יום טוב מיוחד חותם את הימים הנוראים, יום שמיני עצרת. את הימים שנפתחו בסליחה, ונתעלו לתרועת מלכות, ונצרפו בתשובה, ונתיישרו בטהרה, ונתרפאו בשמחה, חותם יום שמיני עצרת בנעימות נצח.
שבעים פרים מקריבים בסוכות כנגד שבעים אומות העולם, ואילו בשמיני עצרת מקריבים פר אחד. כנגד מי וכנגד מה? כך דרשו רבותינו: 'פר יחידי למה? כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: עשו לי סעודה גדולה. ליום אחרון אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה, כדי שאהנה ממך'.
והוסיף רש"י: 'פר אחד איל אחד – אלו כנגד ישראל. התעכבו לי מעט עוד. ולשון חיבה הוא זה, כבנים הנפטרים מאביהם והוא אומר להם: קשה עלי פרידתכם, עכבו עוד יום אחד'.
שבעת ימים חגגו ישראל את חג הסוכות בראיית פני ה', וקודם שיחזרו כל אחד ואחד לשדותיו ולכרמו, אומר להם הקדוש-ברוך-הוא: קשה עלי פרידתכם. עכבו עלי מעט. לפיכך נתן להם עוד יום והוא שמיני עצרת.
ויש לשאול: והרי אחר שיתעכבו עוד מעט, ואחר שיעשו סעודה קטנה, שוב יוצרכו לילך, ואם כן מה הועילה העצה? אלא שכאן גילה הקדוש ברוך הוא אהבתו לעמו, ובמקום שיש אהבה אין פרידה כלל. ילכו ישראל למקומותיהם לאחר העבודה הגדולה הזו, ובלבבם האהבה הגדולה שגילה להם מלכם בסעודה קטנה שעשו הוא והם לבד מפני שקשה עליו פרידתם של ישראל. אהבה זו אינה בטלה לעולם, ובכל מקום שיהיו זיכרונה יעלה לפניהם.
וכך נאמר על ישראל שחוזרים לבתיהם מבית הבחירה: 'וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב' (מלכים א' ח', סו). נאמר בשם הרבי הריי"ץ מחב"ד, שבבואם לבית המקדש הכירו בָּאמת, והכרה זאת מביאה לשמחה גדולה שלוקחים עימם לאוהליהם להאיר את הבית הגשמי מאותה הארה שלה זכו בבית הבחירה.
בראש חודש אלול החלה העבודה, וביום שמיני עצרת נחתמה, ואחריה באה הפרידה. פרידה מֵהַר ה'. פרידה מן הפסגות הגבוהות אליהן הגיע האדם בעבודתו. כל אחד ואחד פונה לו לדרכו, אל ימי החורף. האם אין סכנה שתיהפך הפרידה מן הימים הללו גם לירידה חלילה, וכל ההישגים הגבוהים שהשיג האדם בתפילתו ובתשובתו, ביושר לבבו ובשמחתו, ילכו להם לאיבוד?
לפיכך קיבלנו מתנה מיוחדת לעת פרידה. נעימות ואהבה. ועם נעימות זו אנו ממשיכים את עבודתנו גם במרחקים. האהבה מקרבת רחוקים.
"תּוֹדִיעֵנִי אוֹרַח חַיִּים, שׂוֹבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ, נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח" (תהילים ט"ז, י"א). תּוֹדִיעֵנִי אוֹרַח חַיִּים– בראש השנה וביום הכיפורים. "שׂוֹבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ" – בחג הסוכות. "נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח" – בשמיני עצרת מתוך ספרו של הרב סבתו 'אני לדודי'.
מקורות:
פר יחידי למה – סוכה נה ע"ב. והוסיף רש"י – במדבר כט, לו. בשם הרבי הריי"ץ מחב"ד – עלון 'מעיינותיך' גליון 5 עמ' 31, נתניה תשס"ה. "תודיעני אורח חיים" – בראש השנה – עיין ויקרא רבה פרשה ל', ב'.