01
את השורות הבאות פרסמתי לפני שנה בדיוק, ערב פרשת "עקב": פרשת עקב שנקרא השבת מציפה פחדים: "וכי תאמר בלבבך: רבים הגויים האלה ממני, איכה אוכל להורישם?". ישנם "גויים רבים" – איומים רבים בכל המובנים – מה אפוא התשובה להם? "לא תירא מהם! זכר תזכר את אשר עשה ה' א-להיך לפרעה ולכל מצרים". זכירת יציאת מצרים משמעותה פרספקטיבה היסטורית של השגחת ה'. למרות הקשיים, למרות הכאבים – בסוף תמיד יוצאים מהמֵיצרים!
02
אני רוצה להזכיר לכם חלק ממצעד הפחדים והאיומים מתחילת המאה ה20: בשנת 2000 ריחף מעלינו איום 'באג 2000' (שהמחשבים יקרסו וישלחו טיל אטומי או משהו כזה); ב–2003 איימה עלינו מגפת הסארס; ב–2008 הגיע תורו של המשבר הכלכלי; לוח השנה של בני המאיה ניבא שב–2012 העולם ייחרב; ב–2013 הוחלט בתקשורת שצפון קוריאה תפתח במלחמת עולם שלישית; ב–2014 גוף טרור קיקיוני בשם דאע"ש הוכתר בתור מרענן הפחד הרשמי של השנה; ב–2020, כמובן, כל אוכלוסיית העולם הייתה אמורה למות מנגיף הקורונה, או לפחות מהרעב העולמי שהובטח מייד לאחריו. ב2023 ו2024– האיומים הפופולאריים היו: מלחמת אזרחים בישראל; כיבוש ישראל בידי החמאס והחיזבאללה; השמדה בידי איראן; התחממות גלובלית; בינה מלאכותית וכמובן, לא נשכח את האיום הגדול ביותר שמרחף כל העת – שהקרמבו יאזל מהחנויות…
03
אל תתבלבלו. חלק מהאיומים אכן התממשו חלקית ושילמנו בנהרות של דם. לא סיימנו את העבודה באיראן; עזה עוד לא מאחורינו; והאנרכיסטים עשו עבודה מרשימה בהחלשת החברה בישראל. גם בלתי אפשרי למצוא קרמבו בטעם מוקה. יחד עם זאת – "לא תירא מהם"; נעבור את הכל, וככל הנראה בנזק פחוּת ממה שאנו נוטים לדמיין. בינתיים, במקום לכסוס ציפורניים מול החדשות, נתכונן לחודש שיעניק לנו את הכוח לצאת מהמיצרים: חודש א"ב אלו ראשי תיבות – אלול בא!
04
אם בהשראת האיום האיראני או מסיבה אחרת, נתלו לאחרונה ליד ביתי מודעות בנוסח הבא: "אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים ולא על צה"ל. הכל השגחה פרטית! עם ישראל חזור בתשובה בטרם יהיה מאוחר מידי!". למרות שהמודעות הללו לא היו חתומות על ידי גוף רשמי מוכר, יש בהן הד-קול לאמירות הנשמעות בעולם הדתי מידי פעם בפעם, בעיקר בעת מצוקה אישית או לאומית. הנחת המוצא של אמירות מעין אלו היא פשוטה: תפקידנו הוא לעבוד את ה', ועבודת ה' משמעה להיות יותר ויותר רוחני. ולכן ככל שאדם יהיה מנותק יותר ממערכות העולם הזה, חסר אונים מול קשיי המציאות ותלוי ב'כוח עליון' שיושיע אותו באופן ניסי – כן ייטב.
05
בכתבי הרב קוק הגישה היא הפוכה בתכלית: מטרתנו היא אמנם להתנתק מהחומרנות אולם לא מעולם החומר. המציאות האלוהית איננה רוחנית מופשטת בלבד, אלא הולכת ומתגלמת עד לטבעיות של העולם הזה, על כל מערכותיו. ולכן ככל שאדם הוא בעל תושייה וחכמה, ככל שהוא מלא עוצמה ויוזמה בניהול המציאות הארצית – הוא מופיע את עבודת ה' באיכות גבוהה יותר. ישנו סיפור ידוע על הרב צבי יהודה, אשר היה יוצא ביום העצמאות לצפות במצעד צה"ל שהתנהל בזמנו בחוצות העיר ירושלים, באחת הפעמים נשאל האם אין חשש שהפגנת עוצמה מעין זו הינה בחזקת הפסוק המופיע בפרשתנו: "ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"? ענה הרב צבי יהודה: אין בעיה לאדם לומר 'כוחי ועצם ידי', אולם בתנאי שלא נשכח להוסיף את המשך הפסוק: "וזכרת את ה' אלוהיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל".
06
היו אכן תקופות מסוימות בעם ישראל בהן היה חשש שהמציאות החומרית תסחוף את האדם לשכחת שם ה' ולכן היו מחכמי ישראל שבחרו להדגיש בזמנו את הממד הניסי על חשבון העמל הטבעי. ואולם, כיום אנו זקוקים למזון רוחני שיגדל דור של אנשי אמונה בעולם המעשה. אנשי תורה, מלאי יציבות נפשית ונורמלית, שיחדרו לכלל המערכות של עולם המעשה וינהלו אותן מתוך קדושה. התוכן שנכתב במודעה שהזכרתי בתחילת המאמר הוא תוכן נכון: הכל אכן מתנהל מתוך השגחה פרטית ויש צורך לחזור בתשובה. אבל הדברים הללו יתבטאו במערכות כדוגמת צה"ל, שלא היה יכול בשום אופן להתנהל בלעדי ה' אלוקינו הנותן לנו כח לעשות חיל. ■
