פרשת חיי שרה תשפ"ב

כיצד מודדים 'איכות החיים'? המדידה הידועה כ-OECD התקבלה בעולם. בשיטה זו בוחנים את הביטחון כלכלי [יכולת הפרט לתמוך חומרית בעצמו ובמשפחתו], את הרווחה החברתית [רצונו ויכולתו של הפרט להזדהות ולהיות חלק מחברה, אמון במערכת השלטון, הגנה על זכויות האדם וחירויות הפרט], את הביטחון האישי [בריאות, איכות הסביבה, הגנה מאלימות על רקע לאומי או פלילי]. גם בישראל איכות החיים נמדדת לפי ערכם אלו. בפרשתנו אנו מגלים שיטת מדידה אחרת לגמרי ל'איכות חיים' או יותר מדויק לומר ל'חיים של איכות'.
פרשתנו פותחת במניין שנות חייה של שרה אמנו שהיו 127 שנים ובסוף מוסיפה התורה את המילים: 'שני חיי שרה', לשם מה נכתבו מילים אלו? מבאר הנצי"ב: 'והנה כבר פירשנו כמה פעמים פירוש חיים בלשון הקודש בשתי משמעות: אחת חיים ולא מות ושנייה שמח ועלז ולא עצבון… וזהו דבר הכתוב שני חיי שרה. שהשנים שלה כולם היו בחיי שמחה ונפש המעלה ונשגב בחיי רוחני'.
הנצי"ב מציב לנו את המטרה בחיים, למה האדם נולד? למה נוצר? יש שני אופנים של חיים, האופן הראשון: חיים במובן של חי ונושם בניגוד למת, אך התורה לא מעוניינת שנחיה רק כך… היא מעוניינת שנכניס תוכן משמעותי לחיים שלנו, 'חיי שמחה ונפש המעלה ונשגב בחיי רוחני'.
אריכות חיים ללא משמעות הם פספוס החיים, על חיים כאלה אי אפשר לומר: 'שני חיי שרה', רק על חיים בעלי תוכן, תחושת שליחות ומילוי המשימות האלוקיות שיועדו לכל אדם ואדם בזה העולם, נקראים חיים.
'איכות חיים' לפי מדדי הרווחה הפרטית של האדם הם ממש לא העיקר, עם כל הכבוד הראוי לבטחון כלכלי, חברתי, תעסוקתי ופוליטי כולם הם רק אמצעים בלבד לצקת את המגמה והמשימה של החיים. התורה בפרשתנו מגלה את מטרת החיים האמיתית 'כי ידעתיו אשר יצווה את בניו אחריו לעשות צדקה ומשפט', לעשות טוב ולשאוף לטוב זו היא האיכות שאנו יכולים לתת לחיים.