במשך ארבע עשרה שנה זכינו להגיע לישוב נצרים, בעיקר בשבתות, ופעמים רבות אכלנו עם גיסי וגיסתי שהתגוררו שם בקביעות. סעודות השבת האלו היו יקרות מפז, ופעמים רבות הן נמשכו עד השעות הקטנות של הלילה. בשלב מסוים כמעט תמיד היה מגיע הוויכוח ההלכתי בין בעלי לאחיו הרב חננאל. לדוגמה: האם מותר לחלל שבת כדי לנסוע בשיירה לים בליווי חיילים, כחלק מהניסיון להדגיש ריבונות, שמא לא. הוויכוח היה סוער מאוד, והווליום של הקולות הלך והתגבר. אבל כמובן שהוויכוח היה מטובל בקורטוב של חביבות גדולה. ככה זה כששני אחים דעתנים נפגשים..
בחג הסוכות, המשפחה הופכת לקהילה קטנה, והסוכה מהווה סוג של מעבדה לקשרים אנושיים, בעיקר בתוך המשפחה. אנחנו יוצאים מהמרחב הפרטי והמבוצר של הבית ונכנסים למבנה ארעי, פתוח יותר, שבו קשה מאוד לשלוט בכל מה שמתרחש. ודווקא שם אנחנו פוגשים את האנשים הקרובים לנו ביותר, על מעלותיהם, על חולשותיהם ועל דעותיהם. וככל שאדם קרוב אלינו יותר, כך הוא גם מסוגל לפגוע בנו יותר. מאדם זר אנחנו מצפים לפחות, ולכן אנחנו גם נוטים לסנן את עצמנו מולו. במשפחה המנגנונים האלה נחלשים. אנחנו מרשים לעצמנו לדבר בחופשיות, להגיב במהירות, להעיר הערה שאולי לא היינו מעזים לומר לאדם אחר. דווקא הקרבה יוצרת תחושת ביטחון, אבל אותו ביטחון עלול להפוך לעיתים לחוסר זהירות. בסוכה הצפופה , לפעמים ילד דורך על מישהו, לפעמים הדיון סביב השולחן מתארך הרבה מעבר למה שהתכוונו, או מישהו אומר משפט שמישהו אחר היה מעדיף לא לשמוע..
בקור החורף הקיפודים מתקרבים זה לזה כדי להתחמם, אבל כשהם מתקרבים יותר מדי הם נדקרים בקוצים ונאלצים להתרחק. כשהם מתרחקים, שוב קר להם, ולכן הם חוזרים ומתקרבים ומנסים למצוא את המרחק הנכון. המשל הזה, שנכתב במאה התשע-עשרה, נקרא משל הקיפוד, והוא מתאר תופעה שאנחנו פוגשים גם בקליניקה וגם בחיי המשפחה. האדם זקוק לקרבה, אבל קרבה תמיד כרוכה בפגיעוּת. הקוצים במשפחה הם בדרך כלל תוצאה של הבדלים באופי. יש אנשים שמדברים בקול רם, אחרים נעלבים בקלות, ותמיד יש מי שחייב לסיים כל ויכוח במשפט האחרון. ולפעמים יש יותר מאחד כזה.
מחקרים בתחום התקשורת הזוגית והמשפחתית מצביעים על החשיבות של האופן שבו אנחנו מביעים את דעותינו. היכולת לעצור שיחה שהפכה טעונה מדי היא מיומנות חשובה לא פחות מהיכולת לטעון טיעון משכנע. משפחה היא אחד המקומות החשובים שבהם אנחנו יכולים ללמוד לחיות עם מחלוקת. ילד שרואה את הוריו או את דודיו מתווכחים, אבל ממשיכים לשבת יחד לארוחה, לומד שיעור חשוב הרבה יותר מכל הרצאה על סובלנות.
כמובן שהקשר נבנה בעיקר באופן החיובי, דרך התעניינות קטנה. למשל, לזכור שמישהו התחיל עבודה חדשה ולשאול איך היה. לדעת שלנכד היה מבחן ולשאול איך עבר. לשים לב שאחד מהאחים שותק יותר מהרגיל. מחוות קטנות הן מאד משמעותיות מבחינה אנושית .הן אומרות לשני שמישהו רואה אותו.
אנשים נוטים לדבר על המשפחה בשלב המאוחר של החיים. פרופ' עדה יונת סיפרה כי אחד התארים היקרים ללבה היה תואר 'הסבתא הטובה בעולם' שקיבלה מנכדתה. גם העיתונאי אורן נהרי, בשלהי חייו, דיבר על הצער הגדול בכך שלא יוכל להמשיך להיות סבא לנכדיו. מעבר להישגים המקצועיים ולמעמד הציבורי, בסופו של דבר חוזרים אל הקשרים האנושיים הפשוטים.
אשרינו מה טוב חלקינו שיש לנו עם מי להתווכח ועם מי להתחבק. ■