המעבר החד בין הדברים הנשגבים בפרשת יתרו: מתן תורה, מצוות האמונה, שמירת השבת וכבוד הורים לפרשת משפטים המתחילה במציאות כואבת של עבדות בעולם, דיני נזקים וחבלות, עבירות 'קטנות' בין אדם לחברו… המעבר החד הזה דורש מאתנו התבוננות. נראה שאחרי שעלינו למרום ההר הרוחני בפרשת יתרו, אנו נוחתים לתחתית מציאות החיים. החיבור והשילוב בין ההר לארץ, בין מציאות רוחנית עליונה לבין חיים עכשוויים נמוכים דורשים מאתנו לבנות 'גשר'. מציאות זו מעמידה בפנינו אתגר בחיים כיצד האידיאלים הגדולים מתממשים בחיים הנמוכים שלנו, כיצד מההר הגבוה יורדים לארץ?
פרשתנו מלאה בחוקים ובמשפטים העוסקים ברובם בהגנה על החלשים בחברה – יתום, גר ואלמנה ובאופן שבו בונים חברה צודקת ומתחשבת. התורה מדגישה את המצב המוסרי של החברה מתוך הבנה שכל חברה אנושית נמדדת בהתייחסותה לחלשים שבה. בחברה שאין דאגה לחלשים, כשהחזק 'טורף' את החלש, ניתן לומר שחברה כזו אינה ראויה להיות חברה וודאי אינה ראויה לתורה.
אין מדובר כאן בנימוסים והליכות או במידת חסידות, מדובר כאן בליבה של המוסר והתורה, להיות ישר ובעל חסד. מהפכה חברתית אינה סיסמא, ה'שקופים' בחברה לא ייראו אם נלך בצורה של 'אני את נפשי הצלתי' או אם נדבק באמירות גבוהות אך נבובות. רק אם נדבק בעשיית טוב לזולת, רק כך נצליח לבנות חברה מתוקנת. כי כדי להצליח לקיים חברה כזו צריך להבין שכולנו בני א-ל אחד בעלי מטרות משותפות וכאשר נרגיש שאם חסר לחברי חסר גם לי, כי שכואב לחברי כואב גם לי, כי כאשר מתעללים באחר מתעללים בי, אז נצליח לקדם ולו במשהו את עולמנו.
נמצאנו למדים שככל שההר גבוה יותר כך הוא מסוגל באמת לרדת עד למקומות הנמוכים ביותר של החיים. ברגע ש'ההר', שהגובה הרוחני של החיים, אינו יכול לחדור לתחתיות ארץ, סימן הוא שגובה זה הינו מזויף ולא באמת גבוה, מבחנו של הגובה, האם ראוי הוא להתבטא גם בנ. זה בנמיכות קומה. גשר בין פרשת יתרו לפרשת משפטים.
