יהדות עכשיו

ניגון הלב

עופר שניידר ירושלמי מלידה, נולד למשפחה חילונית אחד משלושה ילדים. היום גר בקרית יערים עם משפחתו. מוזיקאי מחונן, נגן קונטרבס, נשוי לטליה ולהם ארבעה ילדים. כשאני שואלת אותו בתחילת שיחתנו מיהו בעצם? הוא חושב רגע, “בנשמה שלי אני חסיד, מוסיקאי נגן שבמהלך השנים עשה הסבה לגננות אקולוגית ועוסק כבר שנים בקיימות ואיכות הסביבה ובתיקון.

כל חיי אני שואל שאלות ומחפש את התשובה, חיפשתי את התשובות בכל מיני מקומות ודתות בעולם. בסוף מצאתי אותה אצל בעל הסולם הרב אשלג, אבל אני עדיין ממשיך לשאול, לחפש, לתקן וגם לנגן”. שניידר כבר 15 שנים בתהליך של תשובה. הוא היה מנגני הג’אז הבולטים בארץ, חי בסצנה התל אביבית ניגן והופיע במקומות הכי נחשבים בהרכבים שונים. אחר כך רצה להתפתח בעולם ועבר עם אשתו טליה לניו יורק. בניו יורק טליה התחילה להתקרב ליהדות לפניו, והוא מצא את עצמו חצוי, מצד אחד רצה לכבוש את העולם לנגן ולהצליח, ומצד שני המשפחה והזוגיות היו מאוד חשובים ומשמעותיים בעיניו. ערב שבת עושים קידוש והוא יוצא להופיע, אחרי שנתיים בניו יורק הם חזרו לארץ.

טליה האישה שאיתו התעסקה בתחום הקיימות. היא גם סופרת, בעלת הוצאת ספרים אקולוגית, מעבירה סדנאות ומפיצה לימודי סביבה לאורח חיים ירוק. בעקבותיה התעניין גם הוא בתחום החברה והסביבה. הוא עזב את המוזיקה למשך כמה שנים, התרחק מכל מה שעסק והתחיל ללמוד אקולוגיה.

מה הביא אותך לשינוי?

הרגשתי שאנחנו בשעת חירום כללית, שלא נשאר לאנושות עוד הרבה זמן, העולם מתכלה, הקהילה נמצאת במבוי סתום. אנשי הסביבה חיים בבועה שלא מחוברת לשאר החברה, הם מתוסכלים שהם לא יכולים להוציא את הרעיונות שלהם אל הפועל. לאט לאט מתוך הכרות עם מה שמתרחש בעולם, בסביבה שלי ובעצמי, הבנתי שכל החברה צריכה שינוי. פתאום קלטתי ששורש הבעיה הוא האדם, הנפש, ההשקפה. כל עוד האדם לא משתנה, כלום לא ישתנה, והאנושות בדרך להשמדה עצמית. קחי לדוגמא את המצב היום: אנשים יוצאים להפגנות, הפגנות לא פותרות את הבעיות, הן כמו אקמול לכאבי ראש, הן פותרות את הסימפטום, לא את הבעיה. אנשים מכבים שריפות ולא מתעמקים בשורש. תוך כדי לימוד תורת החסידות ובעל הסולם הבנתי שהיהדות יכולה לתרום את תיקון השורש לתוך הבלבול הזה. אפשר לתקן את הרע מהשורש. אנחנו לא מודעים מספיק לסביבה שלנו, לשורש הבעיות. כשהבנתי את זה, פתאום הכול התהפך לי ונהיה לי חיבור עמוק ליהדות ולרוח.

זה הכוח של הניגונים החסידיים שהם חודרים אל הלב, גם מי שלא בהכרח אוהב ג’אז מתחבר למוזיקה שלנו שיש בה הרבה רגש ונשמה.

מה גילית? מאיפה מגיע הרע? 
האדם הוא יצור אנוכי שחי מתוך רצון לקבל לעצמו. סדר העדיפויות של החברה הוא בדרך כלל חומרי ולא רוחני וזה מייצר תופעות ברמה של סביבה וכלכלה, מלחמות ואלימות .כשלומדים את היהדות כדי להתפתח רוחנית אז אפשר לנסות ליצור חברת מופת שכמוה אנחנו צריכים להיות. 
שימי לב, מה שבולט היום בחדשות, זה דווקא החדשות הרעות. אבל כשפוגשים אנשים בשטח מגלים דווקא הרבה ערנות, אנשים מלאים רצון ודחף קיומי ליצור שינוי.

מדוע בתחילת תהליך התשובה התנתקת מהמוזיקה שהייתה מרכז עולמך?
ראשית, הייתי מרוכז בלימוד ובקהילה והרגשתי שאני כבר לא שייך לעולם שחייתי בו: הנגנים, הסביבה, ההופעות בשבת, זה היה תהליך טבעי. הרגשתי פער מאוד גדול בין תפיסת העולם וההוויה שיצרתי לעצמי בתוך התשובה לבין החיים הקודמים שלי. ככל שעבר הזמן היה לי קשה להכיל את החיים התל אביבים. הייתה תקופה בתחילת החזרה בתשובה, שהייתי נוסע כל שבוע לבני ברק לשמוע איזה רב מבוגר ששר ניגונים, אהבתי לשמוע אותו. כל שבוע הייתי נוסע אליו ומקליט אותו ואחר כך הייתי נפגש עם נגנים ועושה חזרות. אף פעם לא ספרתי להם על המפגש עם היהודי הקשיש. פעם אחת השמעתי להם הקלטה שלו, במקרה, והתגובות שלהם היו בלתי נשלטות: אחד התפרץ בצחוק, אחר חיקה אותו. הפער בין ההתרגשות שלי למשמע הניגונים לבין הדאחקות שלהם עליו היה תהומי. 

עופר שניידר, קונטרבס

יתכן שהוא היה קצת זייפן ולא מוזיקאי אמיתי, אבל לי הוא גרם להתרגשות והם לא הבינו מה קרה לי. היה לי מאוד קשה להכיל את המרחק והפער שנוצר בינינו. אני חושב שזה מה שגרם לי לעשות את הניתוק, להתכנס בעצמי ולעסוק בתשובה, באקולוגיה ובאיכות הסביבה וללמד מוזיקה בין השאר בישיבת כינור דוד.

מתי חזרת לנגן ?

לפני 3 שנים התגעגעתי למוזיקה, ניסיתי לנגן מוזיקה חסידית קלאסית ולא התחברתי לזה. ואז חזרתי לג’אז אבל ממקום אחר, יותר יהודי. התחברתי לארבעה נגנים דתיים ולא דתיים ואנחנו מנגנים מוזיקה יהודית. הקהל שלנו מורכב מכל הסוגים, כולם מגיעים יושבים יחד לשמוע מוזיקה בת זמננו. אנשים עוברים בהופעה חוויה מאוד יחודית. כשניגנתי בעבר, הרבה פעמים הרגשתי שאנחנו מנגנים לעצמנו, בהרכב החדש אני מרגיש חיבור עמוק בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין הקהל. זה הכוח של הניגונים החסידיים שהם חודרים אל הלב, גם מי שלא בהכרח אוהב ג’אז מתחבר למוזיקה שלנו שיש בה הרבה רגש ונשמה. במופע הראשון שלנו “בבית העמודים” בתל אביב, מקום מיוחד של מופעים תל אביבים, שמחו מאוד לקבוע לנו הופעה, זכרו אותי כעופר של פעם. ההופעה ששילבה ניגונים חסידיים וסיפורים ואנשים התחברו לזה מאוד. יש לנו עיבוד מקסים לשיר “אשרנו מה טוב חלקינו”, ול”וטהר ליבנו לעובדך באמת”, ותוך כדי הניגונים האלה אני מספר על נס גדול שהתרחש בשואה. אני מספר על נערים שעמדו לקראת מוות במשרפות שרו, רקדו, נעשה להם נס והם ניצלו. הקהל מזיל דמעה ומתחבר לסיפור ולניגון, המילים האלה מחברות אותנו למי שאנחנו, לזהות שלנו. לניגון יש כוח, מתוך הניגון אדם יכול לצאת ממצבים קשים. כשהסיפור מתחבר למוזיקה הוא מאוד עוצמתי ומדבר לא רק לדתיים. אין את התחושה שבאתי להחזיר בתשובה, אני רק פותח את הלבבות.

בתחילת אחת הופעות הראשונות, בסטודיו ביפו, מקום חילוני, קלטתי זוג חרדי ליטאי נכנס לסטודיו. בהתחלה לא הבנתי מה הקשר שלהם למופע. ככל שהמופע התקדם יכולתי לראות שהם פשוט ‘עפים’ על המוסיקה. הם עמדו בשתי פינות החדר והקשיבו בריכוז ובריקוד. אחרי המופע שוחחנו איתם. אנשים מאד מיוחדים. הם סיפרו לנו שהם גם בעלי תשובה ולא היו במופע מוסיקלי 20 שנה, אף על פי שבגלגול הקודם היו אוהבים לצאת להופעות. הילדים שלהם גדלו והם החליטו בפעם הראשונה לצאת לבד. הם ראו את הפרסום של המופע שעות ספורות לפני שהוא התחיל, והחליטו לנסות. מאז הם באים כמעט לכל הופעה. הם מספרים שהמוסיקה שלנו השפיעה עליהם לטובה. לפעמים במופעים שלנו הקהל כבר מכיר את הניגונים ושר יחד איתנו. היה לי חשש שהדבר ימנע מבני הזוג להגיע בגלל שירת נשים. הבחור אמר שבטח אם אני אבדוק עם פוסקים הם ימצאו לי היתר מצד ‘קירוב רחוקים’, והוסיף אבל תדעו לכם שאתם קודם כל מקרבים את הקרובים. זה שימח אותי מאד כי אני גם חושב שאנחנו מנגנים, בסיעתא דשמיא, מוסיקה יהודית ומבחינתי אפילו ‘דתית’ שיכולה מאד לעורר את הנשמה.

יוסף לוי, תופים

ספר על ההרכב שלכם?

אנחנו נקראים ניגון קוורטט, הרכב ג’אז מקורי שיוצר יחד מוסיקה יהודית-ישראלית חדשה. ההרכב חוצה מגזרים מוזיקליים וחברתיים. המוסיקה בעלת ניגון קצבית, מרגשת, קליטה ומדברת לקהל רחב של מאזינים. במוזיקה משולבים פשטות הניגון עם מורכבות קצבית והרמונית, שיוצרת חוויה מיוחדת וחלומית.
השבוע יוצא האלבום הראשון שלנו, שהוצאנו בעזרת מימון המונים. קיבלנו הרבה תמיכה וחיזוקים למה שאנחנו עושים וזה מאוד משמח ומרגש.

איך מתבטאת המודעות הסביבתית שלכם בחיי היום-יום?

 אנחנו קודם כל משתדלים לחיות עם השפעה מינימלית של הרס. כשגרנו בפרדס חנה הייתה לנו יותר יכולת, חיינו במעין חווה שגדלנו בה תרנגולות וגינת ירק ויצרנו חשמל. היום בקרית יערים זה קצת אחרת, אבל עדיין הבית שלנו הוא עולם אחר, ובו עצי פרי וגינת ירק ובטח שלא משתמשים בחד פעמי ובמה שמזהם את הסביבה. התשובה שינתה לנו את נקודת המבט בחיים בכלל, אנחנו עוסקים ביהדות בצורה פנימית. הקיימות מתבטאת בכל דבר בחיים שלנו, קיימות לכל דבר. 

 

תרגמתי את ההשגות שהיו לי לסדנאות. נושא הקיימות מגשר על הפערים בחברה. שינוי אקלים זו סוגיה שאי אפשר להתעלם ממנה, היא נוגעת לכולנו. בסדנאות אנחנו מתבוננים בבעיה ושואלים שאלות, בודקים למה היא נוצרה? מדוע האדם מתנהל בצורה שמשמידה את עצמה? מדוע יש רע בעולם? כשאנחנו מתבוננים בזיהום אדמות למשל, אנחנו מגיעים לכך שבני אדם יצרו את הסיבה ובנקודה הזאת אני מתחבר גם ליהדות. אני משלב קיימות ביהדות. בעל הסולם מנתח את השאלות היסודיות האלה, אם הבעיה נוצרה בידי בני האדם, ובני האדם דואגים לתענוג עצמי ולדחיית הסבל, אזי צריך לפרק את האגו ולצאת מההשמדה העצמית. והיהדות היא הפתרון. השינוי חייב להיות של חברה שלמה, חוות בודדים לא מספיקה ואינה הפתרון, אנחנו חותרים ליצירת חברה שלמה שמתפתחת יחד. ולזה צריך בסיס רוחני שיאחד את החברה, וליהדות יש יכולת לאחד את כולנו למען מטרה משותפת. צריך להיזהר שהחומריות לא תהיה גבוהה מהכוונה הפנימית. התורה והמצוות אמורות לפעול עלינו כבני אדם, היהדות היא הדרך לחברת מופת, וכל מה שאני עושה בסדנאות “כל הטור” ובמוזיקה אני מכוון לנקודה הזאת של החיבור לפנימיות לרוחניות למציאת השורש. 

אז בעצם אתה חי בשליחות?

שליחות זו מילה גדולה מאוד, אני לא מרגיש שאני שם. אבל אני כן מתפעל מזה שהקב”ה חיבר לי את כל התחומים שאני עוסק בהם כתהליכים של ריפוי בחברה שלנו. המטרה היא לקדם את החברה למקום שהיא צריכה להיות בו: חברה של אנשים שלא מקטרים, ולא מפגינים אלא רוצים לעשות טוב. אני קודם כל עסוק בללמוד ולהשתנות בעצמי ומשלב את כל תחומי העיסוק של יחד.

משה אלמכיאס, פסנתר

מה הקורונה עשתה לך?

אני מרגיש שאנחנו חיים בתקופה קריטית, המציאות משתנה מאוד מהר. אנחנו מרגישים כאב, תסכול וחוסר אונים ואנחנו משליכים את זה על המנהיגים והשלטון. אני חושב שאנחנו יצרנו את המציאות וברגע שאנחנו זוכרים שהמציאות היא מה שאנחנו עושים ואנחנו מודעים לכך ומנסים לתקן, זו התחלת הגאולה.

אנחנו יהודים מאמינים וברור שהגאולה תגיע. הבורא לא עושה טעויות, אבל הדרך להגיע לשם בידינו – באהבה או בייסורים. ועל זה כדאי וחשוב להשקיע ולא לשקוע בייאוש או לקטר מתוך פאסיביות. זה בידינו כל אחד במסגרת חייו. כל דבר קטן נחשב. כל דבר שאדם בוחר לעשות בחברה שלנו יש לו השפעה גדולה. הקורונה עצרה הרבה מאוד דברים, אבל היא גם קידמה את המודעות שלנו לחברה. אני משתדל בכל מה שאני עושה במסגרות הלימוד והפרנסה שיהיו בזה תהליכים של ריפוי, של אחדות ושל הכלה. אין לנו זמן למריבות קטנוניות, צריך לעשות דברים חיובים ועיקר האנרגיה צריכה להיות בחינוך שבו תלוי העתיד שלנו: חינוך לפתיחות, לסבלנות, לאהבה, לשמירת הסביבה, לדוגמא אישית ולהשקיע בפנימיות ולא רק בחיצוניות. אני רוצה לקוות שנחזור מהר לנגן, להאיר ולשמח את הלבבות. 

תום לב, סקסופון

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים את המצוקים והתבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90, הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ׳זאת חנוכה׳, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. נכחו בה רבים מעם ישראל: תלמידים, בוגרים, חברי כנסת, רבנים ועוד. ההלוויה שודרה כמובן גם בכלי התקשורת השונים לטובת אלו שלא הגיעו.
הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.
וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?", והרב ענה: "זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל".
״סימניות בכל ספר״
הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ׳עטרת נחמיה׳ בתל אביב, הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים. שוחחנו עם הרב הלוי כאשר היה בדרכו ללוויית הרב זצ״ל, והרב שיתף אותנו במעט מגדולת הרב רגע לפני שנפרד ממנו במסע הלוויה.
״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.
כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״
איך זה לעבוד עם הרב דרוקמן?
״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.
ממה זה נובע?
״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.
השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.
אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.
״המשפחה הייתה שותפה מלאה״
עם הרב הלוי אנחנו משוחחים בזמן הנסיעה ללוייתו של זקן רבני הציונות הדתית, והרב הלוי אמור כי על הרב דרוקמן צריך לומר את הפסוק ״אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין״ (מיכה ז, ב). ״הפסוק הזה מלווה אותי בדרך. פירושו של דבר שהרב היה בתורתו חסיד גדול. כל תורתו היא חסד עִם עַם ישראל, ועל זה ׳אבד חסיד׳. בתורה הזאת הוא קירב רבים – גם קירוב ממש וגם קירוב שרבים העריכו ולא זלזלו בתורה בזכות הרב, וזה ׳וישר באדם אין׳ – בעיני בני אדם הרב היה אדם ישר״.
הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה.
״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?
״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.
האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?
״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.
״אותה החיבה״
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?
״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה לפני כחודש בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.
לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.
באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?
״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״.

את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…