01
שבת פנחס, י״ז תמוז, תפילה מרגשת ליד שריד חומת בית מקדשנו.
רחבת הכותל מלאה מפה לפה, פלוגות של חיילים, אורחים רבים מהארץ ומהעולם וגם לא מעט מתפללים קבועים.
מי שלא ראה, ביום שישי, עד אחרי השקיעה… כיצד שליחי חב״ד בכותל, מצליחים לשכנע רבים מספורטאי המכבייה, להניח תפילין, לא ראה מחזה מלבב מימיו.
רטט עבר בי. ביום הזה, הרע והנמהר, במקום זה ממש, הובקעה חומת העיר ונסללה הדרך לחורבן בית ראשון ובית שני.
ביקשתי מבורא עולם שיקבל ברצון את תפילות הדבקים בכותל, כאילו אנו סוללים בדמע ובאהבה רבה, את הדרך לבניין הבית השלישי.
02
לאחר התפילה הזמנתי את ידידי, הרב שלום קרל ובנו אלרועי, הי״ו, שצעדו איתי מקריית משה, להצטרף לאמירת תהילים בבית כנסת ‘המקובלים׳ של הרב גץ זצ״ל, שממוקם בצמוד ל׳שער וורן׳, הקרוב ביותר לקודש הקודשים.
ירדנו דרך מנהרות הכותל לרחבת הקרדו המזרחי המתגלה אט אט מתחת לרחבת הכותל. שם טבלו עולי הרגל במקוואות הרבים, רכשו שה או כבש, פדו מעשרות והכינו עצמם לעלייה להר הבית. משם נכנסנו לבית הכנסת ‘שערי תשובה׳, שם התברכנו ב׳שבת שלום׳ חמה ולבבית מראש העיר משה ליאון ורעייתו סתוית. המשכנו משם דרך המנהרות צפונה לנקודה הקרובה ביותר למקום הכרובים. בימים אלו של הצער הנורא על החורבן, שנגרם בשל שנאת חינם, נזכרתי בכרובים המביטים זה אל זה שעה שישראל אוהבים איש את רעהו ועושים בכך רצונו של מקום.
03
בשבוע שעבר השתתפנו רעייתי ואני באירוע מרגש בתיאטרון הלאומי ‘הבימה׳ – הצדעה לפזמונאית ולמשוררת הלאומית – נעמי שמר.
בתחילה היססתי. מצד אחד לא רציתי להיכנס שוב להבימה.
נכוויתי לאחרונה, עת פקדנו את אולם רובינא, (שהייתה שכנה שלנו ברחוב גורדון בתל אביב), כשצפינו בהצגת ‘ינטל׳.
נאלצנו לברוח בפלצות, באמצע ההופעה, בגלל שהבימאי החליט לשלב ביצירה בעלת המסרים היהודיים – מעשים וולגאריים, גסים, מזלזלים ודקדנטיים – שאינם קשורים כלל לטקסט המקורי, העדין, הרגיש והמכבד של הסופר היהודי-האידישאי, חתן פרס נובל, בשביס-זינגר.
המחזה המקורי – ינטל – עוסק בכמיהה של בחורה צנועה וחסודה ללמוד תורה בישיבה. בת תלמיד חכם, שזכתה ללמוד תלמוד, מפי אביה שהיה גאון בתורה, אך התייתמה ממנו בגיל צעיר.
הרצון העז והמבורך ללימוד תורה, בחוגי הנשים הסרוגות, מתחזק בדור האחרון. כשאהבת לימוד התורה על ידי נשים, באה מתוך כנות וטהרה, בלי פוליטיקה פמיניסטית ובלי התרסה, היא לדעתי, חיובית מאד ומעידה על התקדמות הגאולה בקצב מרשים.
מדרשות תורניות רבות לנשים, פורחות ומשגשגות בכל רחבי הארץ. המגוון והכמות של הישיבות והמדרשות מעידים על התקרבות לתורה בציבור הדתי-לאומי, מהדת״ל ועד החרד״ל…
ואילו בהבימה, הבימאי, בבורות ובציניות פוסט מודרניסטית, שמאפיינת לצערי חלק גדול מעולם התרבות הפוסט ציוני, שמחפש דרכו בשדות זרים, ניסה להוסיף אלמנטים אינטימיים, שהיו זרים לרוחו של המחזה המקורי, וכך קבר אותו קבורת חמור.
מצד שני, כשהתיאטרון הלאומי מחליט במחווה נדירה ומרגשת, להעניק דווקא לנעמי שמר, ע״ה, כלת פרס ישראל, את אות ‘מלכת הזמר הישראלי׳ אי אפשר לסרב להצעה כזו…
זכיתי להכיר מקרוב את נעמי שמר. היא הייתה אורחת כבוד בכל מפגשי ‘כת המקויה מטוקיו׳, בירושלים.
פרופ׳ אברהם איקורו-טשימה, מייסד כת המקויה (אוהל מועד), היה מעריץ של הרב צבי יהודה. הרב סיפר לי שהוא, במודע, תומך בפרופ׳ טשימה מתוך הבנה שהמקויה היא חלק מחזונו של נעים זמירות ישראל, שמתאר את תהליך הגאולה האחרונה, שמתרחשת בתקופתנו, בשיר המעלות – ״אז יאמרו בגויים, הגדיל ה׳ לעשות עם אלה…״.
הרב בדק ומצא שכל אמונתה של המקויה ועבודת הקודש שלה, מבוססים על תמיכה בלתי מסויגת בנצח ישראל ובעם ישראל, ובקשירת גורלם בעם הנבחר על ידי ה׳ לקדש את שמו בעולם.
50 אלף חברי המקויה ביפן ובכל העולם, תומכים גם כיום בציונות ובשיבת ציון, כהתגשמות חזון הנביאים. הרב צבי יהודה היה יקירם.
הרב לא הסכים מעולם לקבל מתנות מאיש. כשפרופ׳ אברהם טשימה הביא לו תשורה סמלית, הרב קיבל אותה ברצון, כי ראה בזה אות וסימן לחיזוק הקשר עם מי שמגלים, בדור הזה, את אחד השלבים החשובים בתהליך הקץ המגולה.
במפגשים המרגשים עם חברי המקויה, שהיו מלאי שירה, שמחה והודיה טהורה לה׳, פגשתי, הכרתי והתיידדתי עם נעמי שמר. המקויה ראו בה דמות מופת של משוררת יהודייה שורשית, ציונית, ימנית לאומית, אוהבת התנ״ך, העם והארץ.
הם אהבו אותה מאותה סיבה בדיוק שגרמה לשמר לקבל כתף קרה מהברנז׳ה בתרבות ובתקשורת הישראלית. כידוע, נעמי שמר סומנה בתקשורת כתומכת במתנחלים, אוהבי הארץ השלמה.
אירוע ההצדעה המרגש ב׳הבימה׳ סימן עבורי מחווה חשובה, שהיא מעין תיקון קטן לעוול מתמשך.
כמה מרגש היה לראות את אחד משחקני הבימה, עולה על הבמה לשיר משירי נעמי שמר, כשכיפה סרוגה על ראשו וציציות מתבדרות מארבע כנפותיו.
כבר בדקתי עבורכם – זו לא הייתה תחפושת – אכן, יש שחקן דתי לאומי בהבימה, שומר שבת ומדקדק במצוות…
נעמי שמר כתבה שיר ערגה לארץ ישראל, שנותנת פירותיה ומחייכת אל בונייה, בעין יפה. שיר זה – ״עצוב למות באמצע התמוז״ – נכתב על עצמה, לפני תהליך רפואי, שהייתה צריכה לעבור בהרדמה מלאה, ביום הולדתה, באמצע תמוז, שנים רבות לפני שנפטרה ממחלה קשה. במילות השיר המיוחד היא התחברה לאבל הלאומי של ‘בין המצרים׳ וכאילו ניבאה את יום פטירתה, שחל גם הוא באמצע התמוז.
בפזמון החוזר, נעמי שמר שילבה את מאמר הנביא – ״על קיצך ועל קצירך הידד נפל״. (ישעיהו ט״ז ט׳) מאד יתכן שהיא ראתה בפסוק הזה רמז להסתלקות מן העולם לאחר קציר חיטים.
געגועים למשוררת ולפזמונאית הציונית, שהשאירה לנו מלא הטנא שירים ופזמונים ספוגים באהבה עצומה לירושלים, לארץ ישראל הטובה והשלמה, אהבה לעם הנבחר, ואהבה גדולה לתנ״ך ולפסוקי החומש.
04
עצוב למות באמצע התמוז – השבוע הסתלק מאתנו בחטף אברך צעיר, תמיר, יפה תואר, חייכן, חכם, מאיר פנים, אהוב ומוכשר – אלקנה ז״ל הנדלר והוא בן כ״ב שנים בלבד.
אלקנה למד בישיבת גמזו בשעלבים ולאחר מכן למד בשקידה רבה כאברך, בישיבה הגבוהה ביצהר, שמשלבת הרבה שמחה חסידית, בראשות הרב דוד דודקביץ׳ שליט״א.
אלקנה ז״ל התחתן רק לפני כשנתיים עם יקרת שתחי׳, כשמה כן היא, בת למשפחת לוק מחלוצה. לפני כשנה נולד לזוג המופלא בן חמוד ומתוק מדבש הי״ו – נכד לרב אריה הנדלר שליט״א, ראש ישיבת ההסדר ברמלה ולסבתא הרבנית חנה הנדלר, תבדל״א, ביתו של הרב הדרי זצ״ל.
תקצר היריעה מלתאר כאן את גודל דמותו הפלאית של האברך הענק הזה.
אלקנה קיבל על עצמו הנהגות תרומיות, של צניעות וכיבוד הורים, שאין לי ספק שעוד ידובר בהן רבות.
בלוויה, לאחר שהרב דוד דודקביץ׳ הספיד את תלמידו במילים נוגעות ומרגשות, השמורות רק לגדולים בתורה וביראה, סיפר האבא, הרב אריה הנדלר, סיפורים קצרים שמעידים מעט על מידותיו הגדולות של הבן, אלקנה.
אלקנה היה מלא בשמחת חיים ובמסירות לרעייתו ולהוריו. הוא שמח לכל מצווה כאילו מצא יהלום נוצץ ברחוב. הוא ניקה ומירק את ביתו, לכבוד שבת ק׳, תוך שהוא רוקד ושר שירים המקבלים את שבת המלכה בדיצה וברינה.
אלקנה קיבל על עצמו הנהגות מיוחדות. לדוגמא – לא להיכנס לקניונים. הוא הסביר שהחלטתו הנחרצת נובעת משני טעמים עיקריים: האחד – מטעמי צניעות והשני מהטעם, שהוא לא הבין את היוזמה של בוני הקניונים, שמקימים בניינים ענקיים, מלאים בחנויות וביניהם מסתובבים הלוך ושוב אנשים רבים ונבוכים, שקשה להם להחליט מה לקנות ואיפה לקנות…
‘אם אדם צריך לקנות דבר מה, שילך לחנות ויקנה… מה לו להסתובב בקניונים?׳, כך גרס.
ועוד סיפור קטן ומרגש על כיבוד הורים מדהים – בצאת השבת, אימו של אלקנה, חנה, ביקשה ממנו לקטוף בחצר צרור עלי בשמים להבדלה. כשראתה שאלקנה מתמהמה יצאה לחצר ומצאה אותו מחפש דבר מה ברחוב. מהר מאד הבינה שהוא מחכה לזמן ‘רבינו תם׳… ‘׳אבל מה אתה מחפש ברחוב?״ שאלה. ‘׳לא רציתי להמרות את פיך, לעכב או להטריח אותך, אמי היקרה, לכן אני מחפש ברחוב מישהו, שכבר הוציא את השבת, שיקטוף עבורנו את העלים להבדלה״. חבל על דאבדין ולא משתכחין. ננצור בליבנו ונלמד את דמותו המופלאה של אלקנה.
05
ונסיים בהודעה משמחת – בשבת פר׳ ואתחנן, שבת ‘נחמו נחמו עמי׳, ‘קרן אביה׳ מחדשת, בע״ה, את שבתות האירוח הנפלאות – ‘חופשתרבות׳ בהר הזיתים. חוזרים בגדול – פרטים בפרסומים.
שבת שלום של אריכות ימים, כיבוד הורים, אהבת ישראל ואהבת ארץ התנ״ך.
