01
הודאות ברוב עם
בשבת פרשת בלק זכיתי לצעוד לכותל עם ידידי יוני, שעומד על משמר העם והארץ 24/7.
מפעם לפעם החלפתי אותו בדחיפת עגלת התינוק שבה ספון בנם המתוק, כדי שיוני יוכל ללגום מעט מים ולהציץ בהודעות ביטחוניות דחופות.
וכך אני נכנס לרחבת הכותל תוך שאני דוחף עגלת תינוק מקסים ומושך את תשומת ליבם של חבריי. אחדים מהם אף טרחו לברך אותי במזל טוב, תוך כדי חיוך רחב. החזרתי להם בקריצה ובחיבוק.
אורחים רבים גדשו את המניין האהוב שלנו וגם את המניינים הסמוכים. זכיתי לפגוש משפחה של חברים ותיקים, שניצלו דיל טוב בבית מלון במרכז ירושלים וקפצו לכותל בפורמט מלא.
בימים אלו של מלחמה, יהודים רבים מבקשים להתקרב אל הקודש כדי להודות על הניסים ולבקש רפואה לפצועים וניצחון ללוחמים. שיחזרו כולם לשלום יחד עם החטופים.
02
קנאים שבאים מאהבה
קראנו בכותל על גבורתו של פינחס. התורה מציגה אותו, גם בפרשת בלק וגם מיד אח״כ בראש בפרשת פינחס, עם כל היחוס החשוב שלו: פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. כן, פינחס הקנאי הוא נכד של אהרון הכהן, האוהב שלום, רודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. הרב צבי יהודה הכהן קוק, ככהן, נהג להדגיש שהתורה מדייקת בכל אות. וכך גם חכמינו. הם לא אמרו שאהרון אהב את הבריות על מנת לקרבן לתורה, אלא מתוך שאהרון הרעיף על אחיו אהבה אמיתית וטבעית, הדבר גרם להם להתקרב לתורה. כך גם היום. הרעות השוררת בין הלוחמים ובין המפקדים, גוררת אחווה, אהדה וכבוד גם לקודשי ישראל.
רק פינחס, שקנאותו באה ממקום טהור של דאגה לקדושת המרחב הציבורי בעם ישראל, רק פינחס שלא יכול היה לסבול חילול השם, רק פינחס שבערה בו אהבת ישראל אמיתית – זכה לקבל צל״ש יחיד ומיוחד מהקב״ה על קנאותו הטהורה, כפי שמכריז הפסוק מפי הגבורה: ׳פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי.׳ הערבות ההדדית, היוזמה האישית, אהבת הזולת, הדאגה האמיתית לבטחונו של כלל ישראל. ללא חשש וללא מורא, ללא משחקי אגו וללא אינטרסים אישיים, כל אלו הם החמצן הדרוש לקיומו של עם ישראל. זו אמת התורה שמתגלה בפרשתנו.
הלוחמים המופלאים שלנו, שפועלים בדיוק כך, מתוך מסירות נפש טהורה ומתוך דאגה אמיתית לקיומו של עם ישראל ונצח ישראל, הם בניו של פינחס הכהן וממשיכי דרכו.
מה טוב חלקנו שיש לנו דור של בנים ובנות כאלו. ב״ה.
03
למלא את החלל –
במותם ציוו לנו את החיים
(בהמלצת רו״ח חיים יואבי רבינוביץ)
הספר המרתק ״אם אתם קוראים את המילים האלה״ – מביא לציבור אוסף מכתבים של גיבורי ״חרבות ברזל״. לוחמים שכתבו מילים אחרונות לפני יציאתם לקרב.
׳מילים אחרונות׳ לא דומות לשום דבר אחר שאדם כותב בחייו. כל גיבורי הספר הזה נפלו בקרב, אבל הספר הזה שופע חיים. הוא לא עוסק במותם, אלא במה שהיה להם לומר על החיים, עבורנו. כול הלוחמים מצווים לנו ניצחון. הם מבקשים בכל ליבם, שנמשיך את שליחותם לחסל את האויבים שלנו ולהתאחד יחד כאומה מלאת חסד ושמחה, ששואפת חיים.
להלן רק כמה קטעים נבחרים מתוך חלק מצוואות הלוחמים שנפלו בקרב.
א.
סרן עדן פרוביזור הי״ד
מאלפי מנשה,
קצין שריון חטיבה 401:
״אבא, אנחנו כאן בתופת והמצב על הפנים. אני לא יכול להגיד לך מה יהיה, אבל יש סיכוי שאני לא חוזר הביתה. אני מבקש שתקשיב לי. אני רוצה שתמשיכו לחיות כאילו אני איתכם. אל תיפלו ואל תחיו בעצב. מבקש שתמשיכו להנות מהחיים. הכול בסדר. אני במשימה של החיים שלי, שומר על ארץ ישראל. כשהכל יסתיים והחברים שלי יספרו לך מה עשיתי כאן, אתה תהיה גאה בי מאוד. נתת לי הכל בחיים, ואני מבקש שבאמת תקשיב לי. היו לי חיים טובים, חיים מלאים. אבא, אתה חייב להבטיח לי את זה, כי רק ככה אני יכול להמשיך ולצאת לקרב״.
ב.
רב סרן במיל׳ אלחנן קלמנזון הי״ד מעתניאל, איש המוסד וקצין במילואים:
״אם אמות כחלל במלחמה על הארץ, שיזכרו ויזכירו שאין מדובר בעוד מלחמה או בעוד אינתיפאדה או בשטות אחרת. מדובר באותה מלחמה ארוכה על ארצנו ועל זהות עמנו הנמשכת כבר כמעט 150 שנה. רציתי וניסיתי להיות אדם – להיות יהודי!״
ג.
סרן ירון צ׳יטיז הי״ד
מרעננה, סמ״פ בגבעתי:
״איזו מדינה מיוחדת והזויה, אני מרגיש זכות לקחת חלק בהגנה על המדינה. אני מרגיש חלק מההיסטוריה הנכתבת עכשיו על מדינת ישראל. תודה שחינכתם אותי על קידוש השם, על חסד, ועל אהבת הארץ. תודה רבה לכם על הכול, אתם משפחה לתפארת מדינת ישראל. אוהב אתכם המון – עם ישראל חי״.
ד. סמ״ר שחר פרידמן הי״ד מירושלים, לוחם בחטיבת הצנחנים:
״נקראתי להגן על הנגב, ואין מאושר ממני על כך! אני שמח שנפלה בחלקי הזכות לתת שקט למשפחתי, לחבריי ולכל עם ישראל. אם בשביל שאתם – סבא, סבתא, אבא, אמא, אחים ואחיות תישנו טוב בלי אזעקות, לא תצטרכו לפחד מפיגועים ותחיו בשלווה, אני צריך להקריב את חיי, אני אקבל את זה לגמרי ושלם עם זה. היו אנשים טובים, תחייכו, תשאפו לגרום לכל אדם שיפגוש אתכם לחייך. תאהבו את עצמכם ואת העולם, תקרינו שמחה״.
ה.
סמ״ר אוריה יעקב הי״ד
מאשקלון,
לוחם בהנדסה קרבית:
״אמא, אבא, איזה כיף! כולם באו לכבודי ללוות אותי. אני מבקש מכם לא לבכות עלי יותר מדי, עשיתי מה שבאמת רציתי. הלכתי בכוחכם להגן על המדינה שלנו ולפגוע באויב. הלכתי בשביל העם שלי, ואתם המשפחה – חלק מהעם שלי, העם הנצחי הזה. ראיתם בהלוויה שלי – הגיעו מאות אנשים שאני לא מכיר, כולם באו להעריך ולכבד אתכם על מותי, כולם עם דגלי ישראל עמדו בראש מורם מול האויבים שלנו והשתתפו במסע הלוויה. סבא וסבתא שעלו מתימן וכורדיסטן רק חלמו להיות חיילים בצבא יהודי במדינה יהודית. אני הגשמתי להם את החלום. אמא אבא, אנא המשיכו את המורשת, חזקו את המשפחה, חזקו את העם המיוחד אליו אתם שייכים״.
ו.
סמ״ר שי ארווס הי״דמחולון,
חובש קרבי בגבעתי:
״אני רוצה שתדעו כמה אני אוהב אתכם, והאמת ששמחתי לעשות את מה שאני עושה. להציל אנשים ולשמור על המדינה זה משהו שתמיד רציתי. אני רוצה שתמשיכו בחיים, תנו מעצמכם כמה שאתם רק יכולים, תהיו משפחה מאוחדת. סבא, אני יודע שתמיד האמנת בי והיית מאוד גאה בי שנהייתי לוחם, אז תהיה גאה בי גם עכשיו כי לא נפלתי בחינם״.
ז.
סרן דניאל טואף הי״ד
ממורשת, סמ״פ בגדוד שקד של חטיבת גבעתי:
״עכשיו תורנו. תורנו להיות אלו שנושאים את העול ולוקחים אחריות על העם, כמו אברהם, יצחק ויעקב – כל אחד עם הניסיון שהיה לו. משה שהעלה את העם לארץ, יהושע בן-נון בכיבוש הארץ, דוד ושלמה – מלכי ישראל, מרדכי ואסתר, החשמונאים, אנשי המחתרות, הפרטיזנים, היהודים שהיו בתלאות השואה, לוחמי צה״ל לדורותיהם – כולם לקחו אחריות על העם שלהם. ועכשיו תורנו!
תודה לאבא ואמא, שכל החיים נתתם לי מה שהייתי צריך. תודה על חינוך מדהים ללא פשרות וערכים נצחיים של עם נצחי שתמיד ינצח. האדם תבנית נוף מולדתו. הנוף שאני גדלתי עליו הוא הנוף של נתינה אינסופית ועשיית דברים למען הכלל ללא הסתכלות אישית רק על עצמי. הצלחתם לגדל דור נאמן ומסור לעם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. תראו איזו אימפריה גידלתם. כולם צריכים לקנא בכם שכך הצלחתם. זה מה שעשיתם והצלחתם, ואני מתפלל שאצליח כמוכם. ניפגש בקרוב ומבקש תמיד לשמור על חיוך, לא משנה מה יקרה, להמשיך לשמור על העם והארץ. אוהב אתכם בלי סוף.
ח.
יהונתן דויטש הי״ד
מבית שאן,
לוחם ביחידת מגלן:
״בשום אופן אין זה מכתב פרידה, רק מכתב להבהיר לעצמי את הערכים שמובילים אותי לקרב הזה. זכיתי להיות חייל של העם היהודי. אין זכות גדולה מזו. חלום של אלפיים שנה, ואני הקטן זוכה להגשים. מתוך כל הזכויות האלה אני יוצא לקרב כחייל עברי גאה הזוכה להגשים ערכים של עם בן שלושת אלפים שנה. נקווה שאני ראוי למשימה. ובטוח שאני אעשה אותה על הצד הטוב ביותר שאני יכול״.
ט.
סמ״ר נווה יאיר אסולין הי״ד מכרמית, לוחם בגדוד שמשון חטיבת כפיר:
״אני מקווה שאת הדפים האלה אצטרך לשרוף בסוף המלחמה, ולא יהיה בהם שימוש. אבל אם כן, אז שלפחות יהיה בהם שימוש טוב. אם קראתם את זה, אז כנראה שהגרוע מכל קרה, אבל תדעו, באמת, בלב שלם, אני גאה במה שעשיתי ולא מתחרט לרגע, וחושב שזו זכות גדולה להמשיך את דרך אבותינו בארץ ישראל, להילחם עבור האדמה הזו ולנקום את דם היהודים שנשחטו על היותם יהודים.
אל תשקעו בעצב על מה שקרה, כי אני במקום טוב יותר. אמשיך לשמור עליכם מלמעלה איפה שאין הגנה ואני יכול להגן עליכם יותר טוב. תמשיכו את החיים גם אם אני לא ביניכם, אני עדיין איתכם ורואה אתכם. תחייכו, תצחקו, תאהבו ותנצלו כל רגע בחיים כי חיים רק פעם אחת. אם כבר למות, אז בעד ארץ ישראל. זו הזכות והמצווה הכי גדולה שיהודי יכול לרכוש לעצמו. אני הלכתי להציל ולשמור על כל עם ישראל ועל האדמה שאני כל כך אוהב״.
י.
סרן אייל מבורך טוויטו הי״ד
מבית גמליאל, קצין בגדוד 202 של חטיבת הצנחנים:
״אני נלחם בשביל:
המדינה שלי – המקום שבו כל העבר שלי נמצא בו.
הארץ שלי – הנופים, הים, הנגב, הגליל. כל פיסת אדמה בארץ המדהימה הזו. המקום הכי יפה בעולם.
העם שלי – אחים ואחיות שלי, אלו שגרים בארץ ואלה שמחוצה לה.
החברים שלי – אנשים שאני אוהב.
הצוות שלי – האנשים המתוקים שלי, אנשים שאני הכי אוהב בעולם. מי שאני מוכן לחטוף את הכדור בשבילם, והכי חשוב, מוכן לחיות בשבילם. חוזרים כולם ביחד.
המשפחה שלי – אמא שלי, אבא שלי, סבא וסבתא שלי, האחים והאחיות, נוף ילדותי. הם הכול בשבילי.
סבא שלי – שעלה ארצה בשם הציונות, בנה את ביתו במושב קטן ונידח מתוך חלום ליישב את האדמה. בנה משפחה לתפארת, חינך אותה לערכים של רעות, משפחתיות וציונות אדירה. סבא שלי לחם והתעקש להגיע לפה, ואני דואג לזה שנישאר תמיד פה על האדמה הזו.
יא.
רס״מ יוסי הרשקוביץ הי״ד מגבעות גוש עציון, לוחם בגדוד 697
חטיבה 551:
אבא ואמא, מה שלומכם? ברוך ה׳, אני בסדר גמור ובחסדי ה׳ זוכה לקחת חלק במאמץ לשמור על עם ה׳ המושפל, שכעת יכול להתחיל להרים ראש אל מול כמות ההרס והחורבן. אני מרגיש שהתפילות שלכם עלי מסייעות המון והזכויות הרבות שלכם מגינות עלי. המשיכו להתפלל בכל הכוח כי ניסים גדולים קורים פה. חינכתם אותי לתת בלי לקחת, וב״ה אני זוכה להיות חלק מעם מדהים ומאנשים מדהימים שנותנים את כל הנשמה למען העם. אני שמח שחינכתם אותי כך והתוויתם לי דרך בה השאלה היא, לא מה מגיע לי, איך אני בכל רגע ורגע יכול לתת יותר למען העם והמדינה. אוהב ומתגעגע, יוסי״.
יב.
סרן לירון שניר הי״ד
מעפרה, מפקד צוות בסיירת גולני:
״מה שהיה זה לא מה שיהיה, ואנחנו חזקים יותר, טובים יותר, מוסריים יותר, ולנו יש את התביעה האמיתית על הקיום שלנו בארץ ישראל. ועכשיו תורי להיות, להילחם, להעז ולפקד על צוות במלחמה הזאת. בעוז ובענווה אמלא את התפקיד ואוביל את הצוות בקרב. אנחנו חזקים ומלאים בעוצמות, שמח על הזכות לקחת חלק!!
אם חלילה יקרה לי משהו, אני אוהב את המשפחה שלי ובזכותכם אני מי שאני. צריך לזכור להיות בגדלות, לאהוב את החיים ותמיד להוסיף טוב בעולם. לשמח אנשים, לראות את החלש ולעזור לו. לחייך לאנשים, לזרוק מילה טובה. זה לא עולה לנו כלום להיות טובים ולעשות טוב. שמח על החיים ועל מה שעשיתי והייתי עבור העם שלי, עבור מי שהיה סביבי לאורך השנים והצלחתי להשפיע עליו טוב. אנחנו צריכים להיות טובים ולעשות טוב!״
יג.
סמ״ר גלעד ניצן הי״ד
משילה,
לוחם בסיירת גבעתי:
״אמא ואבא יקרים, משפחה אהובה. הקלטתי את ההודעה הזו לפני האיסוף של כל הטלפונים ושל כל הדברים בשביל שאוכל להגיד כמה דברים אחרונים ולסכם אם יקרה לי משהו במהלך המלחמה. דבר ראשון, אוהב אתכם בלי סוף.
הבקשות שלי הן:
- להיקבר בשילה.
- כל החסכונות שהיו לי, בבקשה שיגיעו נטו ללימוד תורה ויישוב ארץ ישראל.
אוהב אתכם בצורה לא ברורה מאליה. אוהב אתכם ממש, כל אחד ואחד. סליחה שהלכתי כל כך מוקדם״.
יד.
רס״ל בן זוסמן הי״ד
מירושלים,
לוחם בגדוד הנדסה קרבית, חטיבה 401:
״אני כותב לכם הודעה זו בדרך לבסיס. אם אתם קוראים את זה, כנראה שקרה לי משהו. אני שמח ומודה על הזכות שתהיה לי להגן על הארץ היפה שלנו ועל עם ישראל.
גם אם יקרה לי משהו, אני לא מרשה לכם לשקוע בעצב. היתה לי הזכות להגשים את החלום והייעוד שלי, ותהיו בטוחים שאני מסתכל עליכם מלמעלה ומחייך חיוך ענק.
כנראה שאשב ליד סבא ונשלים קצת פערים, כל אחד יספר על החוויות שלו ומה השתנה ממלחמה למלחמה.
אם חס וחלילה אתם יושבים שבעה עלי, תהפכו אותה לשבוע של חברים, משפחה וכיף. תעשו צחוקים, תשמעו סיפורים ותפגשו את כל שאר החברים שלי שעוד לא ראיתם. וואלה, אקנא בכם, הייתי רוצה לשבת שם ולראות את כולם.
עוד נקודה חשובה מאוד מאוד, אם חלילה אפול בשבי, חי או מת, אני לא מוכן שחייל או אזרח אחד ייפגעו בגלל איזו עסקה לשחרורי. אני לא מרשה לכם לנהל קמפיין או מאבק או משהו כזה. לא מוכן שישחררו מחבלים תמורתי. בשום צורה או עיסקה. אל תפרו את המילים שלי, בבקשה.
אני אגיד את זה שוב. יצאתי מהבית מבלי שבכלל זומנתי למילואים. אני מלא גאווה ותחושת שליחות, ותמיד אמרתי שאם אצטרך למות הלוואי וזה יהיה בהגנה על אחרים ועל המדינה. ירושלים, הפקדתי שומרים, שיום יגיע ואהיה אחד מהם״.
• • •
הקריאו את הספר לילדיכם ולנכדיכם. זהו ספר חובה שחייב להימצא בכל בית. ראוי שמפקדי צה״ל יחנכו את דור העתיד לאור מה שכתבו הלוחמים הקדושים.
נצח ישראל לא ישקר! עם ישראל חי.
• • •
שבת שלום של גבורה, של ניצחון, של רפואה לפצועים וחילוץ החטופים. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות ופצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
