבעה חודשים לאחר ההצתה המכוונת שנעשתה במכינה הקדם צבאית "מעוז" בלוד, חזרנו לשמוע את הפרטים מאנשי המכינה עצמם • איך משתקמים, מהם האידיאלים והאם יש קשר לממשלה • שמענו על הרס, אבל על תקומה גדולה עוד יותר

ארבעה חודשים לאחר ההצתה המכוונת שנעשתה במכינה הקדם צבאית "מעוז" בלוד, חזרנו לשמוע את הפרטים מאנשי המכינה עצמם • איך משתקמים, מהם האידיאלים והאם יש קשר לממשלה • שמענו על הרס, אבל על תקומה גדולה עוד יותר

חנוכה אמנם חלף, אבל התגברות האור על החושך תמיד ממשיכה לפעם בעם ישראל. כמו בפרעות שהיו בימי הגלות, לפני ארבעה חודשים נחשפו ערים מעורבות בארץ להסתה פרועה, הצתות, הרס ומבטי שנאה יוקדים ממי שנחשבו לשכנים. המכינה הקדם צבאית "מעוז" חוותה טלטלה כאשר באופן מכוון הוצתה המכינה וחוותה נזק כבד.
המכינה הוקמה לפני 17 שנים ונמצאת בליבה של שכונת רמת אשכול בלוד. בוגרי המכינה נמצאים בכל היחידות השונות בצה"ל.
הרב ברק עוקבי, ראש המכינה: "המכינה בעלת משימה לאומית ממדריגה ראשונה: להאיר את התורה והאחיזה היהודית בעיר. התלמידים מביאים מהרוח הזאת של התורה המאירה, תוך חיוך על הפנים ושליחות ציונית בכל מקום שהם".

למה דווקא לוד?
"בשבילנו לוד היא עיר התנאים שבה רבי עקיבא, המאמין הגדול בגאולה ובטוב שיוצא מהחושך – הוא המודל לחיקוי. מקום של אנשים פשוטים עם שורשים עמוקים. אין על תושבי לוד- צנועים פשוטים ועם חוסן נפשי ולאומי גדול. ככה גם האופי של תלמידי המכינה ולשם אנחנו משתדלים לחנך".
הרב נזכר בפרטי אותה הצתה: "כמה שזה נשמע הזוי וקשה לעיכול, השכנים הערבים יצאו בהמוניהם לשבור להרוס ולהצית את המכינה. קודם כל הם שרפו את רכב המכינה, שברו את שער הכניסה למתחם ואת כל החלונות והציתו את בית המדרש". הרב מדמה את הפרעות לפרעות מהגלות: "נשרפו המון גמרות וסידורים, כמו בימים חשוכים באירופה. דו הקיום המדומיין הופר. הנס הגדול הוא שבאותו הלילה – מוצאי יום ירושלים – היינו עם התלמידים בירושלים. נס גדול היה פה בחסדי ה'".

השריפה הרתיעה את התלמידים?

"ההיפך. התחושה הדומיננטית היתה שהאירוע הזה הפך את התלמידים בזמן קצר לשליחי ציבור. לתלמידים היה חשוב לחזור כמה שיותר מהר למכינה, להחזיר את קול התורה לשכונה, את השמחה והאנרגיות הטובות וכמובן לעזור בשכונה בכל מה שצריך. המוטו היה: "עת צרה ליעקב וממנה יוושע", הם ניסו להחריב, אנחנו מרחיבים".

"בלי טיפת ציניות ומילים גבוהות"

כשאני שואלת על שיקום הישיבה לאחר כל האירוע, הרב מחייך. "העם הנפלא שלנו שמתגלה בעוצמתו בזמני משבר", הוא אומר, "מאות של מתנדבים הגיעו מידי יום, תורמים שבאו מכל הלב, רבנים ותלמידי חכמים שבאו לחזק. היה אפשר לראות את העוצמות של צוות ההנהלה, הרמי"ם והתלמידים המופלאים שלמרות שהיו תחת אש ובמצבים מורכבים, נשארו והמשיכו להגדיל תורה ועשייה ענפה של התנדבות בקהילה ועם ילדי השכונה, כדי להוביל, לצמוח ולהיות מעוז של אמונה לכל מי שהגיע למכינה".

הרב טוען שהוא מדבר "בלי טיפת ציניות ומילים גבוהות" כשאני שואלת על תגובות הרבנים והתלמידים בישיבה לשריפה שהיתה. "יש בנו דבקות במטרה ואהבה ענקית למשימה הגדולה שניתנה לנו בעת הזו – להיות בחזית הבירור הלאומי של זהותה היהודית של מדינת ישראל. מהדהד המשפט שכתב הרב קוק לפני 100 שנה – "להיות בנים אמיצי כח לאומה". כך הרגשנו וכך עד היום".

 

הפארמדיק שפצע מירי בזמן הפרעות מקבל טיפול מבוגר המכינה

הרב רפי פרץ והרב ברק עוקבי באחת הדירות שנשרפו על יד המכינה

מה אפשר לעשות עם כל טרור האלימות?
"לתלמידי המכינה יצא כמה פעמים במהלך הפרעות לטפל ולהציל משפחות ערביות. אנחנו לא שונאים ערבים וכל אדם נברא בצלם, אבל מי שבא להצית ולפגוע הוא אויב ואנחנו מצפים ממשטרת ישראל שתטפל בשורש הבעיה. לא ניתן לטשטש ולפגוע במדינת ישראל ובזהות היהודית. יש פה מאבק ארוך שצריך לנהל אותו בישרות, בממלכתיות ובעמידה איתנה וזקיפות קומה. אנו סומכים על העם הבריא שלנו שהפיק את הלקחים ובטוחים בפריחת השכונה. נותנים אמון ותקווה בכוחות המשטרה שהם אחינו ובשרנו ובני בית במכינה – שירדפו את הטרוריסטים".
יש פחד שדבר כזה יקרה שוב?
"החשש קיים, אנחנו לא עוצמים עיניים. יש עוד הרבה עבודה וצורך לתקן על מה שכבר נעשה. אנחנו משתדלים להתרכז בבניית העולם הערכי והרוחני של התלמידים ובעשיית טוב. המלחמה האמיתית היא על התודעה. איזו מדינה יהודית אנחנו רוצים שתהיה כאן ומהם הערכים שמובילים אותה. כשזה יתברר לעם ולמנהיגות, דברים רבים שצריכים לקרות – יקרו".
יש קשר להתנהלות הממשלה הנוכחית?
זה לא התחיל לפני שנה, הבעיה עמוקה וארוכת שנים. אם נדע להתאחד בכוחות משותפים מכלל הגוונים שיש בעם ישראל – יש הרבה טוב שאפשר לעשות יחד. כל מי שחשובה לו הציונות והמדינה היהודית, וזה הרוב במדינה, צריכים להתאחד".

הרב ברק עוקבי

הרב ברק עוקבי:
התחושה הדומיננטית היתה שהאירוע הזה הפך את התלמידים בזמן קצר לשליחי ציבור. לתלמידים היה חשוב לחזור כמה שיותר מהר למכינה, להחזיר את קול התורה לשכונה, את השמחה והאנרגיות הטובות וכמובן לעזור בשכונה בכל מה שצריך

"בזמן השריפה, איש צוות של המכינה רץ בגבורה בתוך כל הבלאגן כדי להציל את ספרי התורה שהיו בארון הקודש", מספר הרב, ומוסיף שזמן קצר לאחר ההצתה הוא הגיע למכינה, נכנס לבית המדרש וראה את ארון הקודש פתוח. "אני עומד מול ארון הקודש הפתוח, מביט שמאלה ורואה בפינה ספר תורה נוסף ששכחו אותו", הוא אומר. "אחזתי בו בהתרגשות והתמלאתי בתחושה עמוקה כי ספר התורה הציל את בית המדרש שאמנם הוצת אך לא נשרף כליל. כשהחזרתי אותו למקום, ידעתי בוודאות: המכינה תשתקם, תצמח ותגדל, וזה קרה, בהרבה יותר ממה שחלמנו בחסדי ה' המרובים".
איך מגיבים כשיש חושך?
אריה סליי, תלמיד שנה א' במכינה מעיד שההצתה לא גרמה לו לחשוב פעמיים אם להגיע למכינה: "אני לא הייתי בשריפה עצמה, אבל כבר הייתי רשום למכינה לשנה הבאה. זה לא גרם לי לחשוב ללכת למקום אחר, אלא דווקא להגיע ללוד עם יותר מוטיבציה. העובדה היא שמספר התלמידים הלך וגדל מאז, ויש ביקוש גדול גם לשנה הבאה. יש פה משהו שאי אפשר להסביר. היכן שניסו להרוס – גרמו לחיזוק. אני רואה את החיזוק שלנו גם בהערכה מאנשים שאני פוגש או מאנשים שהגיעו להתנדב פה ישר לאחר הפרעות. אנשים הגיעו מכל מקום ובכל גוון פוליטי שיש. לדעתי מעבר לצמיחה האישית של המכינה הייתה פה צמיחה לאומית וחיבור ישראלי מדהים. הלוואי והוא יגדל ולא נצטרך לקבל סטירה בשביל ליצור אותו שוב". 

איך מאירים את הטוב בתוך כל החושך?

"אני חושב שאפשר להגיב בשתי דרכים שונות כשנפגשים מול החושך: אחת היא להשלים איתו והשניה היא להילחם נגדו. כל תלמיד שהגיע לפה למרות הפרעות בחר להילחם בחושך, להדליק את האור. זה יצר חבורה איכותית של חבר'ה שלא באו לשרוף פה שנה, אלא באו לתרום למפעל הציוני בלוד. אני באמת יכול להגיד כאחד מהחבר'ה, שיש פה מרקם של חבורה נהדרת שמחפשת לתרום ולהתנדב. על ידי ההתנדבויות, לימוד התורה וההכנה לצבא אנחנו מגדילים את האור ומסלקים את החושך״.

נועם דרייפוס

נעם דרייפוס, מנכ"ל המכינה:
"מכינת "מעוז" נמצאת בחוד החנית של הבירור הלאומי כיום שהתעורר ב"שומר החומות". "מעוז" איננו מבצר כמו שיש כאלה הנוהגים לחשוב, "מעוז" הוא מקור העוז, והעוז הוא הגבורה הפנימית האמונה בצדקת הדרך, ורק הוא יביא בסוף גם שלום, כמאמר הפסוק 'ה' עוז לעמו ייתן ה' יברך את עמו בשלום'

"בזמן השריפה, איש צוות של המכינה רץ בגבורה בתוך כל הבלאגן כדי להציל את ספרי התורה שהיו בארון הקודש", מספר הרב, ומוסיף שזמן קצר לאחר ההצתה הוא הגיע למכינה, נכנס לבית המדרש וראה את ארון הקודש פתוח. "אני עומד מול ארון הקודש הפתוח, מביט שמאלה ורואה בפינה ספר תורה נוסף ששכחו אותו", הוא אומר. "אחזתי בו בהתרגשות והתמלאתי בתחושה עמוקה כי ספר התורה הציל את בית המדרש שאמנם הוצת אך לא נשרף כליל. כשהחזרתי אותו למקום, ידעתי בוודאות: המכינה תשתקם, תצמח ותגדל, וזה קרה, בהרבה יותר ממה שחלמנו בחסדי ה' המרובים".
איך מגיבים כשיש חושך?
אריה סליי, תלמיד שנה א' במכינה מעיד שההצתה לא גרמה לו לחשוב פעמיים אם להגיע למכינה: "אני לא הייתי בשריפה עצמה, אבל כבר הייתי רשום למכינה לשנה הבאה. זה לא גרם לי לחשוב ללכת למקום אחר, אלא דווקא להגיע ללוד עם יותר מוטיבציה. העובדה היא שמספר התלמידים הלך וגדל מאז, ויש ביקוש גדול גם לשנה הבאה. יש פה משהו שאי אפשר להסביר. היכן שניסו להרוס – גרמו לחיזוק. אני רואה את החיזוק שלנו גם בהערכה מאנשים שאני פוגש או מאנשים שהגיעו להתנדב פה ישר לאחר הפרעות. אנשים הגיעו מכל מקום ובכל גוון פוליטי שיש. לדעתי מעבר לצמיחה האישית של המכינה הייתה פה צמיחה לאומית וחיבור ישראלי מדהים. הלוואי והוא יגדל ולא נצטרך לקבל סטירה בשביל ליצור אותו שוב". 

איך מאירים את הטוב בתוך כל החושך?

"אני חושב שאפשר להגיב בשתי דרכים שונות כשנפגשים מול החושך: אחת היא להשלים איתו והשניה היא להילחם נגדו. כל תלמיד שהגיע לפה למרות הפרעות בחר להילחם בחושך, להדליק את האור. זה יצר חבורה איכותית של חבר'ה שלא באו לשרוף פה שנה, אלא באו לתרום למפעל הציוני בלוד. אני באמת יכול להגיד כאחד מהחבר'ה, שיש פה מרקם של חבורה נהדרת שמחפשת לתרום ולהתנדב. על ידי ההתנדבויות, לימוד התורה וההכנה לצבא אנחנו מגדילים את האור ומסלקים את החושך״.

איתן משה, תלמיד שנה ב' מספר כי באחד מהלילות הוא מצא את עצמו שומר בשער האחורי של המכינה שפונה לכיוון המסגד שממנו התחילו כל הפרעות. "הייתי שם עם ארבעה אנשים: בחור ירושלמי, דתל"ש, זוג חברים מרמת הגולן, בן ישיבה ואני, שבסך הכל רוצה לשמור על המכינה שלי שלא ישרפו אותה. כולנו שם, בשער האחורי, אוחזים במקלות למקרה שיבואו מחבלים, לאחר שסידרנו לעצמנו תחמושת אבנים. לאחר כמה לילות של שמירה, תהיתי לעצמי מה גרם להם לבוא לפה? גם בעלי משפחות, גם צעירים, הגיעו הרבה אנשים מגוונים שונים. כמה כוח בעם ישראל! נשמה אחת כללית שמופיעה בהרבה פרטים. זה שיעור האמונה הכי טוב שקיבלתי".

אין פחד מכל האירועים האלו?

"יש לרב קוק זצ"ל פסקה שאומרת: "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוספים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוספים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה". אז אמנם הרב כתב שכך עושים הצדיקים הטהורים, אך אצלנו במכינה מחנכים כל אחד להיות כזה. כשמתהלכים בשכונה לפעמים קשה לראות את הדברים, לראות את השכונה באמת. הלכלוך על הרצפה, הנהיגה הפרועה, השלטים בערבית משכחים מאיתנו איפה אנו הולכים. לוד! עיר התנאים! רבי טרפון ורבי עקיבא, מגדולי התנאים שחיו בה, והיום אנחנו קוראים לה "עיר מעורבת". חוץ מירושלים, אין עיר יותר יהודית מלוד. היא מוזכרת עשרות פעמים בש"ס, במשניות ובגמרא. כשמגיעים למכינה או פוגשים את הגרעין התורני פתאום נפתחות העיניים, רואים אנשים טובים שלא עסוקים בלהילחם בצדדים הפחות טובים שבשכונה, אלא פשוט מוסיפים אור, ממש כמו נר חנוכה, להפיץ אור כמה שרק אפשר". 

נעם דרייפוס, מנכ"ל המכינה והמרכז לחינוך וחברה בלוד, מסכם: "מכינת "מעוז" נמצאת בחוד החנית של הבירור הלאומי כיום שהתעורר ב"שומר החומות". "מעוז" איננו מבצר כמו שיש כאלה הנוהגים לחשוב, "מעוז" הוא מקור העוז, והעוז הוא הגבורה הפנימית האמונה בצדקת הדרך, ורק הוא יביא בסוף גם שלום, כמאמר הפסוק 'ה' עוז לעמו ייתן ה' יברך את עמו בשלום'". 

שתפו

גלילה למעלה