פרשת ויצא תשפ"ב

מה משמעותם של הדברים הגדולים שבחיינו לעומת הדברים הקטנים? אדם שיודע להעריך את חייו אינו מדלג על הדברים הקטנים לטובת הדברים הגדולים. דוגמא לכך מצאנו בפרשת השבוע: יעקב אבינו בורח מעשיו אחיו הרודף אחריו להרגו, מעביר את כל משפחתו ורכושו מעבר לנהר, אך אומרים חכמים ששכח להעביר 'פכים קטנים' ושב לקחתם. פכים קטנים אלו גרמו לו למאבק משמעותי עם המלאך.חכמים ראו בהתנהגותו זו של יעקב אבינו הדרכה: 'מכאן שצדיקים ממונם חביב עליהם מגופם'. מה משמעות של אמירה זו וכי באמת הממון יותר חשוב מגופו של האדם?
הרב קוק [מאמרי הראי״ה עמ' 260] כותב על מעשהו זה של יעקב אבינו: ״מידת הזריזות הכשרה המכוונת להציל את הפכים הנחוצים שנרכשו בעמל ובזיעה, מגיעה לבסוף לרעיון והמטרה של ונשגב שם ה' לבדו״.
הדברים הקטנים הם המרכיבים את הדברים הגדולים, אין כאן זלזול בשום מדרגה ממדרגות החיים, כל דבר וחלק בחיים הוא חשוב ומשמעותי ולו רק בגלל שהוא מרכיב את השלם, לפכים הקטנים יש תפקיד במארג הכללי של החיים, לכל פיסת חיים יש ערך למארג הכללי של החיים. כל מחשבה, דיבור ומעשה בעבודת ה' הם שלב בסולם העולה בית א-ל. אי אפשר לדלג על שום שלב בסולם, כמו שבפאזל של אלף חלקים אי אפשר לוותר על שום חלק, גם אם הוא חלק 'משעמם' בפאזל, מכיון שויתור עליו יפגע בשלמות הפאזל
כלל זה נכון בכל תחומי חיינו הפרטיים: בעבודה, בלימודים, בחיי המשפחה ובעבודת ה', וכן בחיי הכלל: בהתיישבות, בהקמת המדינה ובמהלכי הגאולה. מי שיודע להעריך את הדברים הגדולים ומזלזל בדברים הקטנים לא יגיע רחוק… וכמובן מי שעסוק רק בדברים הקטנים לא יצליח. נראה שדווקא הדברים הקטנים הם אלה שמושכים את תשומת הלב שלנו. הם אלו שנותנים ערך לחיינו. התורה מלמדת אותנו שהדרך להשיג דברים גדולים היא חזרה יום יומית על דברים קטנים, שבדברים הקטנים האלה טמון סוד החיים.