עופר איובי
ספר קצת על עצמך.
"אני בן 55 וגדלתי בשכונת קריית מנחם. בעבר הייתה לי מכללה גדולה ללימוד מחשבים: בשנות השמונים המאוחרות הטמעתי לימודי מחשבים בבתי ספר עד שמפעל הפיס החל לעשות זאת, ומאז התעסקתי בשיווק ובייבוא בענף המחשבים.
"אני נשוי למירב, מנהלת מחקרים בקרן גרמניה–ישראל, ויש לנו שישה ילדים: בת שסיימה עכשיו לימודי חינוך מיוחד, בן מפקד בגבעתי שיוצא לקצונה ועוד בת שמתגייסת בחודש הבא, שני ילדים בתיכון וילד אחד בכיתה ו'".
שכונת גילה.
"כשהייתי בצבא עברתי לגילה. כשהגעתי לשכונה היא הייתה במצב של הזנחה מבחינת ניקיון, גנים, חינוך ועוד. הדבר הראשון שהבנתי הוא שכדי להצליח להוביל שינוי צריך לעודד את המעורבות של התושבים.
"התושב מתחיל להיות מעורב כשהוא רואה ומבין שלעירייה אכפת ממנו ויש לה אוזן קשבת. כשהגעתי לשכונה, אם הייתה מונחת שקית אשפה בכניסה אדם היה מדלג מעליה וממשיך הלאה. היום אם מישהו רואה אשפה הוא מצלם ושולח לי. המודעות לאיכות החיים זינקה ברמות שאי אפשר לתאר".
אירוע דליפת הגז בגילה.
"לפני ארבע וחצי שנים נשמע קול פיצוץ אדיר בכל ירושלים. לאחר חצי שעה הבנו שזה פיצוץ גז ברחוב שבתאי הנגבי. הפיצוץ פגע בעשרים בתים, הרג שלושה בני משפחה ופצע עוד פצועה אנושה שלאחר כמה ימים נפטרה מפצעיה ועוד פצועים נוספים קל. מי שנהרגה מפצעיה הייתה בת יחידה להורים ניצולי שואה. ניהלתי מאבק ארוך ועיקש על הפיצויים כדי להשיב את הדיירים הביתה, כולל שביתה ליד בית ראש הממשלה שבוע ימים.
"אחרי שלוש וחצי שנים הצלחנו להחזיר אותם הביתה, כולל בנייה ושיקום הבניין. על הדרך אימצתי את זוג ניצולי השואה שאיבדו את בתם היחידה. האב נפטר מצער שמונה חודשים אחרי האירוע, ועד היום אנחנו מטפלים באם ודואגים לה לכל מחסורה".
יו"ר המנהל הקהילתי בגילה.
"שנים פעלתי למען הציבור שלא בצורה רשמית, ולפני שש שנים פנו לאשתי ושאלו אותה אם היא רוצה לרוץ למנהל הקהילתי. היא אמרה שהיא לא חושבת שהיא מתאימה אבל הציעה אותי. הגעתי למנהל שבועיים–שלושה לפני הבחירות. היה כנס שכל אחד הציג את עצמו, וכל שאר המתמודדים היו מתוך המערכת. כששאלו אותי מי אני הצגתי את עצמי 'עופר איובי, ואהיה יו"ר המִנהל'. חלקם התפוצצו מצחוק. היו בחירות ונבחרתי, הגישו ערעור ושוב נבחרתי. במנהל עבדתי על שדרוג כל הגנים, עזרתי להביא מיזמים לחינוך ולהקים מגרשי ספורט".
האם ראש עירייה יכול להסתדר עם כל האוכלוסיות בעירו?
"ירושלים היא עיר מורכבת מבחינת אוכלוסייה, וצריך לדאוג לכל האוכלוסיות ולא למגזר אחד על חשבון מגזר אחר. ירושלים צריכה ראש עירייה שיודע לנהל, בעל ניסיון מוצלח בניהול ואדם שיודע להתנהל בעיר המורכבת הזאת, אדם שיודע להביא תקציבים מהממשלה. כשחשבתי במי לבחור כדי לצעוד איתו לנהל את העיר הזאת, שמתי לנגד עיניי את טובת ירושלים".
מדוע דווקא משה ליאון?
"הוא יודע להתנהל בכל המורכבות האלה. הכרתי את משה ליאון כשהיה מחזיק תיק המנהלים, הכרתי אותו וראיתי איך הבן אדם הזה עובד. בולדוזר. חותך את הבירוקרטיה בצורה מדהימה. יודע לנהל. החרדים מהללים אותו והדתיים מהללים אותו והחילונים מהללים אותו והערבים מהללים אותו".
בירושלים מקפיאים את הבנייה בשכונות. הצעירים לא יכולים לקנות דירות.
"אני אחד מהלוחמים נגד ההחלטה להקפיא בנייה בירושלים. צריך לחזק את מיזמי הפינוי-בינוי, להגדיל את מקורות התעסוקה, לתת שטחים לאזורי תעשייה כדי לדאוג גם למקומות תעסוקה למי שמסיימים ללמוד כדי שלא יברחו מפה. ולצד זה לדאוג לאיכות החיים, לפרטים הקטנים. ככה נעצור את ההגירה מהעיר, ואני מאמין שרבים יישארו בעיר ורבים אחרים גם יגיעו אליה, כי המחירים ירדו".
עד כמה אתה קשור ליהדות ולמסורת?
"למדתי בבית ספר חב"ד ואני בוגר של הישיבה התיכונית קריית נוער. בניתי בית כנסת עם אולם על שם אבא שלי בגילה, 'משכן ניסים'. אחד הדברים ששמתי שם לנגד עיניי הוא שלמשפחות נזקקות שאין ביכולתן לקיים אירועים בתשלום אני מנדב את האולם, ומי שיכול לשלם – משלם.
"אחותי ז"ל הייתה חברת הנהלה במנהל הקהילתי, וזה ארבע שנים אנחנו מחלקים לזכרה בכל פסח סל בשווי 400 שקלים ל-1,500 משפחות. יש לנו מיזם לכבוד שבת קודש: נשים רבות מבשלות, ואנחנו מחלקים למשפחות מנות לשבת".
מה דעתך על בנייה בשכונות התפר?
"אני חושב ששכונות התפר הן חלק בלתי נפרד מירושלים: פסגת זאב, הר חומה, גילה, רמות. כמו שאפשר לבנות ברחביה אפשר לבנות בגילה. השכונות הן חלק מעיר בירה אחת, ויש זכות לבנות בכל מקום".
איך אפשר להתמודד עם הרעש שעושים המואזינים במסגדים?
"המואזין מפריע למאות אלפי תושבים. אני ומוכתר בית צפפה חיפשנו יחד פתרון לנושא המואזין, ומצאנו פתרון שמקובל על כולם. הבנו איך אפשר להודיע על זמני תפילות בלי שגם תושבי גילה ישמעו את המואזין. הפתרון שאושר, ומצריך רק מימון, הוא הצבת מערכות שמע ברחובות ושינוי מבנה הרמקולים. יש להציב מערכת שבה כל המסגדים יכרזו בו בזמן, ותהיה לה מערכת בקרה ושליטה על ידי המכותר וגיבוי של תחנת המשטרה האחראית באזור.
"גם התושבים בבית צפפה מסכימים לפתרון, אבל האנשים שיושבים למעלה לא מבינים עד כמה הנושא חשוב, ואני לא יודע מה עשו עם התקציב שהוקדש לזה".
על מה תשים דגש אם תיבחר לעירייה?
"הדבר הראשון שחשוב לי הוא להנגיש את שירותי עיריית ירושלים לתושבים. התושבים לא צריכים כל היום לקטר ולדרוש, אלא העירייה צריכה להבין מה התושב צריך ולשרת אותו. כמו כן יש לקצץ בבירוקרטיה, היא פשוט בלתי נסבלת. אם אני נזקק לשירות מסוים, למה אני צריך להכיר מישהו בשביל לקבל אותו?
"אני איש עשייה מבטן ומלידה, מתנדב שש שנים במנהל הקהילתי ומשקיע את כל כולי. גם כשאהיה ממלא מקום ראש העירייה וסגן ראש העירייה אחד הדברים שאקפיד עליהם הוא לרדת לשטח בכל יום, כי את בעיות התושבים אי אפשר להבין מהמשרד.
"הטלפון שלי, כמו היום, יהיה נגיש לכולם. אין שיחת טלפון אחת שאני לא חוזר אליה, וככה יהיה גם כשאהיה בעירייה. הלשכה שלי תהיה פתוחה לתושבים תמיד, זו הבטחה שלי. אעשה מהפך בכל השכונות בירושלים כמו שעשיתי בגילה".
