פרשת קרח תשפ"ב

משה רבנו כבר חווה נפילות וסיבוכים של עם ישראל – מחטא העגל הנורא ועד חטא המרגלים, התלונות על המים והאוכל ועוד, אך תמיד התפלל עליהם. ודווקא הפעם בחטא קורח ועדתו משה רבנו נופל על פניו למשמע טענותיהם ולא מבקש שאלוקים יסלח להם, מדוע? רש"י הסביר שהתרשלו ידיו של משה מלהתפלל על עם ישראל. בטעות אפשר היה לחשוב שמשה כבר התעייף מלבקש רחמים, אך ממש קשה לומר זאת על מנהיג כמשה. הרי אפילו בחטא העגל מתעקש משה רבנו ומבקש מחילה עד כדי הצבת כעין אוליטימטום לאלוקים, ומדוע כאן 'נפל על פניו' ונסתתמו תפילותיו, דווקא כעת כשמאשימים אותו ב'התנשאות'?
נראה שיש כאן סיבה עמוקה. שורש התיקון לכל קלקול הוא היכולת להכיר באפשרות התיקון. אפשרות התיקון יכולה להיות רק אם מכירים במקור הסמכות, בכוח חכמים הנובע מכוחה של תורה, הנובע מיראת שמיים, רק אז יש אפשרות לתקן. אך ברגע שמשווים גדול לקטון, ברגע שכולם 'שווים', 'כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ה", כשלא יודעים להעריך את כוחם של תלמידי חכמים שבדור, את הסייעתא דשמיא שלהם, את מעלתם ואת סגולתם המיוחדת, במצב זה אין אפשרות לתיקון. כי מי שלא כפוף לתלמידי חכמים באמת, מי שלא עושה לו רב, מי שחושב שיודע הכול – קלקולו מוחלט ואין אפשרות לתקנו.
ברגע שקורח ועדתו כופרים בסמכות הרבנית העליונה שהיא משה ואהרן, ברגע שהם לא מקבלים את ההנהגה הרוחנית הרבנית, ממילא מובן שהקלקול מוחלט ואינו בר תיקון, לכן משה רבינו 'נופל על פניו'. דומה הדבר לאדם שחולה לא עלינו במחלה קשה, ויש למחלה מענה במדע הרפואה, אך אם החולה אינו מכיר בערך הרופאים, מזלזל בכל מדע הרפואה, ומסרב לכל טיפול, כאן ודאי סופו צפוי… בכדי שתהיה אפשרות לתיקון צריך להאמין שיש מתקן. קורח ועדתו כלל לא הבינו שהם 'חולים' וודאי שלא האמינו בגדולי הדור – משה ואהרן, לכן משה רבנו 'נופל על פניו'.