בורא עולם מחלק לנו מתנות בכל יום, אבל כדי לקבל אותן אנו מוכרחים לפתח את היכולת לעצור, לראות, להבין מה אנחנו רואים, ופשוט לעשות.
לפני כמה שבועות, ביום שישי אחד, זכיתי לעמוד תחת החופה ולחתן זוג מקסים ומלא אור. תחושת רוממות הרוח של החתונה המיוחדת והמרגשת עוד הדהדה בליבי כשסיימתי את החופה, בירכתי את הזוג הצעיר ב"מזל טוב" חם, ויצאתי מיד לדרכי הביתה. השעון דחק; כל אחד מכיר את התנועה המוכרת של ערב שבת – להספיק להגיע, להתארגן, לנקות ולהכניס את השבת ברוגע.
נסעתי בכביש 6, כשלפתע קלטו עיניי זוג צעיר שעומד בצד הדרך, מביט בייאוש בצמיג המפונצ'ר של רכבם.
לפני כשנה קיבלתי מהחתנים שלי מתנה – ערכת פנצ'רים משוכללת, הכוללת ג'ק ופותח ברגים חשמליים ומהירים במיוחד. כשקיבלתי אותה, קיבלתי על עצמי: בכל פעם שאראה אדם תקוע בצד הדרך – אשתדל לעצור ולעזור.
אבל באותו רגע הניסיון לא היה פשוט כלל. הייתי לבוש בבגדי שבת חגיגיים. לרגע אחד התגנב ללב הרהור של התלבטות. לעצור או לא לעצור? הרי הזמן דוחק והשבת מתקרבת. ואם נהיה כנים לגמרי, הרגשתי גם קורטוב של גאווה – הרי רק לפני רגע הייתי "הרב המחתן" המכובד שכולם מביטים בו בהערצה, עכשיו אלכלך את ידיי בגלגל השחור, באבק ובפיח על הכביש המהיר?
בסופו של דבר ניצחתי את הקולות המעכבים ועצרתי בשולי הכביש. ירדתי מהרכב. הבחור הצעיר ראה אותי ומיד אמר: "אתה לא מתלכלך, לא נעים… אנחנו נסתדר". הבטתי בו בעיניים אוהבות, מחייך, ואמרתי לו: "בשום אופן לא. דע לך שגם לקבל צריך לדעת בעולם הזה, לא רק לתת".
הוצאתי את הערכה החשמלית והתחלתי במלאכת החלפת הגלגל. תוך כדי עבודה שאלתי אותם: "מאיפה אתם בארץ?" כשהם ענו והחלו להזכיר שמות משפחה, התברר שהבחורה הצעירה היא בת של אחד מחבריי! ברכב שלהם בכלל לא הייתה ערכה לפתיחת ברגים, והם היו יכולים להיתקע שם שעות ארוכות, עמדתי שם והרגשתי צמרמורת עזה של השגחה פרטית מדויקת. הרי יכולתי להמשיך לנסוע. אך העצירה הקטנה הזו גילתה לי שבורא עולם שלח אותי כשליח מדויק עבור בת של חבר.
***
המפגש הזה הזכיר לי סיפור נוסף, הממחיש כיצד בורא עולם מעמיד אותנו במבחן התירוצים, ואיך מעשה קטן של חסד חוזר אלינו בדיוק מדהים.
ילד מהמרכז נזקק בדחיפות לניתוח מורכב ומסכן חיים. לאחר התייעצויות, הוחלט שהניתוח יתבצע בבית החולים הדסה עין כרם, כי מנהל המחלקה שם נחשב למומחה מספר אחד בתחום. האב המודאג הפך עולמות כדי להגיע אליו: הוא הפעיל קשרים, פנה לרב פירר שהיה באותה העת בחו"ל, וניסה בכל דרך להשיג את המנהל כדי להבטיח שהוא זה שינתח את בנו – אך ללא הועיל. מנהל המחלקה לא ענה. הילד כבר אושפז, והניתוח נקבע ליום חמישי.
ביום חמישי לפנות בוקר יצא האב מביתו לכיוון בית החולים. כדי לא להיתקע בפקקים של כביש 1 בדרך לירושלים, הוא בחר לנסוע בדרך עוקפת, דרך צור הדסה. הראש שלו היה מלא במחשבות טורדניות: "האם עשיתי מספיק בשביל הבן שלי? איך לא הצלחתי להשיג את המנתח המומחה?" תוך כדי הנסיעה בכביש הריק, הוא קלט בשולי הדרך רכב יוקרתי תקוע. מיד התעורר בו מאבק פנימי עז. מצד אחד, היצר הציף אותו בכל התירוצים הכי מוצדקים בעולם: "אני ממהר לבית החולים, אשתי מחכה לי, הבן שלי נכנס לניתוח, בטח מישהו ידאג לבעל הרכב היוקרתי". אבל מצד שני, קול פנימי אמר לו: הכביש שומם, האיש הזה לבד, תעצור לעזור לו.
האב עצר. וגילה אדם שלא יודע להחליף גלגל מפונצ'ר. "תן לי את הכלים מהר, אני אחליף לך כי אני ממהר מאוד", אמר לו האב. הוא החל להחליף את הגלגל בזריזות, ותוך כדי המלאכה שאל אותו בעל הרכב: "למה אתה כל כך ממהר בבוקר כזה?"
"אני ממהר להדסה עין כרם, הבן שלי צריך לעבור שם ניתוח מורכב ואני בלחץ עצום", השיב האבא.
"איזה ניתוח? ומי מנתח אותו?" התעניין האיש.
האב נאנח ואמר: "נגעת לי בנקודה רגישה. הפכתי את העולם כדי להשיג את מנהל המחלקה, שהוא מספר אחד בתחום הזה בארץ, אבל לא הצלחתי לתפוס אותו. בסוף, הוא בידיים של בורא עולם".
באותו רגע, האיש שעמד לצידו החל לחייך חיוך רחב. הוא הביט באב ואמר לו: "אתה לא תאמין, אבל אתה מדבר ברגע זה ממש עם מנהל המחלקה. תעלה לרכב שלך, סע אחריי – אני מנתח את הילד שלך".
הם הגיעו יחד לבית החולים, ובהמשך היום מנהל המחלקה נכנס לחדר הניתוח וניתח את הילד בהצלחה מרובה. האב הנרגש אמר: "היו לי את כל הסיבות והתירוצים הנכונים בעולם להמשיך לנסוע, ובכל זאת אמרתי כן לחסד. בזכות זה שלא הפקרתי יהודי אחר, זכיתי לעזרה מהשמיים".
***
בורא עולם מנהל את עולמו באופן מדוייק, והוא שולח לנו הזדמנויות ומתנות לאורך כל הדרך.
כשאתה בוחר לעצור, כשאתה נלחם בתירוצים הטובים שלך ומסכים להניח בצד את הגאווה – אתה נכנס לשותפות עם ההשגחה העליונה. באותם רגעים אתה מגלה שהעצירה לא עיכבה אותך, אלא להפך: הביאה אותך בדיוק אל המתנה שחיכתה לך בדרך. ■
Ori88533@gmail.com
