לכבוד נתוני הלמ״ס על הילודה היהודית:
'בארוחת הערב הסתכלתי על שלושת ילדי והרגשתי מיליונרית. מה זה מיליונרית, מיליארדרית. את מי זה מעניין בכלל כמה הם עולים׳, חשבתי לעצמי, ׳הרי כל חיוך שלהם שווה מיליון. אנחנו רוצים שתדעו את דעתנו הנחרצת – ילדים הם שמחה, ואין שום כסף בעולם שעומד מולה. עולה המון כסף לגדל ילד, אבל בהשוואה בין ילד לכסף הילד מנצח בענק. לכו על זה. רוצו. השיקול הכלכלי הוא לא רלוונטי פה'.
את הציטוט הזה שלפתי מספרו של יוסי אש ונחמן לידור 'הדרך אל העו"שר – חוכמת הניהול של כלכלת המשפחה' וכמה הוא נכון. במשפחות גדולות יש זרימה, יש טבעיות, ולומדים להסתגל ולהתגמש בכל סיטואציה. כשהתחתנתי למדתי שאפשר לארח גם אם הבית מבולגן, ושאפשר להגיש ואפלים וביסקוויטים במקום קרואסון או עוגת גבינה, והטעם יהיה נפלא, כי חם בבית וחם בלב. זאת החוויה ההורית.
ומה לגבי הילד? איך נחוות החוויה שלו? לפעמים ילד במשפחה ברוכת ילדים רוצה להרגיש את ה'לבד' עם אבאמא. גם לאבא ואמא זאת חוויה. אחת מהחוויות החזקות עבורי קרתה לפני כמה שנים, כשחגגנו יום הולדת לאחת מבנותינו לבד – רק איתה, עם ארוחה חלבית ב'אווירא דקרליבך' במבוא מודיעין תיבנה ותכונן. מהאח הבוערת נשמע פצפוץ הגיצים ונדף ריח נעים של עצים בוערים, ולמרות הגשם המטפטף והרוח הסוערת בחוץ –היה הרבה חום בלב.
למרות הצורך לתשומת הלב פרטית מדי פעם, עדיין אין עוררין על כך שזה כיף להיות חלק ממשפחה ברוכת ילדים. כך כתבה לי פעם אשה שגדלה במשפחה גדולה:
'כשהיינו שנים עשר ילדים, היו בבית שני חדרים, ואז ההורים סגרו את הסלון בקיר גבס, וכך יצרו עוד חדר. היו מיטות קומותיים ומיטות נפתחות. את יודעת איזה כיף היה? את כאילו במחנה קיץ כל החיים… עד היום אנחנו מאוד מאוחדים, יש לנו גרופ משפחתי בדוא"ל שעם האחיינים כבר כולל לפחות מאה איש, אנחנו מגובשים ועטופים באהבה'.
בפרשה שלנו שעוסקת בבניית המשכן, מודגש שהכל צריך להיות בפקודה: ׳כאשר ציוה ה׳ את משה׳… ואכן, כל היהדות שלנו היא שילוב של שמיעה בקול ה׳ עם התוספות מצידנו של מעשים שאינם חובה אלא רשות. וכך בענייננו – המשפחה יהודית.
ההורים מעוניינים להוליד ולגדל ולפרנס ולחנך הרבה ילדים, הרבה מעבר להלכה של לידת בן ובת, בנדיבות לב. יש את המתווה האלוקי – ואפשר להמשיך אותו בנדיבות לב.
