קשה להפריז בחשיבותו ההיסטורית של אתר הר עיבל. בפרשת ״כי תבוא״ שבחומש דברים עם ישראל מצווה על הקמת מזבח בהר עיבל. באותו המקום מצווים בני ישראל גם להקים 12 אבנים ועליהן לכתוב את התורה ״באר היטב״ וגם לקיים את טקס הברכה והקללה. הקיום מפורט בספר יהושע.
כשעם ישראל נמצא במדבר הוא מצטווה מייד לאחר מעבר הירדן, להגיע קודם כל להר עיבל ולבנות בו מזבח ולהקים את 12 האבנים. גם שם מתקיים מעמד הברכה והקללה, עם ישראל מקבל ערבות אחד על השני, וממצוות השמחה בהר עיבל אנו למדים את מצוות השמחה בשלושת הרגלים.
רוב החוקרים המודרניים טוענים כי עם ישראל הוא אוסף של נוודים שהתאגד במשך שנים ארוכות ויצר לעצמו כל מיני מיתוסים במשך השנים. לרוב סיפורי התורה לא נמצאה הוכחה מדעית וארכיאולוגית בשטח, ורוב רובם של החוקרים המודרניים מתכחשים לתורה. למרות זאת, במשך מאות שנים יצאו משלחות רבות לחיפוש מזבח יהושע בהר עיבל. המשלחות כולן חיפשו את המזבח בצדו הדרומי של ההר מול הר גריזים מתוך הבנה שהמזבח ממוקם בדיוק במקום בו עמדו השבטים במעמד הברכה והקללה – מול הר גריזים.
במשך כל השנים לא נמצאו באזור שרידי חרסים המעידים על נוכחות המונית כמעט בכלל, אבל היו חוקרים שניסו לזהות בתוך הערפל את מקום המזבח והצביעו על מספר מקומות משוערים בהר.
סקר הר מנשה
הכול משתנה בתחילת שנות ה-80 כשסקר השטח של פרופסור אדם זרטל מגיע להר עיבל. במשך כ-30 שנה חקר פרופסור זרטל מאוניברסיטת חיפה את כל אזור צפון השומרון והבקעה. יחד עם משלחות רבות וחברים טובים, סקר וחקר פרופסור זרטל במשך השנים כל פיסת שטח.
כאמור, הפרופסור זרטל התחיל שנים בודדות אחרי מלחמת יום כיפור. עם ראשיתה של ההתיישבות היהודית ביו״ש יצא בשנת 1978 (ה׳תשל״ח) לסקר הר מנשה. זרטל קיבל שטח שבתולדות המדע החדש לא נחקר מעולם בצורה רצינית. הוא סייר רגלית בכל השטח, לא דילג על דבר ובחן כל ממצא. לכן, כחוקר המודרני הראשון בשטח יש משקל מדעי גדול למחקר של זרטל. המחקר התפרס על שטח של 3,000 קמ״ר ונתגלו בו למעלה מ-1,500 אתרים קדומים באזור. מחקרו המקיף של פרופסור זרטל ז״ל שינה את פני המדע ביחס לתחילת העם בארץ ישראל.
בשנת 1982 (ה׳תשמ״ב) עבר זרטל במסגרת הסקר בהר עיבל וגילה במקום גל אבנים גדול שסקרן אותו מאוד. זרטל, שהשתייך לאסכולת מכחישי המקרא, לא חשב לרגע שמדובר במזבח יהושע אבל החליט להשקיע בחפירת המקום. בכל כמה חודשים הגיע הפרופסור מאוניברסיטת חיפה יחד עם חופרים נוספים לעונת חפירה בשטח, וחשף עוד קטע מהגל.
בסיום העבודות גילה זרטל מבנה מוזר כמוהו לא הכיר משום מקום. מבנה שלא נמצא דומה לו בשום אתר ארכיאולוגי אחר. המבנה היה מרובע, ללא חלונות, ללא דלת כניסה, בעל שיפוע שעולה לראש המבנה המצופה שכבת אבן מעניינת.
אם כל זה לא הספיק למוזרות, בצד המבנה נמצאה ערמת עפר ובתוכה ״חרפושית״ עתיקה (חותמת מלכותית עם חיפושית זבל חרוטה עליה) וחרפושית דומה נוספת במקום אחר ליד המבנה. אדם שלח את החרפושיות לבדיקה במעבדה בירושלים שם שייכו אותן למצרים בתקופת השליש האחרון של רעמסס השני (תקופת יציאת מצרים על פי התורה).
״קילוף״ האתר ממשיך ולפתע צעקות גדולות. מתחת לריצוף האבן העליון נמצאה כמות אפר עצומה ועצמות רבות של בעלי חיים. את המבנה הקיפה מדרגה משלושה צדדים שונים ברוחב מטר ונמוכה כמטר מגג המבנה.
הפרופסור, איש השומר הצעיר, לא הצליח לגלות בשום אופן מה הוא המבנה. את האמירות של תושבי האזור וראש מועצת שומרון דאז, בני קצובר, שטענו כי זהו מזבח יהושע מהתנ״ך, ביטל זרטל אדם מיד כאדם שלא מאמין בתורה.
אולם, הימים עוברים וחולפים, הסבר הגיוני למבנה אין וגם התייעצות עם ארכיאולוגים חברים נוספים לא מוסיפה המון. הוא קרא בספר שמות את תיאור המזבח שהתחבר לו למבנה אבל עדיין כחוקר הוא לא היה מוכן לקבל את המקורות בתורה כפשוטם, במיוחד שאין למבנה שום מקבילה בשום אתר אחר.
גילוי המזבח
באחד הימים במדרשה בשבי שומרון ישב פרופסור זרטל וצייר לעצמו סקיצה של המבנה. במקרה ראה את הציור יהודי בשם צבי קניגסברג תושב שבי שומרון שקפץ כנשוך נחש. צבי רץ במהירות וחזר למקום יחד עם מסכת מידות במשנה. צבי פתח את המשנה בפרק ג׳ ושם היה שרטוט של המזבח בבית המקדש. השרטוט היה דומה כמעט אחד לאחד לשרטוט אותו צייר אדם. הפרופסור, איש השומר הצעיר נאלם דום.
בספרו ״עם נולד״, מתאר פרופסור זרטל את המעמד: ״צבי חזר במרוצה עם ספר המשנה: שלושה או ארבעה בחורים בהו בו. הוא התיישב, נשם בכבדות ופתח את הספר בסדר קודשים. היה זה הפרק השלישי, העוסק בהלכות מזבח בבית המקדש השני בירושלים״.
"המזבח היה שלושים ושתים על שלושים ושתים: ׳עלה אמה וכנס אמה – זה היסוד. נמצא שלושים על שלושים. עלה חמש וכנס אמה – זה הסובב. נמצא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה. מקום הקרנות – אמה מזה ואמה מזה. נמצא עשרים ושש על עשרים ושש. מקום הלוך רגלי הכהנים – אמה מזה ואמה מזה. נמצא עשרים וארבע על עשרים וארבע – מקום מערכה. והיסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב ואוכל בדרום אמה אחת, ובמזרח אמה אחת… וכבש היה לדרומו של מזבח, שלשים ושתים על רחב שש עשרה ורבובה היתה לו במערבו׳ (מסכת מידות פרק ג׳)״.
״אבל לצד התיאור המילולי היה שרטוט מזבח העולה של הבית השני בירושלים, ששוחזר על פי המשנה. שני המבנים היו זהים: זהות ארכיטקטונית שנראתה במבט ראשון. הזהות הגדירה את המבנה בהר עיבל כמזבח והסבירה את החלקים שבלבלו אותנו: עתה ניתן לראות מהו סובב ומהו כבש כפול ומה ההיגיון שמאחורי כל העניין״.
היה רגע של שתיקה. הדמיון היה קרוב כל כך שמשהו עמד בגרון היושבים בחדר. לאחר השתיקה פרצו צעקות: ״היי״ ו-״הורה״ ו-״הידד״. עמדנו על הרגליים, התחבקנו וצרחנו. חבורת גברים ונשים בבגדי עבודה יצאה מגדרה. לחלק מאיתנו עמדו דמעות בעיניים. היה קשה להבין את גודל הרגע. התיאור במשנה סגר את התמונה והסביר את כל העניין״ (עם נולד, עמוד 84).
השמחה באותו לילה בשבי שומרון הייתה אדירה. משלחת החוקרים זיהתה בוודאות את המזבח מהר עיבל. במזבח נמצאו כ-3,000 עצמות שרופות של בעלי חיים הכשרים להקרבה. מנגד, כמעט ולא נמצאו עצמות בעלי חיים שאינם כשרים. העצמות נחרכו באש כקרבנות.
וכך, הפך איש הקיבוץ והשומר הצעיר לשגרירה הגדול של בשורת הקשר בין עם ישראל להרי השומרון. לא מעט אויבים רכש הפרופסור בשל הגילוי שמוכיח את סיפור התנ״ך, אבל עד היום לא נכתב מאמר מדעי אקדמי משמעותי שסותר את ממצאיו של פרופסור זרטל.
דרישת שלום מתקופת יהושע בן נון
רגע היסטורי מיוחד התרחש בשבוע שעבר. במסיבת עיתונאים של ABR יחד עם הארכיאולוגים ד"ר סקוט סטריפלינג, פרופסור גרשון גליל מאוניברסיטת חיפה, פיטר גרט ואן דר וין וג'ונס גטנברג מהאקדמיה למדעים של צ'כיה ומומחים בפענוח טקסטים עתיקים. במסיבת העיתונאים שהתקיימה בבוסטון שבארצות הברית הודיעו הארכיאולוגים כי הצליחו לפענח את הכתב העברי הקדום. על גבי הקמע שהתגלה במזבח יהושע בדצמבר 2019 על ידי הארכיאולוג ד"ר סטריפלינג ובחודש ינואר השנה פורסם כי זוהתה עליו האות א' בעברית עתיקה.
הקמע נחשף במהלך סינון עפר שנותר מחפירות שעשה בעבר פרופסור זרטל. הסינון נעשה בשבי שומרון, והקמע נחשף עי ד"ר סטריפלינג שהראה את הממצא לראש מועצת שומרון יוסי דגן במקום.
החוקרים חשפו, באמצעים מתקדמים, בסיוע חוקרים באוניברסיטת פראג, כי על הקמע נמצאו המילים:
ארור, ארור, ארור – ארור ע"י ה' י*ה*ו*ה.
אתה תמות מקולל.
אתה בוודאות תמות מקולל.
ארור ע"י י*ה*ו*ה – ארור, ארור, ארור.
לראשונה נמצא שם ה' המופרש – י*ה*ו*ה – שם הוויה. בתקופה כל כך קדומה.
החוקרים משערים כי הקמע מתקופת הברונזה המאוחרת, מתאים לתגלית של פרופ אדם זרטל ז"ל, שתיארך את האתר לרבע האחרון של המאה ה-13 לפנה"ס. זרטל הגיע למסקנה שהאתר הוא שריד של מזבח, וזיהה אותו עם המזבח המתואר בספר דברים, פרק כ"ז, פסוקים א'-י', ובספר יהושע, פרק ח' כחלק מרכזי ממעמד הברכה והקללה, ולכן קרא לו "מזבח יהושע".
מדובר בכתב העברי הקדום ביותר שנמצא אי פעם. החוקרים סבורים כי הקמע הוא מתקופת הברונזה המאוחרת, המתאימה לזמן שבו יהושע בן נון הגיע עִם עַם ישראל לכניסה לארץ ולמעשה שם התקיים מעמד הברכה והקללה.
גודל הקמע הוא 2 ס"מ על 2 ס"מ, ומופיע עליו שם ה' המפורש, ככל הנראה בהופעה המוקדמת ביותר שלו אי פעם.
יוסי דגן: הוכחה לקשר בין עם ישראל לשומרון
"לא ניתן להפריז בחשיבות הממצא הזה לעם ישראל לדורותיו ולמדינת ישראל", אומר יוסי דגן ראש המועצה האזורית שומרון. "קיבלנו דרישת שלום מיהושע בן נון, ועם ישראל בתקופת התנ"ך, הוכחה נוספת לקשר הבלתי ניתן להתרה בין עם ישראל לשומרון ולארץ ישראל. אנחנו כמועצה נמשיך לפעול כדי לשמר את המקום ודורשים מהרשויות להידרש לנושא ולדאוג להגן על המקום".
מזבח בשטח B
כשנחתמו הסכמי אוסלו הכירו משרטטי המפות בחשיבותו ההיסטורית של אתר הר עיבל, אך בשל טעות אנוש קו הגבול שנקבע בין שטח B (בשליטה אזרחית פלסטינית) לשטח A (שליטה אזרחית-ביטחונית פלסטינית) עובר כ-150 מטרים בלבד מהמזבח, והמזבח עצמו נמצא בשטח B. המשמעות המשפטית היא שמי שאחראי בפועל השטח היום מבחינת צה״ל היא הרשות הפלסטינית. אלוף פיקוד המרכז דאז עוזי דיין, שביקר במקום לפני כשנה, טוען כי צה״ל התייחס למקום כאל שטח C ומשכך גם היום צריך להתייחס אליו כך.
בשלהי כהונת ראש הממשלה דאז יצחק רבין ז״ל בעקבות שליחים מההתיישבות שבקשו לתקן את המפות, הביע רבין נכונות לתיקון ואף נקבע תאריך לדיון על כך. אולם רבין נרצח לפני שהספיקו לתקן את המפות.
אזעקת אמת
בשל העובדה כי אתר המזבח ממוקם בשטח B לא מאפשרות רשויות המדינה לבנות בו אפילו שירותים לתועלת המבקרים. אין גדר סביב המזבח, אין שלטי הסבר והכוונה או אפילו שלט בקשה שלא לטפס על הממצא החשוב.
לפני כשנה הרס קבלן מטעם מועצת הכפר הסמוך, עצירה א-שמליה, כ-35 מטרים מהחומה העתיקה שמקיפה את המזבח. חומה בת 3,000 שנה אותה בנו בני ישראל הפכה לחצץ עבור סלילת כביש סמוך. הקבלן הערבי התפאר בסרטון פייסבוק על היצירתיות. נוער ערבי שעושה מנגלים על המזבח עצמו, כתובות גרפיטי על המזבח ועשיית צרכים של רועי צאן הפכו לשגרה עצובה באתר החשוב הזה.
אחרי ההרס במקום בשנה שעברה, נפתלי בנט הגיע ערב הבחירות לביקור במקום יחד עם ראש מועצת שומרון. בנט, שפרסם סרטון במקום שמלמד על חשיבותו ההיסטורית והלאומית של האתר, הבטיח כי כשהוא יהיה ראש הממשלה המתחם יהפוך לגן לאומי עם שמירה קבועה.
נכון להיום שום דבר לא השתנה.
משה גוטמן, מנהל "שומרים על הנצח", שעוקב מקרוב אחר המקומות ההיסטוריים ביהודה ושומרון אומר כי "הגילוי המרעיש נושא בחובו סיכון גדול לאתר, ולפיכך אנו בשומרים על הנצח מגדירים אותו כאתר בסיכון ברמת הסיכון הגבוהה ביותר. הגילוי גם מוכיח שאין מדובר ב'עניין מקומי' אלא בערך מורשת עולמי, מושא התעניינות של מאות-מיליונים ברחבי העולם. לא ייתכן שממשלת ישראל מסירה אחריות ולא שומרת על האתר. אם האתר ייפגע, האחריות תהיה כולה של שר הביטחון, ראש הממשלה וממשלת ישראל. מגוחך שאנו צריכים לומר זאת, אך אנו קוראים להם לפעול באופן מיידי להגנת האתר והמרחב הארכיאולוגי שסביבו. ראש הממשלה התחייב שדין המזבח כדין הכותל. עכשיו הגיע זמן המימוש. שימרו על ההיסטוריה שלנו".
