המלחמה מתקדמת בעצלתים כבר שנה ורבע. נכנסים ויוצאים וחוזרים ובורחים ולא מכריעים. למה מחכים? למשיח? לא בדיוק אבל בערך. כבר תקופה אחרונה הכל רומזים וחושבים וקורצים וחולמים שהנה הנה יבא טראמפ ויעשה לנו את העבודה.
אז הנה בא טראמפ, וחטפנו את עיסקת הכניעה של החיים. ויתור על כל השגי המלחמה, החזרת הרצועה למה שהיתה לפני ההתקפה, החזרת המיגון, הסבבים, שחרור כל האסירים שחמאס דורש, השארת רוב החטופים בידי חמאס, ומסמוס כל השגי המלחמה.
"וואלה", יאמרו היום בעזה, "שוה לעשות בוגרום. בואו נעשה עוד אחד".
חולמי החלומות ממשיכים לחלום, להסביר ולהבהיר, שאנחנו כנראה לא ממש מבינים מה קורה, ושבודאי לנתניהו וטראמפ יש תכניות טמירות ונעלמות מבינת האדם, ושכל מה שצריך לעשות הוא לחכות בסבלנות. זה דומה לסבלנות שבה אנחנו מחכים כבר שנה ורבע. מסתבר שמה שהולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז הוא כנראה ברווז. במיוחד אם קוראים לו דונלד.
זה לא שהוא נגדנו. פשוט, לעולם לא יהיה שום גוי שיהיה יותר ציוני מראש ממשלת ישראל. וטוב שכך. יש משהו רע מאד ברצון שהגוי יעשה עבורנו את העבודה. שום דבר טוב לא יצא מעצלנות ומתלות בגויים. ממלכה עברית עצמאית ודאי לא בונים כך. זה ההפך מעצמאות.
הרבה גאולות כבר באו בזכות הגויים. על הראשונה מהן אנחנו קוראים בפרשת השבוע. כשישראל לא שומעים אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה, צריך פרעה לבוא ולגרש אותם ממצרים ביד חזקה. בלי בג"ץ ובלי בצלם. (שני גופים שמאז ומעולם עיכבו את הגאולה). כדי שנקים ממלכה עצמאית בימי בית שני היינו צריכים מלך יווני רשע, וגם חובבי ציון והציונות קיבלו הרבה כח מכל מיני אנטישמים אלימים. הגוי היחיד שקידם את גאולתנו למרות שלא היה נגדנו הוא כנראה כורש, וגם זה לא בטוח.
גם היום יש לנו הזדמנות היסטורית נדירה, הודות ליחיא סינוואר, אבל בינתים אנחנו עושים הכל כדי להחמיץ אותה. (כשמתעוררת גאולה אסור להחמיץ, גם זה כתוב בפרשת השבוע).
טראמפ לא יהיה יותר ציוני מאתנו, וטוב שכך. כי אם הוא יותר ציוני מאתנו זאת אומרת שאנחנו פחות ציוניים ממנו. אנחנו עצלים, שוכבים על משכבנו ומחכים שהגוי ילחם לנו ואנחנו נחריש. ככה אנחנו רוצים לראות את הגאולה שלנו?
בהחלט כדאי לנצל את ההזדמנות שנקרתה לפתחנו עם הממשל האוהד בארה"ב. אבל השלטון האוהד בארה"ב אינו אלא סביבת עבודה נוחה. אנחנו אלה שצריכים להחליט מי אנחנו ולאן אנחנו הולכים, וגם מול שלטון אוהד צריך להאבק. זה לא ילך בלי מאבק ובלי מאמץ. וככל שנחכה שמישהו אחר יעשה בשבילנו את העבודה כך תתעכב הגאולה, וגם כשהיא תבוא היא לא תהיה אידאלית.
עד היום תמיד חיכינו לגוי. חיכינו שהגוי יתקיף ראשון, חיכינו שהגוי ילחם לנו. הוא מלכנו, הוא אבינו, הוא מושיענו.
אנחנו לא רוצים.
כמו שזה נראה עכשו הנצחון יבוא כשאנו נקח את היזמה. כשיהיה כאן שלטון שלא יחכה לגוי אלא ביום אביב בהיר, כשהשמש זורחת והצפורים מצייצות, הוא יֵצֵא לכבוש את רצועת עזה ואת שאר את ארץ ישראל, להוריש ממנה את הגויים ולרשת אותה. ■
