ההליכה במדבר מלאה תלונות ומשברים מצד עם ישראל. משבר חטא העגל, חטא המתאוננים וחטא המרגלים. בכל אלה – משה מתעשת ומיד ומתפלל על ישראל ואף שם את כל כובד משקלו על הצלתם…
אך בפרשתנו, תגובת משה שונה: 'וישמע משה ויפל על–פניו' [במדבר טז] משה לא עומד בתלונה זו ולא מתפלל על עדת קורח ועדתו. מדוע? האם חטא קורח ועדתו יותר חמור מחטא העגל והמרגלים? מדוע משה לא התפלל על קורח ועדתו?
רש"י מבאר: 'מפני המחלוקת, שכבר זה בידם סרחון רביעי, חטאו בעגל [שמות לב, יא] ויחל משה, במתאוננים [במדבר יא, יב] ויתפלל משה, במרגלים [שם יד, יג] ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים, במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו'
רש"י אף מביא משל 'לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו פעם ושתים ושלש, כשסרח רביעית נתרשלו ידי האוהב ההוא. אמר עד מתי אטריח על המלך, שמא לא יקבל עוד ממני'.
האם משה התעייף מלהתפלל על העם? האם חשש שמא אלוקים לא ישמע בקול תפילתו? לא מנהיג כמשה רבינו יחלש, לא בפעם הרביעית ולא בפעם הארבעים… משה מאמין בעם ומאמין בתיקון ומאמין שמכל משבר יש צמיחה והתגדלות, אם כך למה נפל על פניו ולא התפלל?
נראה שמבחינה מסויימת אכן חטא קורח ועדתו קשה מכל החטאים, למה? כי כל זמן שישראל מאמינים שהתורה נמסרה מן השמים למשה ומאז היא עוברת אלינו במסורת מרב לתלמיד, ממשה רבנו, רבם הראשון של ישראל, עד לרב של כל אחד ואחד מאיתנו, אז יש אפשרות לתקן, יש אפשרות לחזור למוטב. כי אנו נשמע לרב שלנו. אך ברגע ש'כל–העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על–קהל ה", כשאין יתרון איכותי לרב על פני התלמיד, כשכולם שווים, אז אין יותר 'מקור סמכות', אין יותר למי להקשיב ולציית. לכן אומר משה לעצמו, מי כבר יוכל לתקן את קורח ועדתו הרי אין להם סמכות ללכת אחריה? אם כך אין להם תקנה… לכן משה נופל על פניו. החוזק הגדול ביהדות שיש מסורת, יש מסירת התורה מדור לדור, מרב לתלמיד, אך ברגע שהשרשרת נפסקת ואין לתלמיד רב, אז זו סוף התורה כולה… והתיקון של קורח ועדתו שלבסוף יזעקו: 'משה אמת ותורתו אמת'. ■
