האם שומעים באוזן? לא בטוח… פרשתנו פותחת במילים: 'וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיך…' וכן בהמשך הפרשה: 'וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם'. מדוע הקדימה התורה את השמיעה לעשייה?
שמיעה היא תכונה משמעותית לאדם ולעולם, כמובן שלא מדובר כאן בחוש השמיעה הרגיל שבו אדם שומע מוזיקה או שומע רעשי רקע, מדובר בחוש שמיעה שמתבטא בהקשבה אמיתית, אדם ה'שומע' את הקולות הבוקעים מפנימיותו, אדם ה'שומע' את זעקת הדל והאביון, את נאקת הדלים, היתומים והאלמנות, 'לשמוע' את קול בכיו של תינוק, לשמוע את הבר פלוגתא החריף שלי. אם חוש שמיעתנו ורגישות לבנו מחודדים נוכל אף לשמוע את רצון ה'.
השמיעה צריכה להגיע למקומות רגישים בנשמתנו, השמיעה אמורה להניע אותנו לפעול ולעשות. אם לא התפעלנו מהשמיעה סימן הוא שלא שמענו! יתכן שנוכל לדקלם את מה שהאוזן שלנו שמעה, אך אם הדברים לא חדרו מעבר לעור התוף פנימה, ללב ולנשמה, דומה הדבר למכשיר הקלטה שמקליט את מה שנאמר אך ממש לא 'קולט' מה נאמר.
השמיעה האמיתית היא ההבנה, החיבור לדבר. לאדם יש מסננים טבעיים ומה שהוא באמת רוצה הוא באמת שומע. ינסו האב והאם ללחוש לילדם שמותר לקחת מארון הממתקים ממתק שירצו, שיתארגנו מהר כי נוסעים לים… לא נראה שהילדים לא ישמעו. אך אם יצעקו ההורים לסדר את המשחקים או ללכת לישון פתאום חוש השמיעה נעלם…
עם יד על הלב, האם חוש השמיעה וההקשבה שלנו שונה משל ילדים? הרי גם לנו יש מסננים לנשמע. לפעמים נתעלם ממה ששמענו ולא נפעל מכח שמיעתנו.
ולסיום: כאשר אתם שואלים או נשאלים: 'מה נשמע'? תחשבו האם זו שאלה מהלב מתוך התענינות עמוקה או סתם שאלה ללא ציפייה לתשובה… ■
