גליון 511

צילום פרידה

הרב משה ארנרייך

פרטי המקרה > דוד עסק בצילום חתונות ואירועים. הוא ביקש להרחיב את פעילותו, ועל כן חיפש מנהל ושותף לעסק. לצורך זה, הוא נפגש עם יוני והציע לו לנהל את התפקיד, אך דרש שיוני יתחייב שלא להתחרות עימו בעתיד. יוני סירב להצעת הניהול והשותפות, אך התחיל לעבוד כעובד של דוד בתור צלם. במקביל, התחיל יוני את לימודי הצילום באותה תקופה.

לאחר תקופה של כחצי שנה שוב פנה דוד אל יוני בבקשה שינהל את העסק. הוסכם שהם ינסו את דרכם המשותפת לתקופת ביניים, בה יבחנו יחסיהם ויכולתם לעבוד כשותפים.

לטענת יוני, בשלב זה של ההתקשרות, לא נזכר התנאי של אי תחרות בעתיד, ואילו דוד טוען, טוען כי וודאי שתנאי זה עלה במפורש, שכן זה היה העיקרון הבסיסי והיחיד שעמד מול עיניו בכל הדרך בחיפוש מנהל ושותף. גם אילו התנאי לא היה נאמר במפורש, על רקע השיחה הראשונה ברור היה לצדדים שזו דרישה בסיסית, שליוותה את כל ההתקשרות.

במהלך כשנתיים שלאחר הסכמה זו, עסק יוני בצילום בפועל, בעריכה ובקשר עם הלקוחות ועם קבלני המשנה. מבחינה מעשית, כלפי הספקים והלקוחות, הוא היה האדם העקרי המזוהה עם העסק.

שכרו של יוני שולם לו על פי הצילומים שביצע בפועל, עריכה וכדו' – כשכר שכיר. הוא לא קיבל שכר עבור הניהול, וכן לא היה שותף לרווחים באותה תקופה.

בשלב מסוים, רכש דוד ציוד מתקדם ביותר. הרכישה היתה למורת רוחו של יוני, שסבר שנכון יותר לרכוש ציוד סטנדרטי. בפועל, רכישת הציוד המתקדם יצרה קשיים טכניים וגרמה לעיכוב באספקת סרטי הוידאו ללקוחות. לטענת יוני, גם התוצרים היו באיכות ירודה.  מספר חודשים לאחר הרכישה המדוברת הפסיק יוני לעבוד אצל דוד, והתחיל לצלם אירועים באופן עצמאי.

דוד נפגע מעזיבתו של יוני והרגיש נבגד. בנוסף, לאחר עזיבתו לא ראה דוד דרך להפעיל את העסק בלא מעורבותו של יוני, אשר היה למעשה האיש המרכזי בעסק – והיה בקשר עם ספקים ולקוחות. בנוסף, לטענת דוד, קיומו של יוני כמתחרה לא מאפשר לו להפעיל את העסק, כיוון שהשוק רווי ואין מקום לשני עסקים כל כך דומים.

בגיליון זה נדון בשאלה האם ליוני היה מותר לפתוח עסק מתחרה, ובשבוע הבא נדון בטענות הכספיות של הצדדים, כפי שיפורטו בגיליון הבא.

פסק הדין > תנאי אי תחרות – יש לדון האם ניתן על פי ההלכה להתחייב שלא להתחרות תחרות עסקית. לכאורה, מן הבחינה ההלכתית ניתן להתנות שאם יפתח עסק מתחרה יצטרך לשלם סכום כסף מסוים, אך לא ניתן להתנות על כך שלא יוכל  לעבוד במסגרת כזו או אחרת, משום שהוי קניין דברים1.

עם זאת, כתב בשו"ת החת"ם סופר2, שתנאי שמתנה בעל מקצוע המכשיר אדם אחר בתחום מקצועו, שלא יתחרה בו בעתיד ללא הסכמתו, תקף.

החת"ם סופר כתב שהמתחרה למרות ההסכמה "הרי הוא עובר על לאו לא תעשוק שכר עני ואביון, שזהו מכלל שכר פעולתו". הרב זלמן נחמיה גודלברג שליט"א ביאר3 שלדברי החת"ם סופר התנאי שלא להתחרות נחשב כשכר הלימוד שמשלם התלמיד לבעל המקצוע עבור הכשרתו. בשו"ת תורת חסד4 נראה שהטעם הוא בכך שהמתנה קונה את שעבוד הגוף של המותנה לעצמו, וממילא רשאי לאסור עליו לעבוד בעיסוק זה.

אכן, ישנם אחרונים החולקים וסוברים שלא ניתן כלל להתנות תנאי של אי תחרות בעתיד5.

בנידון דידן, אם אכן היה תנאי בין התובע לנתבע, על כך שהתובע לא יקים עסק מתחרה אם תיפסק ההתקשרות ביניהם, הרי שלדברי החתם סופר, התורת חסד ואחרים, רשאי היה הנתבע לאסור על התובע את פתיחת העסק, וכן היה יכול להתנות את הסכמתו לפתיחת עסק מתחרה בפיצוי כספי.

בשאלה האם הותנה בין הצדדים באופן מפורש שהתובע לא יפתח עסק המתחרה בעסקו של הנתבע לא הובאו ראיות. ניכר, שזה היה רצונו של דוד, מאידך, ברור שבשלבים מסוימים יוני במפורש לא הסכים ולא היה מסכים לתנאי זה, כשם שלא הסכים לשותפות.

אמנם סביר להניח שיוני ידע שאי פתיחת עסק מתחרה בעתיד חשובה לדוד, וזאת על סמך שיחתם הראשונה, אך בסופו של דבר, אם בשעת ההתקשרות לא הותנה תנאי זה, אין לכך משמעות, כפי שפסק השולחן ערוך6: "אבל המוכר סתם, אף על פי שהיה בלבו שמפני כך וכך הוא מוכר, ואף על פי שנראים הדברים שלא מכר אלא לעשות כך וכך, ולא נעשה, אינו חוזר, שהרי לא פירש, ודברים שבלב אינם דברים". אמנם הרמ"א הוסיף שאם יש אומדן מוכח שהייתה הסכמה כזו, התנאי תקף.

אצלנו, אין אומדן מוכח שהסכימו שלא יתחרה בו בעתיד. ראשית, לא כל עובד מתחייב שלא להתחרות בעתיד עם המעסיק. שנית, כאן הנושא עמד במפורש במחלוקת בין הצדדים בעבר, ויוני לא הסכים לתנאי זה בעבר, ועל כן אין אומדן מוכח בשעת העסקה שהסכימו שניהם שלא יתחרה בו. זאת ועוד, העובדה שהתנאי, על פי טענת דוד, היה בצורה שהוא שלא הוגבל בתקופת זמן (כמקובל בהסכמי אי תחרות), הופכת אותו לתנאי לא סביר. על כן, קשה לקבל את טענת הנתבע, שאף אם לא הותנה תנאי זה במפורש, ברור שהוא עמד ברקע הדברים. לאור זאת, נטל הראיה על כך שתנאי זה נאמר במפורש הוא על הנתבע. הנתבע לא הוכיח לבית הדין את העובדה שהעמיד תנאי זה במפורש.

לסיכום, בית הדין אינו מקבל את הטענה שהיה תנאי אי תחרות  ערך: הרב סיני לוי

הגיליון הבא יעסוק בשאר ההיבטים של הסכסוך – אחריות יוני לסגירת העסק של דוד והנאתו מכך.

1בבא בתרא ג' ע"א ; רמב"ם הלכות מכירה פרק ה' הי"ד 2ח"ב (יורה דעה) סימן ט' 3תחומין כרך י"ח עמ' 181-182 4לר' חסדאי בן שמואל פרחיה ; סי' רכ"ח עמ' קנ"ט: סוד"ה באופן שנתבאר 5ראו בספר דברי גאונים כלל מ"א אות ז'; 6סימן ר"ז סעיף ד

במסגרת מצומצמת זו הבאנו רק את תמצית הדברים.

פסקי דין מלאים ניתן לקרוא באתר רשת בתי הדין

ארץ חמדה – גזית: www.eretzhemdah.org/beitdin

גלילה למעלה