מי רוצה להתחתן השנה?
אמר לי הרב אריה פינסקי שבטעות מייחסים את הסגולה הנפוצה עם הזרוע לסבו המשגיח ר׳ אל׳ה לופיאן. הוא מעולם לא שמע עליה מהסבא, אבל הוא אכן שמע עליה בביתו מאביו ומאמו, כסגולה ידועה בקרב יהודי ליטא. הסגולה היא לקחת את הזרוע אחרי ליל הסדר, להניח אותה בכיס ימין של הבחור (עטופה בשקית, כמובן…), והוא יתחתן במהלך השנה.
הרב פינסקי מספר שהוא המליץ על סגולה זו מאות פעמים והיא פעלה. הסגולה בנויה על רמז לצלע שנלקחה מהאדם, שממנה נבנתה האישה. ׳כך גם קרה אצלי אישית׳, הוא מספר. ׳הגעתי פעם מהצבא הביתה לליל הסדר. בבוקר גיליתי את הזרוע בכיסי. לא הבנתי מדוע אחי הניח לי אותה שם, אבל לפני פורים באותה שנה התחתנתי׳.
לענ״ד התורה נותנת לנו מספיק עצות טובות גם בלי סגולות, אבל השנה אני מזכיר אותה כי צריך להזכיר: בכל שנה צולים את הזרוע מערב החג. השנה, בגלל השבת, כדאי לצלותה מיום שישי ולשמור במקרר. אם צולים בליל החג, הרי מנהג האשכנזים לא לאכול צלוי בליל פסח כשאין קרבן פסח, וכדי שתהיה זו צליה לצורך יום טוב, יש לאכול ממנה למחרת. זוהי תזכורת לאנשי הסגולה הזאת, כשנצלתה בליל הסדר, שלא ישכחו לאוכלה למחרת, בכל מקום שהיא…
מי ילמד כשהציבור לא לומד?
ועוד תזכורת לאוהבי הסגולות, ע״פ דברים ששמעתי מהרב עובדיה אחיטוב: ׳רבי שלום יצחק מזרחי, שהיה דיין בבית הדין העליון ובעל שו״ת דברי שלום, היה בן דוד של אבי. אביו חי בעיר חלב, אמו נפטרה ממחלה, והוא גדל בירושלים בבית סבו רבי שלום הדאיה. אני זוכר אותו כמתמיד בלימוד התורה בצורה קיצונית. אשתו סיפרה שאם היא לא היתה מניחה אוכל לפניו וגם מזכירה לו לאכול, הוא לא היה אוכל כלל. בערב יום הכיפורים הוא היה אוכל סעודה מפסקת מוקדם. אמרו לו: ׳הרי יש עוד זמן רב עד יום הכיפורים, מדוע לא לאכול סמוך יותר לצום?׳ והוא הסביר שכולם אוכלים בשעה הסמוכה לצום, והרי חשוב שיהיה לימוד תורה בעולם גם בשעה זו, ולכן מקדים לאכול׳. יש סיפורים רבים כאלה על לימוד אחרי הצום, אבל לפני הצום זה יותר קשה, נפשית… פעמיים בשנה הציבור לא לומד (פסחים ק״ט): בערבי פסחים ובערבי יום הכיפורים, אז שווה לחטוף איזה לימוד!
אני גונב רק…פעם בשנה!
יש שלא רצו לנהוג במנהג ״גניבת״ האפיקומן, כי לא מחנכים לגניבה… מנגד, אם מישהו צריך לטעום טעם גניבה, כביכול, עדיף ש׳יצא ידי חובה׳ בגניבת האפיקומן, ויסתפק בגניבה זו כל חייו. הנה משהו על דרכים חינוכיות הפוכות זו מזו:
סיפר הרב יהודה עמיטל, ראש ישיבת הר-עציון, שבילדותו בהונגריה לפני השואה היו לו פאות ארוכות. אביו קיצר לו אותן, בהסבירו: ׳עדיף שאני אקצר לך אותן עכשיו, ולא שאתה תגזור אותן לגמרי בעתיד כשתגדל׳. ואילו ר׳ שלמה קרליבך סיפר: ׳ראיתי במאה שערים יהודי עם פאות ארוכות ממש. שאלתי אותו: אני מבין שצריך להשאיר פאות בצדי האוזניים, ״לא תקיפו״, אבל מה המצווה בפאות כל כך ארוכות כמו שיש לך? השיב היהודי: אם לי יהיו פאות שמגיעות עד החזה, לבן שלי יהיו פאות עד הכתפיים, לנכד יהיו פאות עד סוף הלחי ולניני עדיין יישארו פאות כהלכתן…׳
על חומרות הפסח
אמר לי מו״ר בעל ״נתיבי ישורון״ מסלונים, שנהגו אצלם להחמיר ולא לאכול בפסח בבתי אנשים אחרים. אף פעם לא זכיתי להבין חומרא זו, שהרי משמע מרש״י בתחילת גיטין שמקור דין ״עד אחד נאמן באיסורין״ הוא מסברא פשוטה, שאחרת אין אדם אוכל אצל חבירו.
פעם אמר לי מו״ר הגרז״ן גולדברג זצ״ל (אגב, בלי ששאלתיו על כך מעולם): ׳יש בפסח חומרות שאין להן בסיס הלכתי, אבל לחומרא שלא לאכול אצל אחרים בפסח יש דווקא מקור קדום מאד, רק שהיום אין לה משמעות למעשה. מדוע? בעבר כולם אפו מצות והכינו את האוכל בביתם. מי ידע אם הכשירו את התנור כראוי, ואת הכלים וכו׳? לא כולם בקיאים בכל הלכות פסח, וזה לא קשור לדיני נאמנות. צרף את הענין שברוב הבתים ממילא לא היה הרבה מה לאכול. היום הכל השתנה. למשל, בענין השמן, בילדותי ברוסיה תמיד השתמשו בשומן בעלי חיים בפסח, ולכן אכלו במהלך כל הפסח בשרי. היום רוב האוכל קנוי, ומגיע בחבילות עם הכשר, וברוב הבתים מבשלים ואוכלים בכלים מיוחדים לפסח׳.
ומה אומרים לבן ה…שישי?
אומרים שהיום יש בן חמישי, שלא מגיע בכלל לסדר. והנה נוכחתי לדעת שיש גם בן שישי… כמה פעמים אמר לי מו״ר הגרז״ן גולדברג שחשוב מאד להציל יהודים מנישואי תערובת, אע״פ שהם עוברים על איסורים אחרים, שהרי משם כבר אין תקנה, ו״כל באיה לא ישובון״.
פעם בסמוך לפסח קיבלתי שאלה מיהודייה שכתבה לי שהיא התחתנה בחו״ל, ויש לה כבר שני ילדים. בעלה אמנם לא יהודי, אבל הוא מאד מכבד את מנהגיה, והם יעשו ליל סדר כדין. שאלתם היא כיצד ינהגו עם היין, כי אם הוא ימזוג את ארבע הכוסות תהיה בעיה של יין נסך… שאלתי את הגרז״ן: ׳האם להשיב, להתייחס, לקרב מי שכבר יצא מחוץ לתחום, או שיש בזה איזו לגיטימציה בדיעבד?׳ והוא השיב: ׳בוודאי שכן!׳ הקשיתי- ׳הרי הרב אמר ששם זה סוף הדרך׳. והוא ענה: ׳אבל היא עדיין יהודייה, וילדיה יהודים. אין הרבה סיכויים, אבל אי אפשר לוותר על אף נשמה!׳. ■
meirdorfman@gmail.com
