01
שבת מברכין בכותל מחבקת סביבה מתפללים ומתפללות מכל קצוות הארץ. צעדתי לכותל עם ניצנוצים ראשונים של קרני החמה. זריחה מרהיבה של שבת מוארת ונעימה. כבר בשעה מוקדמת נהרו לעברי מאות רבות של משכימי קום, שהספיקו לסיים זה עתה את תפילת הנץ מול קודש הקודשים. האור שהאיר את פניהם של שוחרי הכותל העיד על כך, שהם עולצים לנוכח הזכות לקיים את התפילה המרגשת והמעודדת עוד לפני שתצא חמה מנרתיקה.
פגשתי בכותל חברים יקרים, כמו את בני משפחת לב מהישוב טל מנשה, ששכלו את בנם, סרן ידידיה אשר, הי"ד, סמ"פ, לוחם בגדוד צבר של חטיבת גבעתי. שנהרג בקרב מול מחבלים, בצפון רצועת עזה, עת שחיפה, בחירוף נפש, על חייליו. ידידיה עמד על הנמ"ר והשיב מלחמה, בגבורה ובתושיה, עד שנהרג מאש המחבלים. 'מבנינו הגיבורים, אוהב הארץ בכל ליבו, רגיש, אכפתי, חייכן, עניו, איש שכולו גבורה ולב, צניעות ופשטות'. ידידיה, שהספיק לפני מספר חודשים, לתרום מח עצם להצלת חיים, של אישה בשנות ה-60 לחייה, הוא בוגר הישיבה הגבוהה, 'שבי חברון'. ידידיה הוא אחד משמונה ילדים מקסימים, יבדל"א, של משפחת לב המדהימה.
בפגישה בכותל, סיכמתי עם נעם לב, אביו של ידידיה – הי"ד, שנשוב וניפגש כדי שיספר לי עוד על ידידיה הצדיק וכדי להמשיך את מורשתו. המשפחה השקיעה לאחרונה מאות אלפי שקלים בהכשרת באר מים, טיילת ומסלולי הליכה ורכיבה, ביער ליד טל מנשה, בצפון השומרון, שהיה כה אהוב על בנם. עתה הם מגייסים עוד כ-300 אלף ש"ח, כדי להנגיש את השבילים ללוחמים ולמטיילים נוספים, המרותקים לכיסאות גלגלים.
שמחתי לפגוש גם את ידידי, חבר וותיק במניין, חכם בני רביוף, הי"ו, איש ירושלים, שצועד מידי שבת, כשעה וחצי לכותל, מביתו בשכונת 'רמות' המופלאה. הלוך וחזור. כמוהו כמוני, גם הוא בין המכורים הכבדים לתפילה מועילה, ליד שריד חומת בית מקדשנו. צינה או חמסין לא יעצרונו, שרב או שלג, רוח כדים או גשמי זעם לא יעכבונו… כי אנו חשים שהתפילות כאן, למרגלות הר המוריה, נענות במהירות וזה שווה כל מאמץ – יעידו על כך כל שוחרי כותל.
את סוד התפילה המוצלחת בכותל קשה לפצח. הסוד הזה, כנראה טמון, גנוז ומכוסה באלפי שנות געגועים, תחינות, דם ודמעות.
הכותל המערבי ראה את בית ראשון ואת בית שני בבניינם ובחורבנם. במשך הדורות, מיליוני יהודים שפכו כאן תפילתם לישועת ישראל. אין ספור תפילות נענו כאן ברצון ובזריזות.
לא לחינם לימדונו חז"ל, ששכינה לא זזה מכותל מערבי. זהו הכותל שניצב אלפי שנים במערבו של הר הבית ובמערבו של בית המקדש בבניינו. הכותל המערבי הוא הסמוך ביותר לקודש הקודשים הקבוע במערבו של ההיכל.
02
כבר סיפרתי, שבשנים ששימשתי את הרב צבי יהודה, הייתי נוכח באין ספור מקרים, שבאו תלמידים אל הרב, לבקש ממנו ברכה. הרב היה שולח אותם להתפלל ישירות בכותל.
הם היו שבים מהכותל עם אור בעינים. הרב צבי יהודה התפלל בכותל עד מלחמת השחרור. כשבן גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל, הרב צבי יהודה ישב בחדרו הצר של אביו המנוח, בחברותא עם הרב חרל"פ. הם ישבו יחד ובכו על הקרע מירושלים העתיקה, ועל נפילתו של הכותל ומקום בית מקדשנו. לאחר מכן, בהודיה לה' על הנס של הקמת המדינה, הם יצאו יחד לשמוח עם החוגגים ברחובות ירושלים.
במשך כ-19 שנה, הרב צבי יהודה זעק על חסרונה של ירושלים השלמה. עד שבמלחמת ששת הימים אירע הנס הגדול והצנחנים שחררו את הר הבית והכותל המערבי. הרב צבי יהודה היה בין הראשונים שהגיעו לכותל.
ידועה האמרה של הרב צבי יהודה, כשביקשו לקחת מאיתנו את זכות התפילה בכותל -'יש אבנים ויש אבנים, יש לבבות ויש לבבות. יש לבבות אבנים… ויש אבנים לבבות…'
03
כשאני רואה גויים שעומדים ליד הכותל, במשך שעות רבות, עם דמעות בעינים, אני מבין שהגענו לשלבים מתקדמים מאד בגאולה. כפי שלימד אותנו הרצי"ק – 'אז יאמרו בגויים…' זהו אחד השלבים העיקריים בתהליך הגאולה. שלב זה מתרחש כאן ועכשיו. ממש לנגד עיננו.
אני תפילה שנזכה בקרוב להתממשות המשך הבטחת דוד המלך – '…הגדיל ה' לעשות עמנו – היינו שמחים'
04
כשהיו מגיעים תלמידים ושוטחים לפני הרב בעייה כואבת במיוחד, הרב היה משיא להם עצה שווה זהב: – 'תלכו לכותל ותתפללו רק על הדבר הזה! מובטח לכם שתקבלו מענה מבורא עולם, ברצון'.
ותאמינו לי זה עובד.
05
בשבת פר' שלח נעדרה מהכותל חבורת בית הכרם. נאלצתי לשוב לביתי בגפי. בדרכי, נכנסתי לברך בשבת שלום את משפחת גולדברג הצעירה. חיבקתי את הנכדים, שתיתי מים צוננים וסיפרתי להם סיפורים מהכותל.
לאחר מכן, קפצתי להגיד שבת שלום למתפללי בית כנסת במשכנות האומה שזה עתה יצאו מהתפילה לקידושא רבה, לכבוד שבת מברכין. שמחתי לפגוש כאן חברים ותיקים ואהובים – את הדיין הוותיק, הרב אליעזר איגרא, שהתמנה השבוע לתפקיד הרם, כמ"מ נשיא בית הדין הגדול. את הדיין, הרב יעקב ורהפטיג בנו של הרב, ד"ר זרח ורהפטיג, ע"ה, שר הדתות לשעבר. את ר' יהודה אוליבה, מבוני ירושלים. את איש החינוך ותנועות הנוער – ר' אודי בהט, שידיו רב לו. את ר' דוד הרניק מראשי ועד השכונה. את איש הנדל"ן ר' יחזקאל הלר, את אורי בן נון, האגדי, לשעבר מנכ"ל מפעלי ים המלח וחברת החשמל. ועוד יסופר…
06
היה קשה להפליג משם, אך רגלי נשאו אותי היישר ל'מאהל הגבורה'. אני מעריץ את עוצמתן של המשפחות השכולות של 'פורום הגבורה'.
פלא הוא בעיני, כיצד בני המשפחות הדואבות על מות הגיבורים, משכילים, בד בבד, להתגבר, להתעודד, לעודד ולנהל מאבק ציבורי איתן, מהמאהל הזה. הן מפעילות המאבק, בעזרת מתנדבים, בגאון ובגבורה אמיתית, בכל הארץ והעולם, כדי לרומם את רוח ישראל – עד לניצחון. המשפחות זועקות מעל כל בימה אפשרית, שחובה עלינו להמשיך ולהילחם עד לניצחון, כדי שמות יקירינו לא ייראה, חו"ח, כאילו הוא לשווא.
הגעתי למאהל בדיוק כשהרב ניסן לישה, מניצן, סיפר על גבורת בנו, דביר לישה, הי"ד, לוחם גולני, שנפל בקרב גבורה, יחיד מול רבים, בחוף זיקים.
הרב לישה, נתן שיחת חיזוק ועידוד למתפללי המאהל וביניהם לתלמידי ישיבת 'עוז ואמונה', שייסד הרב אחיעד אטינגר, הי"ד, בדרום תל אביב, שבה למד גם דביר, הצדיק והמוכשר.
החזון והאמונה של המשפחות השכולות, שמתארחות ב'מאהל הגבורה' מעוררי התפעלות.
למשפחת לישה, ממגורשי גוש קטיף, המתגוררת בניצן, 8 ילדים מקסימים. עכשיו, 7 בארץ ואחד בשמים. מחונכים, ערכיים, ענווים, מוכשרים, חייכנים, אוהבי ה', אוהבי אדם ואוהבי הארץ.
אך נכנסתי לאחד מארבע פתחיו, של 'מאהל הגבורה', בני משפחת לישה הגישו לי שתייה וכיבוד, כדרכו של אברהם אבינו. אמו של דביר שלפה חוברות מרהיבות, מעוטרות באיורים מדהימים, שצייר דביר לפני כעשור, בהיותו בן 11 בלבד. בנוסף לכשרון האיור הבוגר והמיוחד שלו, דביר הפליא לכתוב וגם לנגן. ארבעה ימים לפני שמחת תורה, דביר חזה הכל – הוא שלח תמונות בווטסאפ המשפחתי והזהיר מפני האסון שמתכנן חמאס, לתקוף ולהשתלט על יישובי העוטף.
'הישיבה בדרום תל אביב התאימה לו כמו כפפה ליד', כך סיפרה לי אימו האמיצה. הערכיות, המסירות והזכות לעמוד על שמירת יהדותה של תל אביב, הקשר ההדוק עם השכנים, היו אצלו כמשימה של חסד יום יומי. דביר, בענווה עצומה, הקפיד להתבונן סביבו ולתת סיוע לכל מי שהיה זקוק לו. הוא העניק, בטבעיות שלו, תשומת לב, הקשבה, סיוע בצרכי הבית וכו', לכל מי שרק איפשר לו לפתוח את הלב. זו הייתה דרכו.
נשתדל אנו להמשיך בה, ככל שנוכל.
07
בשבת פרשת פנחס נקיים, בע"ה, אירוח שישי-שבת מיוחדים במלון שבע הקשתות, בהר הזיתים. כבר סיפרתי לכם על השבתות והתפילות המיוחדות ש'קרן אביה' מארגנת, תדיר, בהר הזיתים.
הפעם, מתוכננת להיות שבת מיוחדת מאד. מטרותיה הן – אירוח, עידוד, חיבוק וחיזוק – ללוחמים, פצועי צה"ל ומשפחות שכולות. יתארחו איתנו משפחות אמיצות של גיבורי ישראל, ביניהם מ"פ גבעתי, רב סרן יצחק שוורץ, שנורה על ידי מחבלים, שעה שנלחם בגבורה, ונותר מרותק לכסא גלגלים. לאחר הפציעה, כל מבוקשו של יצחק היה להיכנס שוב לעזה, להוביל את פלוגתו להשגת יעדי המלחמה ולהוציא משם את כל חייליו בריאים ושלמים. '…הובלתי אותם לקרב, נלחמתי איתם כתף אל כתף ואוציא אותם מעזה מנצחים ומאושרים'. כך יצחק שוורץ.
כמו כן, ישתתפו איתנו – הרב בן ציון אלגזי, הרב יוסף צבי רימון, איש השב"כ – הרב הראל קצין, המזרחן, הלוחם ואיש השב"כ – צבי יחזקאלי, הזמר החסידי והמומחה מספר אחד לסיפורי חסידים – ר' ישראל פרנס ועוד ועוד.
שבת שלום! של ניצחון האור על החושך. בריאות לפצועים, ישועה לחטופים, ניצחון לחיילנו בצפון ובדרום. שמירה על הלוחמים, שכולם יחזרו מנצחים, לשלום. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות פצועים כיתבו ישירות למייל שלי -
manager@pisrael.com
