השבוע לפני 65 שנים, כ״ה בטבת ה׳תשי״ח (17.01.58) קבע בית המשפט העליון כי ישראל קסטנר לא שיתף פעולה עם הנאצים ולא היה שותף ולו במעט להשמדת יהודי הונגריה וגזל רכושם. אולם פסק הדין שניתן כמעט שנה לאחר ההתנקשות בקסטנר, לא הצליח למחות את תוצאות המשפט הראשון מזיכרונו של הציבור: ״קסטנר מכר את נשמתו לשטן״.
ישראל קסטנר נולד בהונגריה, ובזמן מלחמת העולם השנייה היה חבר בוועד העזרה וההצלה בבודפשט. הארגון סייע ליהודים שנמלטו מפולין ומארצות נוספות להונגריה, שנחשבה בטוחה יחסית, ואנשיו ידעו על השואה נגד היהודים בפולין וברוסיה. כשכבשו הנאצים את הונגריה נפגשו נציגי הוועד עם עוזרו של אייכמן וניסו להציע עסקה שתכלול את הצלת יהודי הונגריה תמורת תשלום. לבסוף הצליח קסטנר לשכנע את הנאצים לאפשר את יציאתם של מעט יהודים, במה שזכה לכינוי ׳רכבת המיוחסים׳ או ׳רכבת קסטנר׳.
על הרכבת היו 1,684 אנשים, ביניהם עשירי הקהילה היהודית בבודפשט, רבנים, ידידיו של קסטנר ובני משפחתו – ובהם אימו, אשתו ואחיו. לאחר עיכובים רבים הגיעה הרכבת לשוויץ הניטרלית, כשבמקביל מתרחשת השמדת יהודי הונגריה בקצב הולך וגובר.
משפט גרינוולד
שמו האמיתי של משפט קסטנר היה אמור להיות ׳משפט גרינוולד׳. ליתר דיוק, משפט קסטנר כלל לא התנהל נגד קסטנר – אלא נגד עיתונאי זקן בשם מלכיאל גרינוולד. בשנת 1952 פרסם גרינוולד האשמות חמורות נגד קסטנר, טען כי הכשיר את הקרקע לרצח יהודי הונגריה על ידי הנאצים וכי השתתף בגזל רכושם יחד עם ידידו הנאצי, קורט בכר. גרינוולד גם טען כי קסטנר העיד לטובת בכר במשפטי נירנברג, עדות שהיא עדות שקר.
קסטנר, שהיה מאנשי מפא״י ומקורב לשלטון, עבד באותה העת עבור השר ד״ר דב יוסף ונחשב עובד מדינה. השר והיועץ המשפטי לממשלה הותירו בפניו שתי ברירות: תבע את גרינוולד תביעת דיבה או שתתפטר. קסטנר הגיש תלונה נגד גרינוולד, והפרקליטות מיהרה להגיש נגדו תביעת דיבה. אלא שבמשפט הכול התהפך.
את גרינוולד ייצג עורך הדין שמואל תמיר, במקור כצנלסון, בן למשפחת אנשי ציבור. אימו, בת שבע כצנלסון, הייתה חברת כנסת בכנסת השנייה של מדינת ישראל, ואביו, ד״ר ראובן כצנלסון, הקים את קופת החולים עממית (לימים הפכה למאוחדת). תמיר נולד בירושלים בשנת 1923 והתחיל את דרכו הציבורית כבר בהיותו נער בן 15, כשהצטרף לארגון האצ״ל בירושלים. בהמשך הפך תמיר לסגן מפקד האצ״ל בירושלים, ואף הוגלה לקניה באפריקה לשנה וחצי, לאחר שהלשינו עליו לבריטים בתקופת הסזון. עם הקמת מדינת ישראל חזר תמיר מקניה, ושוחרר.

הנאשם גרינוולד, שהפך למאשים, יוצא מבית הדין לאחר זיכויו, יוני 1955

שמואל תמיר בכנסת

בתאריך ז׳ בתשרי תשע״ט, בין כסה לעשור, ב-06.09.18, בשעת בוקר, בעודו צועד סמוך לכניסה לקניון ״הרים״ בגוש עציון אשר בצומת גוש עציון הגיח מחבל מאחורי ארי פולד, התנפל עליו ודקר אותו בגבו ובצווארו. ארי הסתובב אל המחבל, הבחין בסכין המגואלת בדמו, קרא: ״מחבל, מחבל!״ הדף את המחבל ונאבק בו. עם מנוסת המחבל, ועל אף פציעתו האנושה, רדף ארי בגבורתו העצומה אחר המחבל בשארית כוחותיו, והצליח לירות בו בנשקו האישי לפגוע במחבל בטרם התמוטט ונפל על הארץ. ארי פונה לביה״ח שערי צדק פצוע אנושות, ולמרבה הצער מת כתוצאה מפציעתו. בפעולותיו, על אף פציעתו האנושה, ובכוחותיו האחרונים, מנע ארי מהמחבל להמשיך את מסע ההרג של המחבל והציל אחרים. לארי ז״ל הוענק עיטור המופת האזרחי על מעשה שנעשה באומץ לב, הראוי לשמש מופת לחברה ולקהילה.
ארי פולד הי״ד היה בן 45 בהירצחו. והוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר עציון. הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, הורים וארבעה אחים.
לאחר מותו והענקת עיטור המופת האזרחי, נצרבה דמותו הגיבורה בתודעת העם, ומאז היא משמשת כדמות מופת בעיני רבים. נוסף על אתר הנצחתו בשמורת עוז וגאו״ן הצופה אל מקום הרצח, מקימים בימים אלו חבריו ושכניו בשכונת הזית שביישוב אפרת בית מדרש שייקרא על שמו של ארי ז״ל. בית המדרש שייבנה בע״ה כחלק מבית הכנסת זית רענן, ייתן מענה למגוון צרכי הקהילה של ארי בו הוא היה חבר ואף ממייסדיו. בית המדרש יהווה מקום חי ותוסס של לימוד תורה, תפילה וקדושה. מקום מלא חיים ואמונה.
ארי (יואל) פולד הי״ד, גדל בניו יורק עד גיל 18, במשפחה עם ארבעה אחים, בן לאבא איש חינוך. בגיל שמונה עשרה הגיע לבדו לשנה בארץ, וקבע את מושבו בישיבת הכותל בעיר העתיקה בירושלים. לצד לימודי התורה, למד ארי להתאהב בנופים המרהיבים ובאנשים הנעימים החיים כאן בארץ. על כן, גמלה בליבו ההחלטה כי יישאר לגור כאן את חייו.
אף על פי שלא היה חייב, בחר ארי לאחר שנת לימודים בישיבת הכותל להצטרף לשירות המדינה כחייל לוחם בחטיבת גולני. ואחרי שהשתחרר, גילה ארי שבגלל הגדרתו כ׳מח״ל׳ = מתנדב חוץ לארץ, אין הוא מחוייב בשירות מילואים. ארי לא היסס לרגע, ובשיתוף פעולה עם רחבעם (גנדי) זאבי דאג לכך שישובץ במהרה ביחידת מילואים שם שרת עד יום נפילתו.
בשנה לאחר עלייתו ארצה, סחף אחריו ארי גם את הוריו.
מגיל שבע ארי למד קראטה בשיטה מיוחדת המשלבת טכניקות שונות מכל אמנויות הלחימה המזרחיות. גם בארץ המשיך ללמוד ואף לימד קראטה – בבית שמש, בירושלים ובאפרת. ארי אהב במיוחד את האמונות שמאחורי הקראטה, הוא תירגם את הכלים שמלמד אותנו אומנות הלחימה בשביל להתכוון בתפילה. עם השנים הוא התקדם והגיע לדרגה הנקראת ‘חגורה שחורה DAN 4׳.
ארי היה ציוני מובהק, עסק בהסברה והיה מאוד פעיל ברשתות החברתיות, התראיין לתוכניות שונות ונלחם למען עם ישראל בארץ ישראל. הוא היה בעל ידע עצום בהיסטוריה, במלחמות ישראל, בתאריכים ובעובדות היסטוריות. הוא לא התבייש ולא התנצל על כך שזוהי הארץ שלנו וזכותנו להיות כאן. ״כשהוא דיבר על ישראל עיניו בהקו – זה מה שהוא אהב לעשות״, תיארו אוהביו. אהבתו לארץ הייתה הרבה מעבר לדיבורים בעלמא, כיוון שכאמור, ארי בחר מיוזמתו לעלות ארצה, לשרת בצבא, ולהמשיך ולשרת במילואים גם אחרי שחרורו הרשמי.
ארי למד באוניברסיטת טורו וקיבל תואר במינהל ושיווק, אך מעולם לא הצליח לגבור על התשוקה הגדולה שלו – לחינוך. הוא למד באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת ליפשיץ בירושלים, ובמשך שנים היה מחנך כיתה ו׳ בנים בבית ספר ״מקור חיים״ ואחר כך בבית ספר ״יהודה הלוי״ בירושלים. לימודי קודש היו לחם חוקיו. אחיו סיפר בעבר: ״הראש שלו תמיד היה בתוך ספר, הוא קרא את הגמרא כמו נובלה״.

ימים נוראים בחיק הנאצים

ימים נוראים בחיק הנאצים

היה זה יום חמישי, י"ג בתשרי תש"ו, שלושה ימים לאחר…
הצוואה של אלעזר

הצוואה של אלעזר

לפני 20 שנה אירע הפיגוע הקשה בין זיף לכרמל בדרום…
3 שנים לרצח רנה הי"ד

3 שנים לרצח רנה הי"ד

כמעט שלוש שנים חלפו מאז אותו בוקר יום שישי בו…
כך ניצלו חיי

כך ניצלו חיי

מלחמת לבנון הראשונה, או בשמה הרשמי בתחילתה: 'מבצע שלום הגליל',…
הגשמת חלום העם במולדת

הגשמת חלום העם במולדת

אברהם (יאיר) שטרן נולד בסובאלק – עיירה בצפון מזרח פולין…
מורשת קרב

מורשת קרב

“הצלחנו להפוך את עמותת “גבעת התחמושת” לעמותה ממשלתית. עד לפני…
15 שנה אחרי

15 שנה אחרי

במהלך מלחמת לבנון השנייה נפל רס״ן בנג’י הילמן ז״ל כחודש…

בשבת שעברה נפטרה אחת מאחרונות לוחמות לח"י, יעל בן -דב. יעל נולדה בשנת 1928 בירושלים כחיה ברנדווין. למרות שגדלה במשפחה חרדית היא הצטרפה לתנועת בית"ר. בעקבות פעילותה בתנועה היא סולקה מסמינר הגננות של המזרחי שמנהליו אסרו על הפעילות בבית"ר. לאחר שהחליטה שבית"ר אינה מתאימה להשקפת עולמה היא עברה לתנועת הנוער הדתית 'ברית חשמונאים' (ברי"ח). רבים מחניכי ברי"ח ומדריכיה היו חברים בלח"י, ועל חיה שחיפשה קשר למחתרת הוטלו אט אט משימות שונות. לאחר שהשכילה להעביר מזוודת נשק גדולה היא הפכה לחברת המחתרת, וככינוי מחתרתי בחרה את השם 'יעל'. שם שלימים הפך לשמה.
בתחילה פעלה יעל בתאי הנוער של המחתרת ובגיוס צעירים. מסירותה וכישרונה לא נעלמו מעיני מפקדיה, והיא מונתה כאחראית לאחד מתאי הנוער בירושלים. אחד מחניכיה היה הצעיר אלכסנדר רובוביץ' שנחטף בידי חיילים בריטיים ועונה למוות. גופתו לא נמצאה עד היום והתעלומה סביב מקום קבורתו לא נתנה ליעל מנוח כל חייה.
מלבד פעילותה בנוער השתתפה יעל בפעולות קרביות. ביניהן פעולת שחרורו של ד"ר ישראל אלדד (שייב), האידיאולוג של לח"י שנאסר בידי הבריטים ונפצע קשה כשניסה להימלט. הוא הובא לטיפול אצל האורתופד הירושלמי, ד"ר טרוי, וחברי לח"י הצליחו לשחררו בפעולה נועזת. תפקידה של יעל היה לתצפת על המרפאה ולהזעיק את חבריה כשאלדד יגיע.
הפעולה המפורסמת ביותר הקשורה ביעל הייתה ניסיון ההתנקשות בגנרל בארקר, מפקד כוחות הצבא הבריטי בארץ-ישראל. לזכותו של הגנרל נזקפה בין השאר פקודה אנטישמית שאסרה על החיילים הבריטיים לבקר בבתי עסק ובבתי שעשועים השייכים ליהודים. לשם חיסולו חברו האצ"ל והלח"י לפעולה משותפת: התוכנית שהתגבשה הייתה להציב במסלול ההליכה 'מטפלת' עם עגלת תינוק, אך במקום תינוק תהיה בובה והיא תמולכד, וכאשר הגנרל יעבור לידה היא תתפוצץ. לתפקיד המסוכן של ה'מטפלת' נבחרה יעל. במשך יומיים היא חיכתה להפעיל את המטען, אך לשווא. באחד הימים היא אף עוררה את רוגזה של עוברת אורח שהתרעמה על כך שהיא מוציאה את 'התינוק' בקור העז של ירושלים. בדיעבד התברר שהגנרל לא היה בארץ באותם ימים וכך ניצלו חייו. העגלה ניתנה במתנה לאחד מהפעילים שבאותם ימים נולד לו בן. "נשמתי לרווחה", סיפר מפקד הפעולה שעקב בחשש כבד אחרי יעל. "זו הייתה לי הפעם הראשונה שלא הצטערתי שפעולה לא בוצעה. כיום, כשאני פוגש את יעל עם נכדיה, אני שמח שבעתיים".
לאחר מלחמת ששת הימים הצטרפו יעל ובעלה, שבתי בן דב, איש רוח חבר לח"י שנכלא לשנים ארוכות, לקבוצה מיוצאי הלח"י שהתגוררו בבית השבעה בשכונת בית חנינא בירושלים. יעל התמחתה בחינוך מיוחד ונהגה להתנדב במוזיאון אסירי המחתרות בכלא ירושלים. היא הקדישה את חייה לקידום מורשת המחתרת שאליה השתייכה ונשארה נאמנה לעקרונותיה הרעיוניים

הנאשם גרינוולד, שהפך למאשים, יוצא מבית הדין לאחר זיכויו, יוני 1955

שמואל תמיר בכנסת

השבוע לפני 65 שנים, כ״ה בטבת ה׳תשי״ח (17.01.58) קבע בית המשפט העליון כי ישראל קסטנר לא שיתף פעולה עם הנאצים ולא היה שותף ולו במעט להשמדת יהודי הונגריה וגזל רכושם. אולם פסק הדין שניתן כמעט שנה לאחר ההתנקשות בקסטנר, לא הצליח למחות את תוצאות המשפט הראשון מזיכרונו של הציבור: ״קסטנר מכר את נשמתו לשטן״.
ישראל קסטנר נולד בהונגריה, ובזמן מלחמת העולם השנייה היה חבר בוועד העזרה וההצלה בבודפשט. הארגון סייע ליהודים שנמלטו מפולין ומארצות נוספות להונגריה, שנחשבה בטוחה יחסית, ואנשיו ידעו על השואה נגד היהודים בפולין וברוסיה. כשכבשו הנאצים את הונגריה נפגשו נציגי הוועד עם עוזרו של אייכמן וניסו להציע עסקה שתכלול את הצלת יהודי הונגריה תמורת תשלום. לבסוף הצליח קסטנר לשכנע את הנאצים לאפשר את יציאתם של מעט יהודים, במה שזכה לכינוי ׳רכבת המיוחסים׳ או ׳רכבת קסטנר׳.
על הרכבת היו 1,684 אנשים, ביניהם עשירי הקהילה היהודית בבודפשט, רבנים, ידידיו של קסטנר ובני משפחתו – ובהם אימו, אשתו ואחיו. לאחר עיכובים רבים הגיעה הרכבת לשוויץ הניטרלית, כשבמקביל מתרחשת השמדת יהודי הונגריה בקצב הולך וגובר.
משפט גרינוולד
שמו האמיתי של משפט קסטנר היה אמור להיות ׳משפט גרינוולד׳. ליתר דיוק, משפט קסטנר כלל לא התנהל נגד קסטנר – אלא נגד עיתונאי זקן בשם מלכיאל גרינוולד. בשנת 1952 פרסם גרינוולד האשמות חמורות נגד קסטנר, טען כי הכשיר את הקרקע לרצח יהודי הונגריה על ידי הנאצים וכי השתתף בגזל רכושם יחד עם ידידו הנאצי, קורט בכר. גרינוולד גם טען כי קסטנר העיד לטובת בכר במשפטי נירנברג, עדות שהיא עדות שקר.
קסטנר, שהיה מאנשי מפא״י ומקורב לשלטון, עבד באותה העת עבור השר ד״ר דב יוסף ונחשב עובד מדינה. השר והיועץ המשפטי לממשלה הותירו בפניו שתי ברירות: תבע את גרינוולד תביעת דיבה או שתתפטר. קסטנר הגיש תלונה נגד גרינוולד, והפרקליטות מיהרה להגיש נגדו תביעת דיבה. אלא שבמשפט הכול התהפך.
את גרינוולד ייצג עורך הדין שמואל תמיר, במקור כצנלסון, בן למשפחת אנשי ציבור. אימו, בת שבע כצנלסון, הייתה חברת כנסת בכנסת השנייה של מדינת ישראל, ואביו, ד״ר ראובן כצנלסון, הקים את קופת החולים עממית (לימים הפכה למאוחדת). תמיר נולד בירושלים בשנת 1923 והתחיל את דרכו הציבורית כבר בהיותו נער בן 15, כשהצטרף לארגון האצ״ל בירושלים. בהמשך הפך תמיר לסגן מפקד האצ״ל בירושלים, ואף הוגלה לקניה באפריקה לשנה וחצי, לאחר שהלשינו עליו לבריטים בתקופת הסזון. עם הקמת מדינת ישראל חזר תמיר מקניה, ושוחרר.

הנאשם גרינוולד, שהפך למאשים, יוצא מבית הדין לאחר זיכויו, יוני 1955

שמואל תמיר בכנסת

בתאריך ז׳ בתשרי תשע״ט, בין כסה לעשור, ב-06.09.18, בשעת בוקר, בעודו צועד סמוך לכניסה לקניון ״הרים״ בגוש עציון אשר בצומת גוש עציון הגיח מחבל מאחורי ארי פולד, התנפל עליו ודקר אותו בגבו ובצווארו. ארי הסתובב אל המחבל, הבחין בסכין המגואלת בדמו, קרא: ״מחבל, מחבל!״ הדף את המחבל ונאבק בו. עם מנוסת המחבל, ועל אף פציעתו האנושה, רדף ארי בגבורתו העצומה אחר המחבל בשארית כוחותיו, והצליח לירות בו בנשקו האישי לפגוע במחבל בטרם התמוטט ונפל על הארץ. ארי פונה לביה״ח שערי צדק פצוע אנושות, ולמרבה הצער מת כתוצאה מפציעתו. בפעולותיו, על אף פציעתו האנושה, ובכוחותיו האחרונים, מנע ארי מהמחבל להמשיך את מסע ההרג של המחבל והציל אחרים. לארי ז״ל הוענק עיטור המופת האזרחי על מעשה שנעשה באומץ לב, הראוי לשמש מופת לחברה ולקהילה.
ארי פולד הי״ד היה בן 45 בהירצחו. והוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר עציון. הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, הורים וארבעה אחים.
לאחר מותו והענקת עיטור המופת האזרחי, נצרבה דמותו הגיבורה בתודעת העם, ומאז היא משמשת כדמות מופת בעיני רבים. נוסף על אתר הנצחתו בשמורת עוז וגאו״ן הצופה אל מקום הרצח, מקימים בימים אלו חבריו ושכניו בשכונת הזית שביישוב אפרת בית מדרש שייקרא על שמו של ארי ז״ל. בית המדרש שייבנה בע״ה כחלק מבית הכנסת זית רענן, ייתן מענה למגוון צרכי הקהילה של ארי בו הוא היה חבר ואף ממייסדיו. בית המדרש יהווה מקום חי ותוסס של לימוד תורה, תפילה וקדושה. מקום מלא חיים ואמונה.
ארי (יואל) פולד הי״ד, גדל בניו יורק עד גיל 18, במשפחה עם ארבעה אחים, בן לאבא איש חינוך. בגיל שמונה עשרה הגיע לבדו לשנה בארץ, וקבע את מושבו בישיבת הכותל בעיר העתיקה בירושלים. לצד לימודי התורה, למד ארי להתאהב בנופים המרהיבים ובאנשים הנעימים החיים כאן בארץ. על כן, גמלה בליבו ההחלטה כי יישאר לגור כאן את חייו.
אף על פי שלא היה חייב, בחר ארי לאחר שנת לימודים בישיבת הכותל להצטרף לשירות המדינה כחייל לוחם בחטיבת גולני. ואחרי שהשתחרר, גילה ארי שבגלל הגדרתו כ׳מח״ל׳ = מתנדב חוץ לארץ, אין הוא מחוייב בשירות מילואים. ארי לא היסס לרגע, ובשיתוף פעולה עם רחבעם (גנדי) זאבי דאג לכך שישובץ במהרה ביחידת מילואים שם שרת עד יום נפילתו.
בשנה לאחר עלייתו ארצה, סחף אחריו ארי גם את הוריו.
מגיל שבע ארי למד קראטה בשיטה מיוחדת המשלבת טכניקות שונות מכל אמנויות הלחימה המזרחיות. גם בארץ המשיך ללמוד ואף לימד קראטה – בבית שמש, בירושלים ובאפרת. ארי אהב במיוחד את האמונות שמאחורי הקראטה, הוא תירגם את הכלים שמלמד אותנו אומנות הלחימה בשביל להתכוון בתפילה. עם השנים הוא התקדם והגיע לדרגה הנקראת ‘חגורה שחורה DAN 4׳.
ארי היה ציוני מובהק, עסק בהסברה והיה מאוד פעיל ברשתות החברתיות, התראיין לתוכניות שונות ונלחם למען עם ישראל בארץ ישראל. הוא היה בעל ידע עצום בהיסטוריה, במלחמות ישראל, בתאריכים ובעובדות היסטוריות. הוא לא התבייש ולא התנצל על כך שזוהי הארץ שלנו וזכותנו להיות כאן. ״כשהוא דיבר על ישראל עיניו בהקו – זה מה שהוא אהב לעשות״, תיארו אוהביו. אהבתו לארץ הייתה הרבה מעבר לדיבורים בעלמא, כיוון שכאמור, ארי בחר מיוזמתו לעלות ארצה, לשרת בצבא, ולהמשיך ולשרת במילואים גם אחרי שחרורו הרשמי.
ארי למד באוניברסיטת טורו וקיבל תואר במינהל ושיווק, אך מעולם לא הצליח לגבור על התשוקה הגדולה שלו – לחינוך. הוא למד באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת ליפשיץ בירושלים, ובמשך שנים היה מחנך כיתה ו׳ בנים בבית ספר ״מקור חיים״ ואחר כך בבית ספר ״יהודה הלוי״ בירושלים. לימודי קודש היו לחם חוקיו. אחיו סיפר בעבר: ״הראש שלו תמיד היה בתוך ספר, הוא קרא את הגמרא כמו נובלה״.

ימים נוראים בחיק הנאצים

ימים נוראים בחיק הנאצים

היה זה יום חמישי, י"ג בתשרי תש"ו, שלושה ימים לאחר…
הצוואה של אלעזר

הצוואה של אלעזר

לפני 20 שנה אירע הפיגוע הקשה בין זיף לכרמל בדרום…
3 שנים לרצח רנה הי"ד

3 שנים לרצח רנה הי"ד

כמעט שלוש שנים חלפו מאז אותו בוקר יום שישי בו…
כך ניצלו חיי

כך ניצלו חיי

מלחמת לבנון הראשונה, או בשמה הרשמי בתחילתה: 'מבצע שלום הגליל',…
הגשמת חלום העם במולדת

הגשמת חלום העם במולדת

אברהם (יאיר) שטרן נולד בסובאלק – עיירה בצפון מזרח פולין…
מורשת קרב

מורשת קרב

“הצלחנו להפוך את עמותת “גבעת התחמושת” לעמותה ממשלתית. עד לפני…
15 שנה אחרי

15 שנה אחרי

במהלך מלחמת לבנון השנייה נפל רס״ן בנג’י הילמן ז״ל כחודש…

בדרך לכותל

משנכנס‭ ‬תמוז‭ ‬מרבין‭ ‬בציפיה‭ ‬לישועה

ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

01

שבת‭ ‬מברכין‭ ‬בכותל‭ ‬מחבקת‭ ‬סביבה‭ ‬מתפללים‭ ‬ומתפללות‭ ‬מכל‭ ‬קצוות‭ ‬הארץ‭. ‬צעדתי‭ ‬לכותל‭ ‬עם‭ ‬ניצנוצים‭ ‬ראשונים‭ ‬של‭ ‬קרני‭ ‬החמה‭. ‬זריחה‭ ‬מרהיבה‭ ‬של‭ ‬שבת‭ ‬מוארת‭ ‬ונעימה‭. ‬כבר‭ ‬בשעה‭ ‬מוקדמת‭ ‬נהרו‭ ‬לעברי‭ ‬מאות‭ ‬רבות‭ ‬של‭ ‬משכימי‭ ‬קום‭, ‬שהספיקו‭ ‬לסיים‭ ‬זה‭ ‬עתה‭ ‬את‭ ‬תפילת‭ ‬הנץ‭ ‬מול‭ ‬קודש‭ ‬הקודשים‭. ‬האור‭ ‬שהאיר‭ ‬את‭ ‬פניהם‭ ‬של‭ ‬שוחרי‭ ‬הכותל‭ ‬העיד‭ ‬על‭ ‬כך‭, ‬שהם‭ ‬עולצים‭ ‬לנוכח‭ ‬הזכות‭ ‬לקיים‭ ‬את‭ ‬התפילה‭ ‬המרגשת‭ ‬והמעודדת‭ ‬עוד‭ ‬לפני‭ ‬שתצא‭ ‬חמה‭ ‬מנרתיקה‭.‬

פגשתי‭ ‬בכותל‭ ‬חברים‭ ‬יקרים‭, ‬כמו‭ ‬את‭ ‬בני‭ ‬משפחת‭ ‬לב‭ ‬מהישוב‭ ‬טל‭ ‬מנשה‭, ‬ששכלו‭ ‬את‭ ‬בנם‭, ‬סרן‭ ‬ידידיה‭ ‬אשר‭, ‬הי"ד‭, ‬סמ"פ‭, ‬לוחם‭ ‬בגדוד‭ ‬צבר‭ ‬של‭ ‬חטיבת‭ ‬גבעתי‭. ‬שנהרג‭ ‬בקרב‭ ‬מול‭ ‬מחבלים‭, ‬בצפון‭ ‬רצועת‭ ‬עזה‭, ‬עת‭ ‬שחיפה‭, ‬בחירוף‭ ‬נפש‭, ‬על‭ ‬חייליו‭. ‬ידידיה‭ ‬עמד‭ ‬על‭ ‬הנמ"ר‭ ‬והשיב‭ ‬מלחמה‭, ‬בגבורה‭ ‬ובתושיה‭, ‬עד‭ ‬שנהרג‭ ‬מאש‭ ‬המחבלים‭. ‬‮'‬מבנינו‭ ‬הגיבורים‭, ‬אוהב‭ ‬הארץ‭ ‬בכל‭ ‬ליבו‭, ‬רגיש‭, ‬אכפתי‭, ‬חייכן‭, ‬עניו‭, ‬איש‭ ‬שכולו‭ ‬גבורה‭ ‬ולב‭, ‬צניעות‭ ‬ופשטות‮'‬‭. ‬ידידיה‭, ‬שהספיק‭ ‬לפני‭ ‬מספר‭ ‬חודשים‭, ‬לתרום‭ ‬מח‭ ‬עצם‭ ‬להצלת‭ ‬חיים‭, ‬של‭ ‬אישה‭ ‬בשנות‭ ‬ה‭-‬60‭ ‬לחייה‭, ‬הוא‭ ‬בוגר‭ ‬הישיבה‭ ‬הגבוהה‭, ‬‮'‬שבי‭ ‬חברון‮'‬‭. ‬ידידיה‭ ‬הוא‭ ‬אחד‭ ‬משמונה‭ ‬ילדים‭ ‬מקסימים‭, ‬יבדל"א‭, ‬של‭ ‬משפחת‭ ‬לב‭ ‬המדהימה‭. ‬

בפגישה‭ ‬בכותל‭, ‬סיכמתי‭ ‬עם‭ ‬נעם‭ ‬לב‭, ‬אביו‭ ‬של‭ ‬ידידיה‭ – ‬הי"ד‭, ‬שנשוב‭ ‬וניפגש‭ ‬כדי‭ ‬שיספר‭ ‬לי‭ ‬עוד‭ ‬על‭ ‬ידידיה‭ ‬הצדיק‭ ‬וכדי‭ ‬להמשיך‭ ‬את‭ ‬מורשתו‭. ‬המשפחה‭ ‬השקיעה‭ ‬לאחרונה‭ ‬מאות‭ ‬אלפי‭ ‬שקלים‭ ‬בהכשרת‭ ‬באר‭ ‬מים‭, ‬טיילת‭ ‬ומסלולי‭ ‬הליכה‭ ‬ורכיבה‭, ‬ביער‭ ‬ליד‭ ‬טל‭ ‬מנשה‭, ‬בצפון‭ ‬השומרון‭, ‬שהיה‭ ‬כה‭ ‬אהוב‭ ‬על‭ ‬בנם‭. ‬עתה‭ ‬הם‭ ‬מגייסים‭ ‬עוד‭ ‬כ‭-‬300‭ ‬אלף‭ ‬ש"ח‭, ‬כדי‭ ‬להנגיש‭ ‬את‭ ‬השבילים‭ ‬ללוחמים‭ ‬ולמטיילים‭ ‬נוספים‭, ‬המרותקים‭ ‬לכיסאות‭ ‬גלגלים‭. ‬

שמחתי‭ ‬לפגוש‭ ‬גם‭ ‬את‭ ‬ידידי‭, ‬חבר‭ ‬וותיק‭ ‬במניין‭, ‬חכם‭ ‬בני‭ ‬רביוף‭, ‬הי"ו‭, ‬איש‭ ‬ירושלים‭, ‬שצועד‭ ‬מידי‭ ‬שבת‭, ‬כשעה‭ ‬וחצי‭ ‬לכותל‭, ‬מביתו‭ ‬בשכונת‭ ‬‮'‬רמות‮'‬‭ ‬המופלאה‭. ‬הלוך‭ ‬וחזור‭. ‬כמוהו‭ ‬כמוני‭, ‬גם‭ ‬הוא‭ ‬בין‭ ‬המכורים‭ ‬הכבדים‭ ‬לתפילה‭ ‬מועילה‭, ‬ליד‭ ‬שריד‭ ‬חומת‭ ‬בית‭ ‬מקדשנו‭. ‬צינה‭ ‬או‭ ‬חמסין‭ ‬לא‭ ‬יעצרונו‭, ‬שרב‭ ‬או‭ ‬שלג‭, ‬רוח‭ ‬כדים‭ ‬או‭ ‬גשמי‭ ‬זעם‭ ‬לא‭ ‬יעכבונו‮…‬‭ ‬כי‭ ‬אנו‭ ‬חשים‭ ‬שהתפילות‭ ‬כאן‭, ‬למרגלות‭ ‬הר‭ ‬המוריה‭, ‬נענות‭ ‬במהירות‭ ‬וזה‭ ‬שווה‭ ‬כל‭ ‬מאמץ‭ – ‬יעידו‭ ‬על‭ ‬כך‭ ‬כל‭ ‬שוחרי‭ ‬כותל‭. ‬

את‭ ‬סוד‭ ‬התפילה‭ ‬המוצלחת‭ ‬בכותל‭ ‬קשה‭ ‬לפצח‭. ‬הסוד‭ ‬הזה‭, ‬כנראה‭ ‬טמון‭, ‬גנוז‭ ‬ומכוסה‭ ‬באלפי‭ ‬שנות‭ ‬געגועים‭, ‬תחינות‭, ‬דם‭ ‬ודמעות‭.‬

הכותל‭ ‬המערבי‭ ‬ראה‭ ‬את‭ ‬בית‭ ‬ראשון‭ ‬ואת‭ ‬בית‭ ‬שני‭ ‬בבניינם‭ ‬ובחורבנם‭. ‬במשך‭ ‬הדורות‭, ‬מיליוני‭ ‬יהודים‭ ‬שפכו‭ ‬כאן‭ ‬תפילתם‭ ‬לישועת‭ ‬ישראל‭. ‬אין‭ ‬ספור‭ ‬תפילות‭ ‬נענו‭ ‬כאן‭ ‬ברצון‭ ‬ובזריזות‭. ‬

לא‭ ‬לחינם‭ ‬לימדונו‭ ‬חז"ל‭, ‬ששכינה‭ ‬לא‭ ‬זזה‭ ‬מכותל‭ ‬מערבי‭. ‬זהו‭ ‬הכותל‭ ‬שניצב‭ ‬אלפי‭ ‬שנים‭ ‬במערבו‭ ‬של‭ ‬הר‭ ‬הבית‭ ‬ובמערבו‭ ‬של‭ ‬בית‭ ‬המקדש‭ ‬בבניינו‭. ‬הכותל‭ ‬המערבי‭ ‬הוא‭ ‬הסמוך‭ ‬ביותר‭ ‬לקודש‭ ‬הקודשים‭ ‬הקבוע‭ ‬במערבו‭ ‬של‭ ‬ההיכל‭.‬

02

כבר‭ ‬סיפרתי‭, ‬שבשנים‭ ‬ששימשתי‭ ‬את‭ ‬הרב‭ ‬צבי‭ ‬יהודה‭, ‬הייתי‭ ‬נוכח‭ ‬באין‭ ‬ספור‭ ‬מקרים‭, ‬שבאו‭ ‬תלמידים‭ ‬אל‭ ‬הרב‭, ‬לבקש‭ ‬ממנו‭ ‬ברכה‭. ‬הרב‭ ‬היה‭ ‬שולח‭ ‬אותם‭ ‬להתפלל‭ ‬ישירות‭ ‬בכותל‭.‬

הם‭ ‬היו‭ ‬שבים‭ ‬מהכותל‭ ‬עם‭ ‬אור‭ ‬בעינים‭. ‬הרב‭ ‬צבי‭ ‬יהודה‭ ‬התפלל‭ ‬בכותל‭ ‬עד‭ ‬מלחמת‭ ‬השחרור‭. ‬כשבן‭ ‬גוריון‭ ‬הכריז‭ ‬על‭ ‬הקמת‭ ‬מדינת‭ ‬ישראל‭, ‬הרב‭ ‬צבי‭ ‬יהודה‭ ‬ישב‭ ‬בחדרו‭ ‬הצר‭ ‬של‭ ‬אביו‭ ‬המנוח‭, ‬בחברותא‭ ‬עם‭ ‬הרב‭ ‬חרל‮"‬פ‭. ‬הם‭ ‬ישבו‭ ‬יחד‭ ‬ובכו‭ ‬על‭ ‬הקרע‭ ‬מירושלים‭ ‬העתיקה‭, ‬ועל‭ ‬נפילתו‭ ‬של‭ ‬הכותל‭ ‬ומקום‭ ‬בית‭ ‬מקדשנו‭. ‬לאחר‭ ‬מכן‭, ‬בהודיה‭ ‬לה‮'‬‭ ‬על‭ ‬הנס‭ ‬של‭ ‬הקמת‭ ‬המדינה‭, ‬הם‭ ‬יצאו‭ ‬יחד‭ ‬לשמוח‭ ‬עם‭ ‬החוגגים‭ ‬ברחובות‭ ‬ירושלים‭.‬

במשך‭ ‬כ‭-‬19‭ ‬שנה‭, ‬הרב‭ ‬צבי‭ ‬יהודה‭ ‬זעק‭ ‬על‭ ‬חסרונה‭ ‬של‭ ‬ירושלים‭ ‬השלמה‭. ‬עד‭ ‬שבמלחמת‭ ‬ששת‭ ‬הימים‭ ‬אירע‭ ‬הנס‭ ‬הגדול‭ ‬והצנחנים‭ ‬שחררו‭ ‬את‭ ‬הר‭ ‬הבית‭ ‬והכותל‭ ‬המערבי‭. ‬הרב‭ ‬צבי‭ ‬יהודה‭ ‬היה‭ ‬בין‭ ‬הראשונים‭ ‬שהגיעו‭ ‬לכותל‭.‬

ידועה‭ ‬האמרה‭ ‬של‭ ‬הרב‭ ‬צבי‭ ‬יהודה‭, ‬כשביקשו‭ ‬לקחת‭ ‬מאיתנו‭ ‬את‭ ‬זכות‭ ‬התפילה‭ ‬בכותל‭ -‬‮'‬יש‭ ‬אבנים‭ ‬ויש‭ ‬אבנים‭, ‬יש‭ ‬לבבות‭ ‬ויש‭ ‬לבבות‭. ‬יש‭ ‬לבבות‭ ‬אבנים‮…‬‭ ‬ויש‭ ‬אבנים‭ ‬לבבות‮…'‬

03

כשאני‭ ‬רואה‭ ‬גויים‭ ‬שעומדים‭ ‬ליד‭ ‬הכותל‭, ‬במשך‭ ‬שעות‭ ‬רבות‭, ‬עם‭ ‬דמעות‭ ‬בעינים‭, ‬אני‭ ‬מבין‭ ‬שהגענו‭ ‬לשלבים‭ ‬מתקדמים‭ ‬מאד‭ ‬בגאולה‭. ‬כפי‭ ‬שלימד‭ ‬אותנו‭ ‬הרצי"ק‭ – ‬‮'‬אז‭ ‬יאמרו‭ ‬בגויים‮…'‬‭ ‬זהו‭ ‬אחד‭ ‬השלבים‭ ‬העיקריים‭ ‬בתהליך‭ ‬הגאולה‭. ‬שלב‭ ‬זה‭ ‬מתרחש‭ ‬כאן‭ ‬ועכשיו‭. ‬ממש‭ ‬לנגד‭ ‬עיננו‭.‬

אני‭ ‬תפילה‭ ‬שנזכה‭ ‬בקרוב‭ ‬להתממשות‭ ‬המשך‭ ‬הבטחת‭ ‬דוד‭ ‬המלך‭ – ‬‮'‬‭…‬הגדיל‭ ‬ה‮'‬‭ ‬לעשות‭ ‬עמנו‭ – ‬היינו‭ ‬שמחים‮'‬‭ ‬

04

כשהיו‭ ‬מגיעים‭ ‬תלמידים‭ ‬ושוטחים‭ ‬לפני‭ ‬הרב‭ ‬בעייה‭ ‬כואבת‭ ‬במיוחד‭, ‬הרב‭ ‬היה‭ ‬משיא‭ ‬להם‭ ‬עצה‭ ‬שווה‭ ‬זהב‭: – ‬‮'‬תלכו‭ ‬לכותל‭ ‬ותתפללו‭ ‬רק‭ ‬על‭ ‬הדבר‭ ‬הזה‭! ‬מובטח‭ ‬לכם‭ ‬שתקבלו‭ ‬מענה‭ ‬מבורא‭ ‬עולם‭, ‬ברצון‮'‬‭.‬

ותאמינו‭ ‬לי‭ ‬זה‭ ‬עובד‭. ‬

05

בשבת‭ ‬פר‮'‬‭ ‬שלח‭ ‬נעדרה‭ ‬מהכותל‭ ‬חבורת‭ ‬בית‭ ‬הכרם‭. ‬נאלצתי‭ ‬לשוב‭ ‬לביתי‭ ‬בגפי‭. ‬בדרכי‭, ‬נכנסתי‭ ‬לברך‭ ‬בשבת‭ ‬שלום‭ ‬את‭ ‬משפחת‭ ‬גולדברג‭ ‬הצעירה‭. ‬חיבקתי‭ ‬את‭ ‬הנכדים‭, ‬שתיתי‭ ‬מים‭ ‬צוננים‭ ‬וסיפרתי‭ ‬להם‭ ‬סיפורים‭ ‬מהכותל‭. ‬

לאחר‭ ‬מכן‭, ‬קפצתי‭ ‬להגיד‭ ‬שבת‭ ‬שלום‭ ‬למתפללי‭ ‬בית‭ ‬כנסת‭ ‬במשכנות‭ ‬האומה‭ ‬שזה‭ ‬עתה‭ ‬יצאו‭ ‬מהתפילה‭ ‬לקידושא‭ ‬רבה‭, ‬לכבוד‭ ‬שבת‭ ‬מברכין‭. ‬שמחתי‭ ‬לפגוש‭ ‬כאן‭ ‬חברים‭ ‬ותיקים‭ ‬ואהובים‭ – ‬את‭ ‬הדיין‭ ‬הוותיק‭, ‬הרב‭ ‬אליעזר‭ ‬איגרא‭, ‬שהתמנה‭ ‬השבוע‭ ‬לתפקיד‭ ‬הרם‭, ‬כמ"מ‭ ‬נשיא‭ ‬בית‭ ‬הדין‭ ‬הגדול‭. ‬את‭ ‬הדיין‭, ‬הרב‭ ‬יעקב‭ ‬ורהפטיג‭ ‬בנו‭ ‬של‭ ‬הרב‭, ‬ד"ר‭ ‬זרח‭ ‬ורהפטיג‭, ‬ע"ה‭, ‬שר‭ ‬הדתות‭ ‬לשעבר‭. ‬את‭ ‬ר‮'‬‭ ‬יהודה‭ ‬אוליבה‭, ‬מבוני‭ ‬ירושלים‭. ‬את‭ ‬איש‭ ‬החינוך‭ ‬ותנועות‭ ‬הנוער‭ – ‬ר‮'‬‭ ‬אודי‭ ‬בהט‭, ‬שידיו‭ ‬רב‭ ‬לו‭. ‬את‭ ‬ר‮'‬‭ ‬דוד‭ ‬הרניק‭ ‬מראשי‭ ‬ועד‭ ‬השכונה‭. ‬את‭ ‬איש‭ ‬הנדל"ן‭ ‬ר‮'‬‭ ‬יחזקאל‭ ‬הלר‭, ‬את‭ ‬אורי‭ ‬בן‭ ‬נון‭, ‬האגדי‭, ‬לשעבר‭ ‬מנכ"ל‭ ‬מפעלי‭ ‬ים‭ ‬המלח‭ ‬וחברת‭ ‬החשמל‭. ‬ועוד‭ ‬יסופר‮…‬‭ ‬

06

היה‭ ‬קשה‭ ‬להפליג‭ ‬משם‭, ‬אך‭ ‬רגלי‭ ‬נשאו‭ ‬אותי‭ ‬היישר‭ ‬ל'מאהל‭ ‬הגבורה‮'‬‭. ‬אני‭ ‬מעריץ‭ ‬את‭ ‬עוצמתן‭ ‬של‭ ‬המשפחות‭ ‬השכולות‭ ‬של‭ ‬‮'‬פורום‭ ‬הגבורה‮'‬‭. ‬

פלא‭ ‬הוא‭ ‬בעיני‭, ‬כיצד‭ ‬בני‭ ‬המשפחות‭ ‬הדואבות‭ ‬על‭ ‬מות‭ ‬הגיבורים‭, ‬משכילים‭, ‬בד‭ ‬בבד‭, ‬להתגבר‭, ‬להתעודד‭, ‬לעודד‭ ‬ולנהל‭ ‬מאבק‭ ‬ציבורי‭ ‬איתן‭, ‬מהמאהל‭ ‬הזה‭. ‬הן‭ ‬מפעילות‭ ‬המאבק‭, ‬בעזרת‭ ‬מתנדבים‭, ‬בגאון‭ ‬ובגבורה‭ ‬אמיתית‭, ‬בכל‭ ‬הארץ‭ ‬והעולם‭, ‬כדי‭ ‬לרומם‭ ‬את‭ ‬רוח‭ ‬ישראל‭ – ‬עד‭ ‬לניצחון‭. ‬המשפחות‭ ‬זועקות‭ ‬מעל‭ ‬כל‭ ‬בימה‭ ‬אפשרית‭, ‬שחובה‭ ‬עלינו‭ ‬להמשיך‭ ‬ולהילחם‭ ‬עד‭ ‬לניצחון‭, ‬כדי‭ ‬שמות‭ ‬יקירינו‭ ‬לא‭ ‬ייראה‭, ‬חו"ח‭, ‬כאילו‭ ‬הוא‭ ‬לשווא‭.‬

הגעתי‭ ‬למאהל‭ ‬בדיוק‭ ‬כשהרב‭ ‬ניסן‭ ‬לישה‭, ‬מניצן‭, ‬סיפר‭ ‬על‭ ‬גבורת‭ ‬בנו‭, ‬דביר‭ ‬לישה‭, ‬הי"ד‭, ‬לוחם‭ ‬גולני‭, ‬שנפל‭ ‬בקרב‭ ‬גבורה‭, ‬יחיד‭ ‬מול‭ ‬רבים‭, ‬בחוף‭ ‬זיקים‭. ‬

הרב‭ ‬לישה‭, ‬נתן‭ ‬שיחת‭ ‬חיזוק‭ ‬ועידוד‭ ‬למתפללי‭ ‬המאהל‭ ‬וביניהם‭ ‬לתלמידי‭ ‬ישיבת‭ ‬‮'‬עוז‭ ‬ואמונה‮'‬‭, ‬שייסד‭ ‬הרב‭ ‬אחיעד‭ ‬אטינגר‭, ‬הי"ד‭, ‬בדרום‭ ‬תל‭ ‬אביב‭, ‬שבה‭ ‬למד‭ ‬גם‭ ‬דביר‭, ‬הצדיק‭ ‬והמוכשר‭. ‬

החזון‭ ‬והאמונה‭ ‬של‭ ‬המשפחות‭ ‬השכולות‭, ‬שמתארחות‭ ‬ב‮'‬מאהל‭ ‬הגבורה‮'‬‭ ‬מעוררי‭ ‬התפעלות‭. ‬

למשפחת‭ ‬לישה‭, ‬ממגורשי‭ ‬גוש‭ ‬קטיף‭, ‬המתגוררת‭ ‬בניצן‭, ‬8‭ ‬ילדים‭ ‬מקסימים‭. ‬עכשיו‭, ‬7‭ ‬בארץ‭ ‬ואחד‭ ‬בשמים‭. ‬מחונכים‭, ‬ערכיים‭, ‬ענווים‭, ‬מוכשרים‭, ‬חייכנים‭, ‬אוהבי‭ ‬ה‮'‬‭, ‬אוהבי‭ ‬אדם‭ ‬ואוהבי‭ ‬הארץ‭.‬

אך‭ ‬נכנסתי‭ ‬לאחד‭ ‬מארבע‭ ‬פתחיו‭, ‬של‭ ‬‮'‬מאהל‭ ‬הגבורה‮'‬‭, ‬בני‭ ‬משפחת‭ ‬לישה‭ ‬הגישו‭ ‬לי‭ ‬שתייה‭ ‬וכיבוד‭, ‬כדרכו‭ ‬של‭ ‬אברהם‭ ‬אבינו‭. ‬אמו‭ ‬של‭ ‬דביר‭ ‬שלפה‭ ‬חוברות‭ ‬מרהיבות‭, ‬מעוטרות‭ ‬באיורים‭ ‬מדהימים‭, ‬שצייר‭ ‬דביר‭ ‬לפני‭ ‬כעשור‭, ‬בהיותו‭ ‬בן‭ ‬11‭ ‬בלבד‭. ‬בנוסף‭ ‬לכשרון‭ ‬האיור‭ ‬הבוגר‭ ‬והמיוחד‭ ‬שלו‭, ‬דביר‭ ‬הפליא‭ ‬לכתוב‭ ‬וגם‭ ‬לנגן‭. ‬ארבעה‭ ‬ימים‭ ‬לפני‭ ‬שמחת‭ ‬תורה‭, ‬דביר‭ ‬חזה‭ ‬הכל‭ – ‬הוא‭ ‬שלח‭ ‬תמונות‭ ‬בווטסאפ‭ ‬המשפחתי‭ ‬והזהיר‭ ‬מפני‭ ‬האסון‭ ‬שמתכנן‭ ‬חמאס‭, ‬לתקוף‭ ‬ולהשתלט‭ ‬על‭ ‬יישובי‭ ‬העוטף‭. ‬

‮'‬הישיבה‭ ‬בדרום‭ ‬תל‭ ‬אביב‭ ‬התאימה‭ ‬לו‭ ‬כמו‭ ‬כפפה‭ ‬ליד‮'‬‭, ‬כך‭ ‬סיפרה‭ ‬לי‭ ‬אימו‭ ‬האמיצה‭. ‬הערכיות‭, ‬המסירות‭ ‬והזכות‭ ‬לעמוד‭ ‬על‭ ‬שמירת‭ ‬יהדותה‭ ‬של‭ ‬תל‭ ‬אביב‭, ‬הקשר‭ ‬ההדוק‭ ‬עם‭ ‬השכנים‭, ‬היו‭ ‬אצלו‭ ‬כמשימה‭ ‬של‭ ‬חסד‭ ‬יום‭ ‬יומי‭. ‬דביר‭, ‬בענווה‭ ‬עצומה‭, ‬הקפיד‭ ‬להתבונן‭ ‬סביבו‭ ‬ולתת‭ ‬סיוע‭ ‬לכל‭ ‬מי‭ ‬שהיה‭ ‬זקוק‭ ‬לו‭. ‬הוא‭ ‬העניק‭, ‬בטבעיות‭ ‬שלו‭, ‬תשומת‭ ‬לב‭, ‬הקשבה‭, ‬סיוע‭ ‬בצרכי‭ ‬הבית‭ ‬וכו‮'‬‭, ‬לכל‭ ‬מי‭ ‬שרק‭ ‬איפשר‭ ‬לו‭ ‬לפתוח‭ ‬את‭ ‬הלב‭. ‬זו‭ ‬הייתה‭ ‬דרכו‭. ‬

נשתדל‭ ‬אנו‭ ‬להמשיך‭ ‬בה‭, ‬ככל‭ ‬שנוכל‭. ‬

07

בשבת‭ ‬פרשת‭ ‬פנחס‭ ‬נקיים‭, ‬בע"ה‭, ‬אירוח‭ ‬שישי‭-‬שבת‭ ‬מיוחדים‭ ‬במלון‭ ‬שבע‭ ‬הקשתות‭, ‬בהר‭ ‬הזיתים‭. ‬כבר‭ ‬סיפרתי‭ ‬לכם‭ ‬על‭ ‬השבתות‭ ‬והתפילות‭ ‬המיוחדות‭ ‬ש‮'‬קרן‭ ‬אביה‮'‬‭ ‬מארגנת‭, ‬תדיר‭, ‬בהר‭ ‬הזיתים‭. ‬

הפעם‭, ‬מתוכננת‭ ‬להיות‭ ‬שבת‭ ‬מיוחדת‭ ‬מאד‭. ‬מטרותיה‭ ‬הן‭ – ‬אירוח‭, ‬עידוד‭, ‬חיבוק‭ ‬וחיזוק‭ – ‬ללוחמים‭, ‬פצועי‭ ‬צה"ל‭ ‬ומשפחות‭ ‬שכולות‭. ‬יתארחו‭ ‬איתנו‭ ‬משפחות‭ ‬אמיצות‭ ‬של‭ ‬גיבורי‭ ‬ישראל‭, ‬ביניהם‭ ‬מ"פ‭ ‬גבעתי‭, ‬רב‭ ‬סרן‭ ‬יצחק‭ ‬שוורץ‭, ‬שנורה‭ ‬על‭ ‬ידי‭ ‬מחבלים‭, ‬שעה‭ ‬שנלחם‭ ‬בגבורה‭, ‬ונותר‭ ‬מרותק‭ ‬לכסא‭ ‬גלגלים‭. ‬לאחר‭ ‬הפציעה‭, ‬כל‭ ‬מבוקשו‭ ‬של‭ ‬יצחק‭ ‬היה‭ ‬להיכנס‭ ‬שוב‭ ‬לעזה‭, ‬להוביל‭ ‬את‭ ‬פלוגתו‭ ‬להשגת‭ ‬יעדי‭ ‬המלחמה‭ ‬ולהוציא‭ ‬משם‭ ‬את‭ ‬כל‭ ‬חייליו‭ ‬בריאים‭ ‬ושלמים‭. ‬‮'‬‭…‬הובלתי‭ ‬אותם‭ ‬לקרב‭, ‬נלחמתי‭ ‬איתם‭ ‬כתף‭ ‬אל‭ ‬כתף‭ ‬ואוציא‭ ‬אותם‭ ‬מעזה‭ ‬מנצחים‭ ‬ומאושרים‮'‬‭. ‬כך‭ ‬יצחק‭ ‬שוורץ‭.‬

כמו‭ ‬כן‭, ‬ישתתפו‭ ‬איתנו‭ – ‬הרב‭ ‬בן‭ ‬ציון‭ ‬אלגזי‭, ‬הרב‭ ‬יוסף‭ ‬צבי‭ ‬רימון‭, ‬איש‭ ‬השב"כ‭ – ‬הרב‭ ‬הראל‭ ‬קצין‭, ‬המזרחן‭, ‬הלוחם‭ ‬ואיש‭ ‬השב"כ‭ – ‬צבי‭ ‬יחזקאלי‭, ‬הזמר‭ ‬החסידי‭ ‬והמומחה‭ ‬מספר‭ ‬אחד‭ ‬לסיפורי‭ ‬חסידים‭ – ‬ר‮'‬‭ ‬ישראל‭ ‬פרנס‭ ‬ועוד‭ ‬ועוד‭.‬

שבת‭ ‬שלום‭! ‬של‭ ‬ניצחון‭ ‬האור‭ ‬על‭ ‬החושך‭. ‬בריאות‭ ‬לפצועים‭, ‬ישועה‭ ‬לחטופים‭, ‬ניצחון‭ ‬לחיילנו‭ ‬בצפון‭ ‬ובדרום‭. ‬שמירה‭ ‬על‭ ‬הלוחמים‭, ‬שכולם‭ ‬יחזרו‭ ‬מנצחים‭, ‬לשלום‭. ‬

לתגובות‭ ‬בעניין‭ ‬ליווי‭ ‬משפחות‭ ‬פצועים‭ ‬כיתבו‭ ‬ישירות‭ ‬למייל‭ ‬שלי‭ -‬
 manager@pisrael.com

עוד במדור זה

חיילת כבר לא אלמונית - לזכרה של יעל בן דב

חיילת כבר לא אלמונית - לזכרה של יעל בן דב

בשבת שעברה נפטרה אחת מאחרונות לוחמות לח"י, יעל בן -דב. יעל נולדה בשנת 1928 בירושלים כחיה ברנדווין. למרות שגדלה במשפחה חרדית היא הצטרפה לתנועת בית"ר. בעקבות פעילותה בתנועה היא סולקה מסמינר הגננות של המזרחי שמנהליו אסרו על הפעילות בבית"ר. לאחר שהחליטה שבית"ר אינה מתאימה להשקפת עולמה היא עברה לתנועת הנוער הדתית 'ברית חשמונאים' (ברי"ח). רבים מחניכי ברי"ח ומדריכיה היו חברים בלח"י, ועל חיה שחיפשה קשר למחתרת הוטלו אט אט משימות שונות. לאחר שהשכילה להעביר מזוודת נשק גדולה היא הפכה לחברת המחתרת, וככינוי מחתרתי בחרה את השם 'יעל'. שם שלימים הפך לשמה.
בתחילה פעלה יעל בתאי הנוער של המחתרת ובגיוס צעירים. מסירותה וכישרונה לא נעלמו מעיני מפקדיה, והיא מונתה כאחראית לאחד מתאי הנוער בירושלים. אחד מחניכיה היה הצעיר אלכסנדר רובוביץ' שנחטף בידי חיילים בריטיים ועונה למוות. גופתו לא נמצאה עד היום והתעלומה סביב מקום קבורתו לא נתנה ליעל מנוח כל חייה.
מלבד פעילותה בנוער השתתפה יעל בפעולות קרביות. ביניהן פעולת שחרורו של ד"ר ישראל אלדד (שייב), האידיאולוג של לח"י שנאסר בידי הבריטים ונפצע קשה כשניסה להימלט. הוא הובא לטיפול אצל האורתופד הירושלמי, ד"ר טרוי, וחברי לח"י הצליחו לשחררו בפעולה נועזת. תפקידה של יעל היה לתצפת על המרפאה ולהזעיק את חבריה כשאלדד יגיע.
הפעולה המפורסמת ביותר הקשורה ביעל הייתה ניסיון ההתנקשות בגנרל בארקר, מפקד כוחות הצבא הבריטי בארץ-ישראל. לזכותו של הגנרל נזקפה בין השאר פקודה אנטישמית שאסרה על החיילים הבריטיים לבקר בבתי עסק ובבתי שעשועים השייכים ליהודים. לשם חיסולו חברו האצ"ל והלח"י לפעולה משותפת: התוכנית שהתגבשה הייתה להציב במסלול ההליכה 'מטפלת' עם עגלת תינוק, אך במקום תינוק תהיה בובה והיא תמולכד, וכאשר הגנרל יעבור לידה היא תתפוצץ. לתפקיד המסוכן של ה'מטפלת' נבחרה יעל. במשך יומיים היא חיכתה להפעיל את המטען, אך לשווא. באחד הימים היא אף עוררה את רוגזה של עוברת אורח שהתרעמה על כך שהיא מוציאה את 'התינוק' בקור העז של ירושלים. בדיעבד התברר שהגנרל לא היה בארץ באותם ימים וכך ניצלו חייו. העגלה ניתנה במתנה לאחד מהפעילים שבאותם ימים נולד לו בן. "נשמתי לרווחה", סיפר מפקד הפעולה שעקב בחשש כבד אחרי יעל. "זו הייתה לי הפעם הראשונה שלא הצטערתי שפעולה לא בוצעה. כיום, כשאני פוגש את יעל עם נכדיה, אני שמח שבעתיים".
לאחר מלחמת ששת הימים הצטרפו יעל ובעלה, שבתי בן דב, איש רוח חבר לח"י שנכלא לשנים ארוכות, לקבוצה מיוצאי הלח"י שהתגוררו בבית השבעה בשכונת בית חנינא בירושלים. יעל התמחתה בחינוך מיוחד ונהגה להתנדב במוזיאון אסירי המחתרות בכלא ירושלים. היא הקדישה את חייה לקידום מורשת המחתרת שאליה השתייכה ונשארה נאמנה לעקרונותיה הרעיוניים

הנאשם גרינוולד, שהפך למאשים, יוצא מבית הדין לאחר זיכויו, יוני 1955

שמואל תמיר בכנסת

השבוע לפני 65 שנים, כ״ה בטבת ה׳תשי״ח (17.01.58) קבע בית המשפט העליון כי ישראל קסטנר לא שיתף פעולה עם הנאצים ולא היה שותף ולו במעט להשמדת יהודי הונגריה וגזל רכושם. אולם פסק הדין שניתן כמעט שנה לאחר ההתנקשות בקסטנר, לא הצליח למחות את תוצאות המשפט הראשון מזיכרונו של הציבור: ״קסטנר מכר את נשמתו לשטן״.
ישראל קסטנר נולד בהונגריה, ובזמן מלחמת העולם השנייה היה חבר בוועד העזרה וההצלה בבודפשט. הארגון סייע ליהודים שנמלטו מפולין ומארצות נוספות להונגריה, שנחשבה בטוחה יחסית, ואנשיו ידעו על השואה נגד היהודים בפולין וברוסיה. כשכבשו הנאצים את הונגריה נפגשו נציגי הוועד עם עוזרו של אייכמן וניסו להציע עסקה שתכלול את הצלת יהודי הונגריה תמורת תשלום. לבסוף הצליח קסטנר לשכנע את הנאצים לאפשר את יציאתם של מעט יהודים, במה שזכה לכינוי ׳רכבת המיוחסים׳ או ׳רכבת קסטנר׳.
על הרכבת היו 1,684 אנשים, ביניהם עשירי הקהילה היהודית בבודפשט, רבנים, ידידיו של קסטנר ובני משפחתו – ובהם אימו, אשתו ואחיו. לאחר עיכובים רבים הגיעה הרכבת לשוויץ הניטרלית, כשבמקביל מתרחשת השמדת יהודי הונגריה בקצב הולך וגובר.
משפט גרינוולד
שמו האמיתי של משפט קסטנר היה אמור להיות ׳משפט גרינוולד׳. ליתר דיוק, משפט קסטנר כלל לא התנהל נגד קסטנר – אלא נגד עיתונאי זקן בשם מלכיאל גרינוולד. בשנת 1952 פרסם גרינוולד האשמות חמורות נגד קסטנר, טען כי הכשיר את הקרקע לרצח יהודי הונגריה על ידי הנאצים וכי השתתף בגזל רכושם יחד עם ידידו הנאצי, קורט בכר. גרינוולד גם טען כי קסטנר העיד לטובת בכר במשפטי נירנברג, עדות שהיא עדות שקר.
קסטנר, שהיה מאנשי מפא״י ומקורב לשלטון, עבד באותה העת עבור השר ד״ר דב יוסף ונחשב עובד מדינה. השר והיועץ המשפטי לממשלה הותירו בפניו שתי ברירות: תבע את גרינוולד תביעת דיבה או שתתפטר. קסטנר הגיש תלונה נגד גרינוולד, והפרקליטות מיהרה להגיש נגדו תביעת דיבה. אלא שבמשפט הכול התהפך.
את גרינוולד ייצג עורך הדין שמואל תמיר, במקור כצנלסון, בן למשפחת אנשי ציבור. אימו, בת שבע כצנלסון, הייתה חברת כנסת בכנסת השנייה של מדינת ישראל, ואביו, ד״ר ראובן כצנלסון, הקים את קופת החולים עממית (לימים הפכה למאוחדת). תמיר נולד בירושלים בשנת 1923 והתחיל את דרכו הציבורית כבר בהיותו נער בן 15, כשהצטרף לארגון האצ״ל בירושלים. בהמשך הפך תמיר לסגן מפקד האצ״ל בירושלים, ואף הוגלה לקניה באפריקה לשנה וחצי, לאחר שהלשינו עליו לבריטים בתקופת הסזון. עם הקמת מדינת ישראל חזר תמיר מקניה, ושוחרר.

הנאשם גרינוולד, שהפך למאשים, יוצא מבית הדין לאחר זיכויו, יוני 1955

שמואל תמיר בכנסת

בתאריך ז׳ בתשרי תשע״ט, בין כסה לעשור, ב-06.09.18, בשעת בוקר, בעודו צועד סמוך לכניסה לקניון ״הרים״ בגוש עציון אשר בצומת גוש עציון הגיח מחבל מאחורי ארי פולד, התנפל עליו ודקר אותו בגבו ובצווארו. ארי הסתובב אל המחבל, הבחין בסכין המגואלת בדמו, קרא: ״מחבל, מחבל!״ הדף את המחבל ונאבק בו. עם מנוסת המחבל, ועל אף פציעתו האנושה, רדף ארי בגבורתו העצומה אחר המחבל בשארית כוחותיו, והצליח לירות בו בנשקו האישי לפגוע במחבל בטרם התמוטט ונפל על הארץ. ארי פונה לביה״ח שערי צדק פצוע אנושות, ולמרבה הצער מת כתוצאה מפציעתו. בפעולותיו, על אף פציעתו האנושה, ובכוחותיו האחרונים, מנע ארי מהמחבל להמשיך את מסע ההרג של המחבל והציל אחרים. לארי ז״ל הוענק עיטור המופת האזרחי על מעשה שנעשה באומץ לב, הראוי לשמש מופת לחברה ולקהילה.
ארי פולד הי״ד היה בן 45 בהירצחו. והוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר עציון. הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, הורים וארבעה אחים.
לאחר מותו והענקת עיטור המופת האזרחי, נצרבה דמותו הגיבורה בתודעת העם, ומאז היא משמשת כדמות מופת בעיני רבים. נוסף על אתר הנצחתו בשמורת עוז וגאו״ן הצופה אל מקום הרצח, מקימים בימים אלו חבריו ושכניו בשכונת הזית שביישוב אפרת בית מדרש שייקרא על שמו של ארי ז״ל. בית המדרש שייבנה בע״ה כחלק מבית הכנסת זית רענן, ייתן מענה למגוון צרכי הקהילה של ארי בו הוא היה חבר ואף ממייסדיו. בית המדרש יהווה מקום חי ותוסס של לימוד תורה, תפילה וקדושה. מקום מלא חיים ואמונה.
ארי (יואל) פולד הי״ד, גדל בניו יורק עד גיל 18, במשפחה עם ארבעה אחים, בן לאבא איש חינוך. בגיל שמונה עשרה הגיע לבדו לשנה בארץ, וקבע את מושבו בישיבת הכותל בעיר העתיקה בירושלים. לצד לימודי התורה, למד ארי להתאהב בנופים המרהיבים ובאנשים הנעימים החיים כאן בארץ. על כן, גמלה בליבו ההחלטה כי יישאר לגור כאן את חייו.
אף על פי שלא היה חייב, בחר ארי לאחר שנת לימודים בישיבת הכותל להצטרף לשירות המדינה כחייל לוחם בחטיבת גולני. ואחרי שהשתחרר, גילה ארי שבגלל הגדרתו כ׳מח״ל׳ = מתנדב חוץ לארץ, אין הוא מחוייב בשירות מילואים. ארי לא היסס לרגע, ובשיתוף פעולה עם רחבעם (גנדי) זאבי דאג לכך שישובץ במהרה ביחידת מילואים שם שרת עד יום נפילתו.
בשנה לאחר עלייתו ארצה, סחף אחריו ארי גם את הוריו.
מגיל שבע ארי למד קראטה בשיטה מיוחדת המשלבת טכניקות שונות מכל אמנויות הלחימה המזרחיות. גם בארץ המשיך ללמוד ואף לימד קראטה – בבית שמש, בירושלים ובאפרת. ארי אהב במיוחד את האמונות שמאחורי הקראטה, הוא תירגם את הכלים שמלמד אותנו אומנות הלחימה בשביל להתכוון בתפילה. עם השנים הוא התקדם והגיע לדרגה הנקראת ‘חגורה שחורה DAN 4׳.
ארי היה ציוני מובהק, עסק בהסברה והיה מאוד פעיל ברשתות החברתיות, התראיין לתוכניות שונות ונלחם למען עם ישראל בארץ ישראל. הוא היה בעל ידע עצום בהיסטוריה, במלחמות ישראל, בתאריכים ובעובדות היסטוריות. הוא לא התבייש ולא התנצל על כך שזוהי הארץ שלנו וזכותנו להיות כאן. ״כשהוא דיבר על ישראל עיניו בהקו – זה מה שהוא אהב לעשות״, תיארו אוהביו. אהבתו לארץ הייתה הרבה מעבר לדיבורים בעלמא, כיוון שכאמור, ארי בחר מיוזמתו לעלות ארצה, לשרת בצבא, ולהמשיך ולשרת במילואים גם אחרי שחרורו הרשמי.
ארי למד באוניברסיטת טורו וקיבל תואר במינהל ושיווק, אך מעולם לא הצליח לגבור על התשוקה הגדולה שלו – לחינוך. הוא למד באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת ליפשיץ בירושלים, ובמשך שנים היה מחנך כיתה ו׳ בנים בבית ספר ״מקור חיים״ ואחר כך בבית ספר ״יהודה הלוי״ בירושלים. לימודי קודש היו לחם חוקיו. אחיו סיפר בעבר: ״הראש שלו תמיד היה בתוך ספר, הוא קרא את הגמרא כמו נובלה״.

ימים נוראים בחיק הנאצים

ימים נוראים בחיק הנאצים

היה זה יום חמישי, י"ג בתשרי תש"ו, שלושה ימים לאחר…
הצוואה של אלעזר

הצוואה של אלעזר

לפני 20 שנה אירע הפיגוע הקשה בין זיף לכרמל בדרום…
3 שנים לרצח רנה הי"ד

3 שנים לרצח רנה הי"ד

כמעט שלוש שנים חלפו מאז אותו בוקר יום שישי בו…
כך ניצלו חיי

כך ניצלו חיי

מלחמת לבנון הראשונה, או בשמה הרשמי בתחילתה: 'מבצע שלום הגליל',…
הגשמת חלום העם במולדת

הגשמת חלום העם במולדת

אברהם (יאיר) שטרן נולד בסובאלק – עיירה בצפון מזרח פולין…
מורשת קרב

מורשת קרב

“הצלחנו להפוך את עמותת “גבעת התחמושת” לעמותה ממשלתית. עד לפני…
15 שנה אחרי

15 שנה אחרי

במהלך מלחמת לבנון השנייה נפל רס״ן בנג’י הילמן ז״ל כחודש…