לפני כשבועיים התבשרנו על נתון שעשוי להפתיע את מי שמתבונן על ישראל מבחוץ. במדד האושר העולמי, דורגה ישראל במקום השמיני המכובד. אך הנתון המדהים והמרגש באמת מסתתר בדירוג הצעירים – שם זינקה מדינת ישראל למקום השלישי בעולם כולו.
איך זה ייתכן? איך במדינה שחווה טלטלות חברתיות עמוקות ומלחמה קשה וכואבת, הצעירים מדווחים על רמת אושר גבוהה כל כך?
לפני כשבוע עמדתי מול פורום של מפקדים בבא"ח נח"ל. אלה הם האנשים שנמצאים בחזית העיצוב של הדור הבא, רגע לפני שהם קולטים את הטירונים החדשים של החטיבה. הפניתי אליהם את השאלה הזו בדיוק: "איך אתם מסבירים את המקום השלישי הזה? הרי המדד משקלל את שלוש השנים האחרונות, שנים של מלחמה ותופת".
התשובה של המפקדים הייתה חדה, אחידה ובלתי מתפשרת: משמעות.
הצעירים בישראל מרגישים שהם חלק ממשהו גדול בהרבה מעצמם. התחושה הזו היא שהופכת לכוח חיות, לעוצמה פנימית ולאושר, דווקא בתוך הקושי הכבד ביותר.
בתרבות המערבית המודרנית, לעיתים קרובות אנחנו נופלים למלכודת ומבלבלים בין אושר לבין הנאה.
ההנאה היא רגעית, היא תלויה בנסיבות חיצוניות, בנוחות ובפינוק. אבל הפסיכולוגיה החיובית וההגות היהודית מלמדות אותנו על מושג עמוק בהרבה: אושר הנובע ממימוש עצמי, מערכים ומעשייה למען הזולת.
כשיש לאדם דבר אשר כדאי לחיות עבורו, כפי שכתב ויקטור פראנקל בספרו "אדם מחפש משמעות", הוא יכול לשאת כמעט כל "איך". הצעירים בישראל של היום אינם מחפשים רק את הנוחות והשקט; הם מחפשים חשיבות. הם מבינים, אולי טוב יותר מכל דור לפניהם, שהחיים שלהם משפיעים באופן ישיר על גורל של עם שלם. המשמעות הזו אינה מושג תיאורטי בספרים; היא לובשת פנים, שמות וסיפורים שמרעידים את הלב.
המשמעות הזו נמצאת בכל פינה בחברה שלנו. לפני כשבוע ליוויתי את אחד החיילים שלנו – לוחם במילואים שעבר את כל מלחמת חרבות ברזל בקו הראשון, בלב הלחימה, אחרי ששירת בסדיר ביחידה לוחמת. היינו בדרך לרופא פרטי מומחה. עוד לפני שנכנסנו לחדר, המזכירה נקבה בעלות הטיפול. לרגע נעתקה נשימתי; הסכום היה אסטרונומי, גבוה בהרבה ממה ששיערנו. אבל הצורך הרפואי היה דחוף מדי מכדי להסס. נשמנו עמוק, החלטנו שנסתדר, ונכנסנו.
כשסיימנו את הפגישה, שאלתי את הרופא בזהירות ובחשש: "דוקטור, כמה אנחנו חייבים לך?". הרופא הסתכל עלינו, הניח את העט על השולחן, ואמר פשוט: "לא צריך לשלם כלום". לפני שהספקנו להגיב או למחות, הוא פנה אל הלוחם הצעיר בעיניים דומעות ואמר לו: "תן חיבוק, גיבור ישראל".
יצאנו משם שנינו עם דמעות בעיניים. הלוחם הזה הוא באמת גיבור, אבל באותו רגע נזכרתי שיש לנו עם של אנשים משמעותיים – עם שיודע לעצור הכל, לפתוח את הלב ולחבק את מי שנתנו למענו את הכל. הרופא הזה לא ראה רק "פציינט", הוא ראה שליחות.
יוזמה של אור
המשמעות היא גם הכוח להפוך שכול וכאב ליוזמה של אור. אני רוצה לשתף ביוזמה מרגשת של כרמל שלי, אמו של רס"ן בן שלי הי"ד. בן היה מפקד פלוגת לוחמים ביחידת 669, מנהיג נערץ ששירת כמ"פ בגולני ובאגוז. הוא נפל ב-12 בדצמבר 2023, בדרכו להציל את לוחמי גולני בקרב הנורא בסג'עיה.
היוזמה של כרמל היא פשוטה ומטלטלת: שבערב פסח, כשעם ישראל יושב סביב שולחן החג – וחלקנו בהרכב כואב וחסר כל כך – בשלב של "והגדת לבנך", כל משפחה בארץ ובעולם תבחר גיבור אחד, נופל אחד, ותספר את סיפורו. מגיע ללוחמים שלנו שנמשיך לדבר בהם, שנלמד מהם מהי משמעות. כרמל בוחרת להפוך את האובדן האישי שלה לערך חינוכי עבור דורות קדימה, וזוהי תמצית המשמעות הישראלית.
עם נפלא ומיוחד
לפעמים המשמעות מתגלה במקומות הכי פחות צפויים.
אישה אחת שיתפה את חנוך דאום בסיפור מדהים: בעלה האהוב, לוחם שחזר מהקרב, מתמודד עם פוסט-טראומה קשה ונמצא בטיפול ב"בית מאזן". באחד הימים הוא לקח את הרכב למוסך גוש עציון וחווה שם התקף חרדה קיצוני. הוא התקשר אליה בניתוק ופשוט נעלם.
כשהיא התקשרה למוסך בייאוש, האנשים שם לא אמרו "זה לא עסקנו". הם יצאו לסריקות מסביב למוסך, איתרו אותו ברכב כשהוא מפורק לגמרי, והיו איתו ברגישות אינסופית, פשוט ישבו לידו עד שהגיע איש צוות רפואי.
אבל זה לא נגמר שם. כשהם הבינו שהרכב הישן של המשפחה כבר לא שווה תיקון, הם החליטו לעזור. הם מצאו רכב שמתאים למשפחה ופשוט נתנו להם אותו – במתנה גמורה. בלי מצלמות, בלי יחסי ציבור, פשוט מתוך הבנה של המצב המורכב ורצון עמוק לעזור לאדם שנתן את נפשו למעננו.
הדוגמאות הללו, ויש עוד אלפים כמותן, הן אלו שנותנות לנו משמעות.
המפקדים בבא"ח נח"ל צדקו לחלוטין.
העיסוק במטרות גדולות – הגנת המולדת, עזרה הדדית, חינוך, נתינה – וחיבור לשורשים שלנו עוזר לצעירים להניח את הקשיים היומיומיים הקטנים בפרופורציה הנכונה.
הצעירים שמגיעים אליהם היום הם דור צמא למשמעות, דור שמוכן להקריב נוחות אישית למען ערכים נצחיים.
בסופו של יום, האושר האמיתי אינו ברדיפה אחרי התענוג הבא או בחופשה הבאה בחו"ל. הוא נמצא בידיעה העמוקה שבמעשיך היום, בנית עוד לבנה בבית המשותף של עם ישראל. כשיש לנו אחד את השני, וכשכל אחד מאיתנו מבין שהוא נחוץ – אנחנו עם מאושר. ■
Ori88533@gmail.com
