עם תחילת השנה הבאה עלינו לטובה משיקה ענת גופשטיין ספר חדש בהוצאת פרסומי ישראל. הספר מאגד את הסיפורים שהופיעו ב'גילוי דעת' עם סיפורים חדשים, מסמרי שיער, שטרם ראו אור. לצד הסיפורים מעלה גופשטיין בספרה תובנות רבות מניסיונה האישי השופכות אור ומעניקות מבט מחודש על תופעת ההתבוללות.
קוראי העלון המסורים כבר מכירים היטב את הטור 'מיומנה של מטפלת', שבו מספקת מדי שבוע ענת גופשטיין, ראש מערך הטיפול בבנות של ארגון להב"ה, הצצה אל אחורי הקלעים של העבודה האינטנסיבית היום-יומית: סיפורים עוצרי נשימה ותובנות שעולות בה במהלך העבודה.
בשבוע האחרון התלווינו לענת בדרך אל דירת המסתור החדשה לבנות של להב"ה, שנפתחה בימים האחרונים. בין שיחות הטלפון התכופות והפניות הבלתי פוסקות המגיעות אליה שוחחנו איתה על ספרה החדש, מעפר קומי, ועל הליווי שהיא מעניקה לבנות במהלך שנים ארוכות. שמענו ממנה מדוע המאבק בהתבוללות אינו גזענות וניסינו להבין מדוע מדובר בתופעה שאינה פוסחת על שום מגזר.
ענת, איך ההרגשה להוציא ספר חדש?
"זו הרגשה מיוחדת. משהו חדש נולד. היצירה והכתיבה השבועית גרמו לי סיפוק וסייעו לי לעבד את המקרים והסיפורים הקשים שמגיעים אלינו. יותר מכול הרגשתי צורך להוציא החוצה, להציג לעם ישראל את הסיפורים שמגיעים אלינו, עם מה אנחנו מתמודדים יום-יום. יש השתקה מכוונת של הנושא הזה של ההתבוללות, שהיא בפירוש שואה שקטה. לכן אסור לתת לנושא לרדת מסדר היום, וחשוב להציף אותו בכל פעם מחדש.
"מעבר לזה חשוב שהציבור יבין מהי הפעילות שלנו ואילו משאבים אנחנו משקיעים במאבק בהתבוללות. אנשים לא באמת יודעים עם מה אנחנו מתמודדים בארגון; הרבה נוטים לחשוב שהפעילות שלנו מתמצה בחילוץ הרואי של בנות מכפרים ערביים ושבזה תם הסיפור. למעשה החילוץ האמיתי הוא לא מהכפר, זו פעולה פשוטה ולא מסובכת. החילוץ של הנפש של הבחורה מורכב הרבה יותר. אני בקשר יום-יומי עם בנות שהוצאנו מהכפר גם לפני עשר שנים. זה לא חילוץ חד-פעמי, זו עבודה מורכבת ומתמשכת הכוללת ליווי טיפולי ומשפטי לאורך כל התהליך. הפגיעה שהבנות האלה חוות קשה מאוד".
מדוע הפגיעה קשה כל כך?
"משום שהקשר של הבנות האלה עם הערבים הוא לא קשר של אהבה. זה קשר של ניצול, פגיעה ומצוקה. יש בנות שלא יכולות להבדיל בין אהבה להטרדה. ילדה בת 16 בטוחה שהגבר הערבי בן ה-40 אוהב אותה. היא רואה בזה קשר של אהבה, אבל בפועל מדובר בניצול, בקשר שהוא על פי רוב פוגעני ורווי אלימות. קל ליפול וקשה להתרומם. השיקום לאחר פגיעה כזו הוא תהליך ארוך ומורכב של הנערה ושל ההורים שלה, והוא מצריך משאבים רבים: טיפוליים, משפטיים וכספיים. לפגיעות האלה יש השלכות לטווח ארוך".
איך את מטפלת בבנות שיצאו מקשר כזה?
"אני עובדת עם כל בת על שינוי הנרטיב ומעמיקה בקרבה את ההבנה שאם גבר המבוגר ממנה בכמה שנים מתעלל בה, זו לא אהבה. מנקודת מבטה, כאמור, היא חושבת שהוא אוהב אותה מאוד, אבל היא לא מבינה שהיא רק עוד אחת מכמה בנות שהוא מנצל. צריך לטיפול כזה הרבה מוטיבציה, הרבה הכלה ואפס שיפוטיות".
האם אפשר לאפיין מאיזו סביבת גידול הבנות באות?
"בעבר היה נהוג לחשוב שהבנות באות ממשפחות של מצוקה בלבד. מהיכרות אישית של המקרים, הטענה הזו פשוט לא נכונה. הרבה מהבנות באות ממשפחות ערכיות, מבוססות וטובות מאוד מכל המגזרים: דתיים-לאומיים, חרדים וחילונים. אבל אם צריך לשים את האצבע על אפיון של תופעה מסוימת, שנוגעת בעיקר לנערות צעירות מכל המגזרים, זו תופעת התמימות. התמימות הורגת.
"כאשר אין לנערה, גם אם היא באה מבית טוב, כלים להתמודד עם העולם בחוץ, היא נופלת. היא עולה לאוטובוס והנהג נחמד אליה מדי, ובתמימותה היא חושבת שזו אהבה ולא יודעת שמדובר בניצול. זה גיל שבו היא מחפשת תשומת לב ורוצה אהבה, אבל במקרים רבים היא לא יודעת להגדיר זאת לעצמה בפועל. אם לא מדברים עם הבת על מיניות בריאה, על גבולות שיש להציב, על ההבדל בין אהבה להטרדה, ולצד זאת על נושא ההתבוללות אין שיח בכלל, הבת עלולה ליפול".
איזה שיח צריך להיות על ההתבוללות?
"לאורך כל שנות הגלות ובקום המדינה הייתה ההתבוללות טאבו. היה ידוע שההתבוללות פסולה ואסורה. דווקא עכשיו שמדינת היהודים מבוססת ומצליחה יש הרבה ארגונים שפועלים לטשטוש הגבולות ולעידוד התבוללות. אלו ארגונים שלא רק שהמדינה אינה פועלת נגדם אלא היא אף תומכת בהם.
"המסרים שהארגונים והגופים האלה מעבירים יוצרים טשטוש ובלבול בקרב בני הנוער שלנו. לא תקין פוליטית לדבר על זה. התנגדות להתבוללות והחזקה בערכים יהודיים נחשבות חשוכות כיום, אף על פי שבחו"ל המדינה משקיעה כסף רב במלחמה בהתבוללות. בארץ היא משתיקה את המלחמה הזאת ונלחמת בנו. מדינת ישראל צריכה לוודא שילדי ישראל יחונכו להיות יהודים גאים המכירים את מורשתם ומבינים היטב שעם ישראל נבדל משאר העמים, ושאם נתבולל, פשוט נימחק. העקרונות האלה, לצערי, לא מונחלים מספיק, ובהרבה מקומות אינם מונחלים בכלל".
יש מי שאומרים: "אם מישהי מחליטה לצאת עם ערבי, זו החלטה שלה, ואסור להתערב בה". מה את עונה להם?
"ביהדות יש ערך חשוב של ערבות הדדית. כאשר מישהו נופל זו אחריות של כולנו להושיט לו יד, להתערב למענו. אנחנו מציעים לבנות עזרה, לא כופים אותה עליהן. זו בחירה שלהן לבוא ולהיעזר בנו. כשהבנות מתקשרות ופונות אלינו מדי יום זו הוכחה חד-משמעית שאנחנו הכתובת בשבילן. אנחנו לא שופטים אותן. אין לי כעס עליהן אלא רחמים וחמלה. רבות מהן לא מבינות את הנזק שהן גורמות לעצמן.
"חשוב להדגיש שהנוער של היום לא טועה אלא תועה. לטעות בטי"ת פירושו להיכשל. לתעות בתי"ו פירושו לאבד את הדרך. כשהשה הולך לאיבוד הרועה מחפש אותו, וכשהוא מוצא אותו הוא מחזיר אותו לעדר. גם אנחנו תרים אחר הבנות האלה, שתועות כשה אובד, ועושים כל מאמץ להחזיר אותן לדרך".
מה את עונה על הטענה שהמאבק בהתבוללות הוא בעצם גזענות?
"אנחנו לא גזענים, אנחנו יהודים. ביהדות יש ערך חשוב מאוד של אהבת הגר וקבלתו, אין קיפוח שלו רק משום שהוא מגזע אחר. למשל, הדרוזים שמתגייסים לצבא ואוהבים את המדינה הם שותפי אמת שלנו, ואנחנו אוהבים אותם אבל לא מתחתנים איתם. להם זה ברור, כי גם להם אסור להתחתן עם בני דתות אחרות. אז למה אנחנו לא יכולים להגיד שה' אסר עלינו להתחתן עם גויים? פתאום זו גזענות?
"מה ששמר על עם ישראל כאומה לאורך כל שנות הגלות היה ההימנעות מהתבוללות, הבדלנות, ההעדפה לשמור על הייחודיות של היהדות על פני אחידות אוניברסלית שפירושה להיות ככל הגויים ולהיטמע בהם. לצערי יש כיום גורמים במדינת ישראל שמובילים מגמה שמטרתה לטשטש כל סממן של יהדות במדינה. משתמשים בערכים כמו דמוקרטיה ושוויון כדי לקדם מדינת כל אזרחיה ולמחוק את הזהות היהודית שלנו.
"חשוב לעשות סדר בדברים: הגזענות במדינה היא כלפי היהדות, המלחמה העיקרית היום היא נגד הדת, קודשי ישראל וערכי היהדות. קו משותף נמתח בין רדידות וביזוי של קודשי ישראל בתוכניות טלוויזיה לבין המלחמה של הרפורמים בארגון להב"ה. הם רוצים יחד לקעקע את הזהות היהודית של המדינה".
מכל המקרים שהגיעו אלייך וטיפלת בהם עד היום, מהו המקרה שהותיר בך חותם?
"מבחינתי כל מקרה של התבוללות כואב, כי המשמעות היא ניתוק מעם ישראל. הכאב הגדול הוא על הדור השני, שהוא מבולבל וחסר זהות, וזה מוביל לנזק נפשי ומצוקה רגשית. המקרה הקשה ביותר קרה בשנה האחרונה. נערה בת 13 שהתה בהוסטל לנערות במצוקה, ושלושה ערבים אנסו אותה אונס קבוצתי אכזרי.
"כשהיא חזרה להוסטל וסיפרה מה עשו לה היא זכתה ליחס אדיש ומזלזל. ההורים שלה קיבלו את ההודעה בטלפון בשיחה מנותקת וחסרת רגישות.
המנהלת אף טענה שלא חייבים לערב את המשטרה. שמעתי את ההקלטה של השיחה עם המנהלת והזדעזעתי. אני, שיודעת עד כמה הטיפול של המדינה בנערות בסיכון לוקה בחסר, לא האמנתי עד כמה המדינה פשעה בטיפול בנערה המסכנה הזאת.
"הנחיתי את ההורים להגיע מייד להוסטל ולקחת את הילדה שלהם לבית חולים, ושם כבר יערבו את המשטרה. הילדה שוחררה מבית החולים הביתה אך לא קיבלה מענה טיפולי נפשי. ביקרתי אותה והשתדלתי לעזור לה לעבד את מה שעברה. כשיצאתי מהפגישה איתה שלחתי מייל לשר הרווחה וכתבתי לו שאני מזועזעת מהטיפול הכושל של המדינה בנערה המסכנה.
"שכרנו את שירותיה של עו"ד ורד לוי, והיא נלחמה בבית המשפט להוציא את הנערה מההוסטל שסיכן אותה ולהעביר אותה למקום מוגן שיספק לה מענה מתאים. צריך להבין: הילדה עברה אונס קבוצתי אכזרי, ובמשך חודשים לא קיבלה טיפול ומענה מצד הרווחה. אני נסעתי אליה בכל שבוע וטיפלתי בה.
"העיתונאי אלחנן גרונר מאתר 'הקול היהודי', שמסייע לנו רבות, פרסם את המעשה. היה הד תקשורתי, ועקב הלחץ החלה הרווחה לפעול: הם הגישו תלונה במשטרה נגד ההוסטל. המנהלת הועזבה מתפקידה, והילדה נכנסה למקום מוגן.
"אבל את האנסים מיהרה המדינה לשחרר, ועוד הוסיפה חטא על פשע ומיהרה לסגור את התיק, כמו ברוב עבירות המין בילדים. בשימוע בפרקליטות הבנתי עד כמה מערכת אכיפת החוק במדינת ישראל חולה ומועלת בתפקידה: נציגת הפרקליטות טענה שאין להם רגש ושאי אפשר להעמידם לדין במקרה הזה. זה היה דיון קר ואכזרי. הילדה נרעשה וקצת השתוללה שם, ובצדק; היא לא זכתה לזכותה המינימלית ביותר: שאנסיה ישלמו על הפשע שביצעו. כשיצאתי משם אמרתי שבמקום שאבד הרגש השמידו בני אדם.
"המדינה פשוט פשעה לאורך כל התיק הזה. ב"ה היום הילדה נמצאת במקום טוב מאוד. היא הפסיקה את הטיפול התרופתי שהתחילה בעקבות האונס. ההרגשה לראות את הילדה משוקמת ובמקום בריא נותנת תחושת סיפוק וכוחות גדולים להמשיך הלאה. אני מודה לה' שהייתי חלק מהאנשים במקום שבו לא היה ואין איש".
מאין הכוחות להתמודד עם המקרים האלה?
"את הכוחות שיש לי אני מקבלת בראש ובראשונה מבנצי בעלי היקר. יש לו יכולת הכלה ונתינה ואהבת ישראל אמיתית. לצד זאת כשמטפלים במישהו גדלים איתו יחד. אחרי שנים של עבודה אני יכולה להעיד כי מכל מטופלותיי השכלתי, וגם מהן אני שואבת כוחות אדירים להמשיך הלאה.
"אנו עוסקים בשיקום של הבנות, ועם זה עוסקים במניעת התבוללות. ברוך ה' הקמנו ארגון לתפארת, ואנו משתדלים לעשות טוב לעם ישראל. יש לנו סייעתא דשמיא, צוות נפלא ומסור, ואנחנו רוצים להוסיף עוד אנשי צוות כדי להצליח לסייע לכמה שיותר נשים ומשפחות ולמנוע את חילול השם הנורא של פגיעה בבנות ישראל".
איך אפשר לטפל בכל כך הרבה פניות במקביל?
"ברוך ה' יש לנו צוות מסור ומוכשר של אנשי מקצוע, אנשי טיפול ומשפטנים, מתנדבים מסורים בכל אזורי הארץ ששמחים לסייע לנו. למשל, לפני כמה חודשים כתבתי בטורי הקבוע כאן ב'גילוי דעת' את הסיפור 'לצאת מהבור', שבו סיפרתי על אישה שאני מטפלת בה: אימא לילדים המתגוררת בלוד שיצאה מהכפר ובנה בן ה-5 חסר מסגרת. ניסינו הכול, הגענו עד שר החינוך, אך שום דבר לא עזר.
המנהלת אף טענה שלא חייבים לערב את המשטרה. שמעתי את ההקלטה של השיחה עם המנהלת והזדעזעתי. אני, שיודעת עד כמה הטיפול של המדינה בנערות בסיכון לוקה בחסר, לא האמנתי עד כמה המדינה פשעה בטיפול בנערה המסכנה הזאת.
"הנחיתי את ההורים להגיע מייד להוסטל ולקחת את הילדה שלהם לבית חולים, ושם כבר יערבו את המשטרה. הילדה שוחררה מבית החולים הביתה אך לא קיבלה מענה טיפולי נפשי. ביקרתי אותה והשתדלתי לעזור לה לעבד את מה שעברה. כשיצאתי מהפגישה איתה שלחתי מייל לשר הרווחה וכתבתי לו שאני מזועזעת מהטיפול הכושל של המדינה בנערה המסכנה. "שכרנו את שירותיה של עו"ד ורד לוי, והיא נלחמה בבית המשפט להוציא את הנערה מההוסטל שסיכן אותה ולהעביר אותה למקום מוגן שיספק לה מענה מתאים. צריך להבין: הילדה עברה אונס קבוצתי אכזרי, ובמשך חודשים לא קיבלה טיפול ומענה מצד הרווחה. אני נסעתי אליה בכל שבוע וטיפלתי בה.
"שכרנו את שירותיה של עו"ד ורד לוי, והיא נלחמה בבית המשפט להוציא את הנערה מההוסטל שסיכן אותה ולהעביר אותה למקום מוגן שיספק לה מענה מתאים. צריך להבין: הילדה עברה אונס קבוצתי אכזרי, ובמשך חודשים לא קיבלה טיפול ומענה מצד הרווחה. אני נסעתי אליה בכל שבוע וטיפלתי בה.
"העיתונאי אלחנן גרונר מאתר 'הקול היהודי', שמסייע לנו רבות, פרסם את המעשה. היה הד תקשורתי, ועקב הלחץ החלה הרווחה לפעול: הם הגישו תלונה במשטרה נגד ההוסטל. המנהלת הועזבה מתפקידה, והילדה נכנסה למקום מוגן.
"אבל את האנסים מיהרה המדינה לשחרר, ועוד הוסיפה חטא על פשע ומיהרה לסגור את התיק, כמו ברוב עבירות המין בילדים. בשימוע בפרקליטות הבנתי עד כמה מערכת אכיפת החוק במדינת ישראל חולה ומועלת בתפקידה: נציגת הפרקליטות טענה שאין להם רגש ושאי אפשר להעמידם לדין במקרה הזה. זה היה דיון קר ואכזרי. הילדה נרעשה וקצת השתוללה שם, ובצדק; היא לא זכתה לזכותה המינימלית ביותר: שאנסיה ישלמו על הפשע שביצעו. כשיצאתי משם אמרתי שבמקום שאבד הרגש השמידו בני אדם.
"המדינה פשוט פשעה לאורך כל התיק הזה. ב"ה היום הילדה נמצאת במקום טוב מאוד. היא הפסיקה את הטיפול התרופתי שהתחילה בעקבות האונס. ההרגשה לראות את הילדה משוקמת ובמקום בריא נותנת תחושת סיפוק וכוחות גדולים להמשיך הלאה. אני מודה לה' שהייתי חלק מהאנשים במקום שבו לא היה ואין איש".
מאין הכוחות להתמודד עם המקרים האלה?
"את הכוחות שיש לי אני מקבלת בראש ובראשונה מבנצי בעלי היקר. יש לו יכולת הכלה ונתינה ואהבת ישראל אמיתית. לצד זאת כשמטפלים במישהו גדלים איתו יחד. אחרי שנים של עבודה אני יכולה להעיד כי מכל מטופלותיי השכלתי, וגם מהן אני שואבת כוחות אדירים להמשיך הלאה.
"אנו עוסקים בשיקום של הבנות, ועם זה עוסקים במניעת התבוללות. ברוך ה' הקמנו ארגון לתפארת, ואנו משתדלים לעשות טוב לעם ישראל. יש לנו סייעתא דשמיא, צוות נפלא ומסור, ואנחנו רוצים להוסיף עוד אנשי צוות כדי להצליח לסייע לכמה שיותר נשים ומשפחות ולמנוע את חילול השם הנורא של פגיעה בבנות ישראל".
איך אפשר לטפל בכל כך הרבה פניות במקביל?
"ברוך ה' יש לנו צוות מסור ומוכשר של אנשי מקצוע, אנשי טיפול ומשפטנים, מתנדבים מסורים בכל אזורי הארץ ששמחים לסייע לנו. למשל, לפני כמה חודשים כתבתי בטורי הקבוע כאן ב'גילוי דעת' את הסיפור 'לצאת מהבור', שבו סיפרתי על אישה שאני מטפלת בה: אימא לילדים המתגוררת בלוד שיצאה מהכפר ובנה בן ה-5 חסר מסגרת. ניסינו הכול, הגענו עד שר החינוך, אך שום דבר לא עזר.
"למוחרת הפרסום בעלון, ביום ראשון, קיבלתי שיחה מעורך הדין עמית כהן. הוא קרא את הטור, הזדעזע מההתנהלות של המערכת ואמר לי: 'ענת, אני כאן לרשותך, לכל מה שאת צריכה, בהתנדבות מלאה'. הוא שלח מכתבים למשרד החינוך לעיריית לוד ולמי לא, היה איתם בקשר יום-יומי ולא ויתר להם. הפך את העולם פשוטו כמשמעו.
"בשבוע שעבר, עם פתיחת שנת הלימודים, היה אפשר לברך על המוגמר. מאמציו של עורך הדין כהן, שכאן המקום גם למסור לו את תודתנו הגדולה, נשאו פרי: הילד הגיע לגן המותאם לו. האם הייתה מאושרת, וסוף-סוף יכלה לטפל בעצמה ולצאת מהבור".
מה יש בספר החדש שלך?
"בספר למעשה מרוכזים כל הטורים שפורסמו כאן ב'גילוי דעת' אך בהרחבה, ולצידם הרבה סיפורים חדשים. הספר גדוש במקרים שעסקתי בהם לאורך השנים האחרונות, מכל הסוגים והמינים: החל מהמקרים הקלים ועד הקשים והמזעזעים ביותר. בכל סיפור הוספתי תובנות ומסקנות רבות שאני מאמינה שיוכלו להעניק לקוראים תמונת מצב על תופעת ההתבוללות על שלל היבטיה בישראל".
מה תרצי לאחל לקוראי 'גילוי דעת' לרגל השנה החדשה?
"ראשית אני רוצה להודות מקרב לב לכל חברי המערכת של 'גילוי דעת', שנתנו לי אפשרות להביע ולהעלות על הכתב את העיסוק היום-יומי של העשייה ולתת במה לארגון. תודה גדולה לישראל גולדברג, שהיו לו האומץ והרצון להנגיש לקוראים את הסוגיה המורכבת הזאת.
"לשנה הבאה נאחל שנה נטולת התבוללות; שנה שבה נדע כולנו להבדיל בין הטוב והרע, בין אור לחושך ובין ישראל לעמים. וכמובן, שנת בריאות, בתפילה להקב"ה שיסיר כל מגפה מנחלתנו – את מגפת הקורונה ואת מגפת ההתבוללות – מכל בתי ישראל".
את ספרה של ענת גופשטיין אפשר להזמין באתר האינטרנט c18.co.il.
