על ה׳הכלה׳ וההלכה של הרב קוק

בעקבות טור קודם, סיפרה לי גברת לאה סרלואי, אחותו של הרב ישעיהו הדרי זצ״ל, ראש ישיבת הכותל, על מקרה שקרה עם כמה שרים בממשלות ישראל… ה כוונה היא למי ששימש בזמנים שונים כשר החוץ, שר העבודה, שר החינוך, וסגן ראש הממשלה, יגאל אלון, מטעם מפלגת העבודה (הוא היה אחד מראשי המפלגה, ומועמד מרכזי ליו״ר המפלגה, בטרם נפטר בפתאומיות). וכך סיפרה: אלון עבר לגור ברובע היהודי אחרי מלחמת ששת הימים. יום אחד הוא הופיע בבית שכנו, הרב הדרי, ובעומדם במטבח ביתו, ליד החלון הצופה אל הר הבית, אמר אלון: ״חבל שלא ניצלנו את סערת המלחמה והורדנו את זה״, בהצביעו על מבנה כיפת הזהב…
לפני שנים שהיתי בשבת עם ר׳ אלימלך לרנר, חסיד באבוב, יליד פולין, שעבר לאנטוורפן, ייסד שם סניף של בני עקיבא, ובמהלך השואה הצליח לברוח ולהגיע לארה״ב. בערוב ימיו חי בירושלים. היו לו ניגונים וזיכרונות אישיים שזכר מאדמו״רים, ובפרט מהאדמו״ר מבאבוב ר׳ בנציון הלברשטאם הי״ד. האדמו״ר מבאבוב היה דמות חינוכית בעלת השפעה אדירה על הנוער, ור׳ אלימלך תיאר לי את דמותו כמופת של הנהגה עד לרגעים האחרונים של רציחתו בשואה. הוא טען שאין לדור שגדל בארץ שום מושג לגבי העוצמות הרוחניות שאבדו בשואה, ורצה להשאיר בעולם ״טעימות״. הוא ניסה ללמד אותי לחן מקסים ל״א-ל אדון על כל המעשים״ של האדמו״ר מבאבוב, אבל זה ניגון מורכב, שלא הצלחתי לקלוט, וזו היתה שבת, כנ״ל. אני זוכר גם את ידיו מונפות אל על כששרנו בליל שבת את ״ויהיו רחמיך מתגוללים על מידותיך״ שוב ושוב, והוא בהתרגשות עצומה של תפילה ותחינה לרבש״ע.
הוא סיפר על שני אנשי תורה וסוחרי יהלומים גדולים מאנטוורפן. האחד ר׳ קופל ויינברג, חסיד באבוב, והשני ר׳ משה גוטווירט, למדן בנגלה ובנסתר, וממשפחה של האגף הקנאי באגודת ישראל. ר׳ קופל סיפר לו שפעם נסע עם ר׳ משה למסע בארץ ישראל. ר׳ משה רצה לפגוש את הרב קוק זצ״ל ולהקשות לו כמה קושיות חזקות… הם הגיעו לביתו, ומה״שלום עליכם״ של הרב קוק הוא התפעל כל כך עד ששכח את כל קושיותיו, וישב להאזין לרב בדחילו ורחימו. היה זה בראש השנה תרצ״ד או תרצ״ה, והם התלוו לרב קוק, שהלך עם תלמידיו לכותל המערבי לאמירת תהילים. הרב היה בדביקות גדולה של יום הדין, ובעיצומה סטה לפתע מדרכו, עזב את מלוויו, ניגש לאדם שהיה לבוש בבגדי חול, הסתודד עמו, וחזר למלוויו. בחזור הם פגשו שוב את אותו אדם, והאירוע חזר על עצמו. ר׳ משה תמה, ושאל בקול את אחד המלווים מיהו האיש. הרב הבין את קושיית האורח, והשיב: ׳זהו הנציב העליון, ודיברתי איתו רק לטובת היהודים׳.
כשחזרו לבלגיה, חיכו כולם לשמוע את התרשמותו מהרב, ואחרי התפילה שאלוהו אם גם הוא, כאחרים שפגשוהו, כבר מאמין שהרב קוק הוא גדול הדור. ״אם יחברו את כל האדמו״רים והרבנים הגאונים יחד, עדיין לא יגיעו לקרסוליו, בשל גדולתו״, השיב ר׳ משה לקהל ההמום.
הוא סיפר גם שפעם הקרינו בירושלים סרט לא צנוע, ואנשים פנו אל הרב קוק שיפעל להפסקת הקרנתו. הרב ביקש מהמקרינים, אך הם לא שמעו לו. ואז פנה למושל ירושלים הבריטי, והסביר שירושלים היא עיר הקודש, והקרנת סרט כזה אינו מכבודה. המושל שאלו אם זהו פסק, והרב השיב שכן. אמר המושל: ״אם כן, לכבוד הוא לי לקיים פסקו ולהסיר את הסרט״. וכך היה. ■