קול דממה דקה

פטירתו בין כסה לעשור, יומיים בלבד לפני יום הכיפורים, הפתיעה באמצע ימים עמוסים, מלאי הופעות, חזרות והכנות נפשיות לכל חזן רגיל, ודאי לחזן גדול כסובול. דווקא בימים אלו הוא נפטר במפתיע והניח אחריו משפחה המומה וכואבת, תלמידים רבים, עמיתים וקהל עצום של מתפללים שלא ישמעו השנה את קולו הערב שהיה אמור להיות קולם לפני בית דין של מעלה.

מורה, אח ואב
בקהילות היהודיות בחוץ לארץ מייחסות חשיבות רבה לחזנות ורואים בה קשר ישיר ליהדות ולתפילות, חיבור בין תפילה רוחנית לקלסיקה אירופאית, ולכן הם מזמינים חזנים בעלי שם לשהות אצלם בתקופת החגים וחולקים להם כבוד רב.
בארץ נחשבה החזנות במשך שנים לתחום רדום בקרב הקהל הישראלי, וההתעניינות בקונצרטים של חזנות הצטמצמה לכדי קהל קטן ונאמן בגיל המעבר וצפונה, קהל שהתייצב תדיר לשמוע ניגוני תפילה בניחוח קלסי גם במשך השבוע ולא רק בשבתות חזנות, ואילו קהל הצעירים פנה לתחומי מוזיקה רבים אחרים.
אך המציאות הזו הלכה והשתנתה כשקהל צעיר יותר ומומחה פחות פקד את היכלי התרבות לשמוע קונצרטים של חזנות כדת וכדין אחרי עבודה עקבית של סובול ז"ל, שהחיה את תחום החזנות בארץ ואף קיבל את פרס החינוך בשנת תשס"ו ואת פרס ירושלים על תרומתו המיוחדת לחידוש והחייאת החזנות בארץ.
מגיל צעיר הוא למד חזנות אצל החזן שלמה רביץ ז"ל, שראה בו ממשיך דרכו, ואכן מאז היה מוזמן סובול באופן קבוע לפסטיבלי מוזיקה ברחבי העולם. הוא הקים מפעלים מוזיקליים רבים, ובהם חיבור מאות יצירות, תקליטים עם מיטב הזמרים ושיתופי פעולה מוזיקליים