כלי המשכן מתוארים ביופיים והדרם. אנחנו מבינים עד כמה משפיע הפנים על החוץ. בלבבי משכן אבנה. כלי המשכן גם מדומים לאיברי האדם- המנורה לעיניים, הארון ללב, ועל זה הדרך.
אנחנו מתקרבים לפורים, ולומדים את אומנות השמחה, וגם עוטים מסיכות. אולי המסכה תשפיע גם על הפנים. בגוף האדם- הפנים הם המראה לנפש. יש המומחים בחכמת הפנים. ויש אנשים שממש לא מצליחים להסתיר את הרגשותיהם. דוגמה לכך הוא אדם השרוי בדיכאון. על פניו מופיעים סממנים חיצוניים להתרחשות בנפש.
קיים קשר בין מידת המתח בשרירים מקרבי הגבות לבין דיכאון. אדם עצוב או כועס מקרב, בלא משים, את הגבות שלו האחת לשנייה. והנה, מחקר המכיר בקשר של גוף-נפש, העלה, כי הזרקת בוטוקס לשרירים מקרבי הגבות גורמת לשיפור ניכר במצב הרוח בחולים הסובלים מדיכאון קליני. החוקרים הראו שלהזרקת בוטוקס בחולים עם דיכאון אכן יש השפעה, כאשר המחקר הזה בדק דווקא את אותם החולים עם דיכאון העמיד לטיפול ,ואת החולים בעלי קמטי מצח בולטים.
מחקר רנדומלי מבוקר נוסף בוצע לאחרונה במדגם של מטופלים הסובלים מדיכאון ושאינם בהכרח בעלי קמטי מצח בולטים. הנבדקים חולקו לקבוצה בה בוצעה הזרקה של בוטוקס לשרירים מקרבי הגבות או לקבוצה בה הוזרק פלצבו [אין בו], ונבדקו בזמן המיון, שלושה וששה שבועות אחרי ההזרקה. ומה היו התוצאות? שיעורי התגובה ששה שבועות לאחר ההזרקה היו 52% בקבוצות הטיפול ו15% בקבוצת הפלצבו בהתאמה.. בקבוצת הטיפול חלה ירידה של 47% בממוצע לעומת 21% בפלסבו. החוקרים סיכמו כי להזרקה בודדת של בוטוקס לשרירים מקרבי הגבות, יש השפעה מיטיבה ומתמשכת על מטופלים הסובלים מדיכאון .
אז יש תנועה מהחוץ פנימה. ׳אחרי הגבות יימשכו הלבבות.׳ אפשר לעטות חיוך, אפשר להחליק קמטי מצח, אפשר ללבוש מסיכה חייכנית, ולהפוך לשמח. הטכנולוגיה מביאה בכנפיה עוד מתנות. תרצי להחליק את קמטי הזקנה וההבעה הרגילים לפני יום צילום או אירוע תרבותית ואפילו לפני שמחה משפחתית? חוקרים אמריקאים מצאו תרכובת מיוחדת שמכסה קמטים ופגמים בעור למשך עשרים וארבע שעות. מדובר בשיטה בה מורחים פולימרים מסיליקון, ואז מוסיפים מזרז של פלטינה שנועד להקשות את החומר. אז אפשר להלביש מסיכה ולהרגיש נפלא.
אבל לגבי קמטי ההבעה האחרים, הם הרי מספרים סיפור תיעודי על מסלול חיים, על הימים השמחים יותר ועל הימים השמחים פחות. והסיפור הוא חשוב.
מרן הראי״ה קוק זצ״ל כתב על האסתטיקה בדור המשיח –
׳הצדיקים מוקירים את העולם ומכבדים אותו, והרגשת הנועם והיופי שבו מתגדלת אצלם בקדושה
ועדינות עליונה, עד שהינם תמיד חיים חיים מלאים, שיש בהם כל שיקוי הלשד של כל ההנאות
האסטטיות בהכרת היופי שבמראות, שבשירה ושבסדר; והעולם הולך ומזדהר ביופיו ומתעלה
בתפארתו, וכל בעלי האומנויות היפות מתעלים מתעדנים ומתברכים, והתפארת הולכת ומתפשטת
על כל היצורים ועל כל מעשיהם ועל כל רחשי ליבם…׳ ■
