01
לו לחרדים היתה מדינה
שבת המלכה. חמש וחצי בבוקר. השעון המעורר טרם השמיע את קולו אך אני מתעורר לקול הקריאות מהחדר הסמוך: ׳סבא כותל, סבא כותל׳. אביה אורי, בן השנה ותשעה חודשים, לא מוותר על החוויה לצעוד עם סבא מדי שבת לכותל. כעבור דקות, עוד בטרם הספיקו קרני השמש לזרוח ולקפוח, הסב והנכד כבר שועטים יחד לעבר הכותל, מקום מחמדנו. אני דוחף את העגלה ויחד אנו שרים בפה מלא שירי שבת ושירי מעון: ׳ה׳ יתברך תמיד אוהב אותי… ותמיד יהיה לי רק טוב… ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב׳. אביה אורי מאוד אוהב לשיר את השיר הזה, ובעיקר בדרך לכותל.
מנייני השבת בכותל היו רבים, גדושים ומרגשים. סבב המלחמה החדש נגד עמלק באיראן עוד לא החל אך הכמיהה להכרעת אויבינו, בכל החזיתות, עמדה בלב התפילות אצלי וכנראה גם אצל כל המתפללים בכותל. אביה אורי הקטן התרגש מאד מניגוני התפילות שעלו מהמניינים הסמוכים, ולקולם פצח במחול שמחה תמים וחינני.
בברכת כהנים אביה אורי ביקש שאכסה את ראשו בטליתי כפי המנהג המקובל. בין לבין אביה זכה לתשומת לב של הגבאים מהמניינים השכנים. תוך כדי ההכנות לתפילה פינקו אותו הגבאים במיני תופינים ובמגדנות. בסיום התפילה אביה ביקש להתקרב לכותל כדי לנשקו. וכך עשינו. ליבי רן בקרבי, זה הוא שכרי, כפי שנאמר בגמרא לגבי מי שהביא תינוקות לבית המקדש לשמוע את הקריאה במעמד הקהל: ״לתת שכר למביאיהם״
(חגיגה ג).
שני מתפללים שפגשו אותנו ניגשו אלי והודו לי על הטיפים שקראו בטור שלי, שעזרו להם להגיע בקלות למניין הקבוע שלנו.
בדרך הביתה הצטרפנו למהנדס אריה הולץ, שמדי שבת בשבתו דוחף את בתו בכסא גלגלים משכונת בית הכרם לכותל. אריה ייצר לבתו כסא גלגלים קל, יציב ומדוייק, שעל גביו הם מנצחים במרתונים ובמירוצים מאתגרים.
נפרדנו מהכותל ושמנו גלגלינו הביתה, לכיוון משכנות האומה. אריה הולץ הראה לנו דרך נוחה לצאת מהכותל לכיוון שער יפו, שחוסכת את הצורך לטפס בשלל המדרגות שמחברות בין רחבת הכותל לבין השוק. הפטנט הוא פשוט: יוצאים מהכותל דרך המנהרה המובילה לרחוב הגיא (שמגיע עד שער שכם) דוחפים את כיסא הגלגלים או את עגלת התינוק ברחוב הגיא, ומיד פונים שמאלה, עולים במעלה הרחוב התלול בו גרים יהודים וערבים זה ליד זה, ואז פונים שוב שמאלה ומתחברים לרחוב השוק ממש בטבורו. פונים ימינה לרחוב השוק, ותוך דקותיים שער יפו מתגלה לעיננו.
מחוץ לשער הומות עשרות יונים המלקטות את גרגרי השומשום שנושרים מהבייגלך שמוכרים הרוכלים הערבים ברחבה שמחוץ לשער יפו. אביה אורי מבקש להתעכב שם. הוא מפורר ביסקויט והיונים עטות על השלל. כשנוחת לידן עורב החומד את התקרובת, הן מפנות מיד את השטח בפחד נורא. כח ההרתעה עובד כנראה גם בין בעלי הכנף. לא מטוסים, עורבים.
אני מביט ומבחין בדמותו הזקופה של הרב יצחק שילת שסיים את התפילה במניין שהחל בשעה 07:45 ופוסע באצילות לביתו בקריית משה. אני ממהר לצעוד בעקבותיו ומבקש ממנו להתלוות אליו עם אביה אורי.
אביה רגיל להירדם ביציאה משער יפו ולהשלים שעת שינה עד הגיענו הביתה. בינתיים אני מוצא זמן איכות עם הרב שילת שהוא איש חכם שבקיא בכל רזי התורה. הרב ניאות לצייד אותי בדבר תורה לשולחן השבת. אחרי שדבר התורה כבר בידי – שאלתי את הרב איך בתפקידו כראש ישיבה הוא מתמודד עם אתגרי המלחמה המאיימים לשבש את סדרי הלימוד בישיבתו, ישיבת מעלה אדומים. הרב ציין בסיפוק שלמרות הגיוס של תלמידי הישיבה בסדיר ובמילואים – הישיבה ממשיכה בלימוד ובשיעורים ונותנת גב של תורה לכל הלוחמים הנפלאים. הרב זקף את הזכויות לבחורים הצעירים לפני גיוס, משיעורי א, ב, ג שעשו מאמץ והתגייסו להגביר את הלימוד ל4 סדרים ביום, התייצבו בכל השיעורים, והגבירו את עוצמת הלימוד באופן מעורר הערצה. הרב הדגיש: ׳אילו החרדים היו רואים את המסירות הזו של הלוחמים, שמוסרים את נפשם הן על הארץ והן על התורה, שמנצלים את חופשותיהם הקצרות כדי לבוא לישיבה ולא להחמיץ אף סדר, ושחבריהם הצעירים מגבים את הלוחמים על העם והארץ, הם כבר היו מגלים את החיבור הטבעי של תורה וצבא. וכמו שאמר הרב צבי יהודה: תורה וצבא הם שני צדדים של אותה מטבע…׳.לפני התחנה המרכזית נפרדנו לשלום בחיבה הדדית.
02
התנדבות מצילת חיים
השבוע זכינו להשתתף בטקס חשוב, מרומם ורב רושם שהתקיים בתיאטרון ירושלים. הוזמנו לטקס, כמייסדי ומנהלי ׳קרן אביה׳, כדי לקבל את עיטור ראש העיר משה ליאון להתנדבות לשנת תשפ״ו. בין הזוכים השנה בעיטור החשוב והמחזק היו ארגונים ידועים וחשובים כמו: ארגון ׳ידידים׳, ׳חסדי נעמי׳, ׳מגן לחולה׳ של הרב בני פישר, ׳יד תמר לחולה׳ של משפחת וסרטייל, ׳קרן אביה׳ ע״׳ש אביה יהושע גולדברג ועוד. כל הארגונים המופלאים הללו עוסקים יום וליל ביוזמות התנדבותיות מבורכות שאין להן תחליף. גופים ציבוריים כמו גופי המדינה והגופים המוניציפליים אינם יכולים להגיע לכל פרט ולכל משפחה ואינם יכולים להפעיל מפעלי רווחה אדירים כמו שעושות העמותות, במסירות עצומה ובהתנדבות מלאה. הארגונים הפרטיים ממלאים חללים חיוניים בכל תחומי החיים, כמו רווחה, חינוך בלתי פורמלי, צרכים מיוחדים, ליווי משפחות של פצועים וחולים, סיוע ללוחמים, חיילים בודדים, הלומי קרב, בטיחות בדרכים, יישוב הארץ ועוד ועוד. עמדתי שם בין ל״ו צדיקי הדור וחשתי התעלות עצומה מהמחשבה על הזכות להיות חלק מעם ישראל, עם של רחמנים בני רחמנים, עם נפלא שכולו חסד ונתינה.
הבעתי בפני ראש העיר הערכה עמוקה על היוזמה החשובה של עיטור ראש העיר, ועל עידוד ההתנדבות ומעשי החסד בירושלים.
כשנה לפני פטירתו, קרא לי הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו ואמר לי בנעימות ובהחלטיות, ממש כמצווה: ׳ישראל חביבי, אתה איש פרסום, אני פונה דווקא אליך לקיים מצווה ומשימה חשובה מאד: יש בירושלים וגם בשכונה שלנו, קריית משה-גבעת שאול, מאות יוזמות ברוכות של חסד, בכל התחומים ומכל הגוונים. אתה צריך לפרסם את מפעלי החסד היהודיים הללו. וזאת משלוש סיבות; האחת – כדי שכל אחד ואחת יוכל לדעת היכן ניתן לקבל מענה ועזרה חיונית בתחום ובזמן בו הוא זקוק. הסיבה השניה – כדי שיהודים יקבלו השראה ממפעלי החסד הקיימים ויקימו גם הם עוד ועוד מפעלי חסד מבורכים. הסיבה השלישית – כדי לגמול חסד עם מפעלי החסד. אנשי החסד היקרים הללו פועלים אמנם שלא על מנת לקבל פרס, אך אנחנו, מצידנו, צריכים להעלות את פועלם על נס, כדי להכיר להם טובה ולחזק את מפעלם החיוני, גם מבחינה חומרית וגם בהיבט החינוכי-ציבורי.
השבוע, כ״ה סיוון, חל יום עלייתו לגנזי מרומים של הראשון לציון הרב מרדכי אליהו. ממנו למדתי את החשיבות העליונה של היוזמות ומפעלי החסד הפועלים לרווחת עם ישראל. מפעלי חסד אדירים אלו מעסיקים ומפעילים רבבות מתנדבים, אך אינם מפריעים כמלא הנימה להתמדה ולשקיקה ללימוד התורה ולחיזוק האמונה והיראה. והכל מתוך אהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל ללא גבולות.
03
מדינה יהודית. נקודה.
במגילת העצמאות מופיע המונח ״מדינה יהודית״ או ״העם היהודי״ לא פחות מ-24 פעמים. המילה דמוקרטית לא מופיעה אפילו בה פעם אחת. המונח מדינה יהודית ודמוקרטית שגור לאחרונה בפי אנשי תקשורת ופוליטיקאים בשקל, למרות שאינו מופיע כלל במגילת העצמאות.
אכן, בטיוטה הראשונה שהוגשה לאישורו של בן גוריון הופיעה המלה ׳דמוקרטית׳. המגילה נוסחה במשך כשלושה שבועות על ידי משפטנים ופוליטיקאים. מומחים רבים עסקו בניסוח המדוייק, הוסיפו וגרעו ושוב הוסיפו. בערב ההכרזה הוגשה הטיוטה לידיו של דוד בן גוריון. בן גוריון מחק את המילה דמוקרטית מהמגילה, באישורה של מנהלת העם כולה.
כדי להבין מדוע בן גוריון מחק את המילה דמוקרטיה ממגילת העצמאות ראוי לעיין בספרו המצוין של פרופסור אמנון שפירא ז״ל: ״מה חידשה היהדות בעולם?״. בעמוד 21 הוא מסביר שבן גוריון מחק את ההגדרה ׳דמוקרטית׳, בשל שתי סיבות עקרוניות שאותן גילה לימים. כל אחת משמעותית יותר מרעותה:
(א) ״אם מגדירים את ישראל כמדינה יהודית״, ממילא קובעים בכך שהיא דמוקרטית. כך שהוספת המונח דמוקרטית מיותרת. על המדינה היהודית לעצב את האופי הדמוקרטי שלה, מתוך זיקוק ערכי הנבואה של התנ״ך. בן גוריון ראה בתנ״ך את ערש הדמוקרטיה. על כן יש לגזור את ערכי המדינה הדמוקרטית מתוך התנ״ך שהוא היסוד למקורות ישראל. המדינה היהודית משקפת ערכים של חירות, שלום ושוויון, ללא כל אפליה, ללא קיפוח, ללא שעבוד. מקורם וביטויים העליון של הערכים הללו, הם בחזונם של נביאי ישראל״.
(ב) בן גוריון סבר – שהוספת המילה ״דמוקרטית״ ל״מדינה יהודית״ , עלולה לגרוע מערך הדמוקרטיה ולא להוסיף עליו. כיון שדמוקרטיה מערבית איננה מספיקה, צריך דמוקרטיה יהודית. היות האדם יהודי אינה רק עובדה ביולוגית אלא גם מוסרית ואתית. יש לנו תוכן יהודי מיוחד, שצריך להיות נחלת העולם כולו. ערכי החיים וחירות האדם, לפי תורת הנביאים, מושרשים הרבה יותר מאשר בדמוקרטיה המערבית. הייתי רוצה שעתידנו יהיה בנוי על אתיקה נבואית: ״האדם נברא בצלם א-לוהים״. ״ואהבת לרעך כמוך״. ערכים אלו מוליכים לחיי שוויון ולחירות. הביטוי העליון של ערכים אלו מצוי בחזונות נביאי ישראל. הדרך לגאולה לאומית וחברתית, אינה אפשרית בכלים שאולים מתנועות בארצות אחרות.
כל מילה בסלע! אמנון שפירא אינו מפרט בספר את המקור להסבריו של בן גוריון. מסתבר, שבן גוריון היה קרוב לערכי היהדות, הרבה יותר מאלה שמתימרים ללכת בדרכו…
תודה לרו״ח חיים יואבי רבינוביץ׳.
***
שבת שלום של המשך מיגור והשמדת אויבנו בכל החזיתות ובכל הגזרות. שבת של מזור לפצועים והגנה ללוחמים. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות ופצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
