מה לרב חיים דרוקמן הזקן ולצעירי תל-אביב? מסתבר שגם להם היה קשר איתו, וקשר עמוק. בתקופה שבה גם הרחוקים ביותר רוצים להעמיק את יהדותם וללמוד, לא איש כמוהו יפסיד את ה׳לפעול עם א-ל׳ גם בתחום זה של הגאולה, ועד רגעיו האחרונים. הנה כמה מסיפורי התלמידים:
טל: ׳זכיתי להכיר את הרב דרוקמן רק באחרית ימיו. כשראיתי ושמעתי אותו מדבר על חייו, זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שדמעות התרגשות בלתי מובנות ירדו ממני ללא הפוגה. נכדו של הרב מלמד ב׳המקום׳ בתל-אביב, שם חגגו לבנם את בר המצווה. הסבא הגיע, קבע מזוזה במשכן החדש, וצפה ארוכות בהתרגשות איך כל אחד מאיתנו, ניגש לברך את חתן הבר-מצווה, ונותן לו ׳במתנה׳ אזכור למצווה אחת, שאותה הוא אוהב במיוחד. כשהרב דרוקמן קם לשאת דבריו, התבוננתי בעיניו והרגשתי כאילו מלאך עומד מולי ומדבר. המפגש המטלטל הזה היה רק פתיחה לשבתות התעלות שבהן התארחנו בביתו׳.
ניר: ׳במהלך חיפוש דרכי בחיים, האירוח בפסח בביתו של הרב דרוקמן וההתבוננות בהנהגותיו, נתנו לי את ההשראה לבניין הבית שארצה לבנות. בפסח הבא כבר התארחתי שם עם רעייתי, כדי שתוכל להתרשם גם היא מ׳מודל הבית׳ שעליו אני חולם. זכינו לעוד מספר מפגשים בתל אביב עם דמות המופת הזאת. כל זה בשנתיים האחרונות לחייו, בין פסח לפסח׳.
תמי: ׳המפגש הראשון שלי עם הרב היה בחג שני של פסח בביתו. הרב מסר שיעור למשפחתו המורחבת, ואני ישבתי שם מוקסמת. הרב מסר שיעור מושקע ומרגש שהכין בביתו בקפדנות רבה, חילק דפי מקורות מודפסים לכולנו. השיעור התקיים בתוך הספריה הענקית בביתו, שנראתה לי ככספת מלאה אוצרות, והוא שולף מדי פעם ספר ממקומו המדויק, פותח בעמוד המדויק… לאחר השיעור ניגשתי אליו עם חברה, שהייתה בשיאו של תהליך גיור, והוא קיבל אותנו במאור פניו. הרב התרגש מאד כשהבין שחברתי בתהליך גיור, והרעיף עלי ועליה שפע ברכות. מאז באנו כמה פעמים להתארח שבת למשפחת לפיד, בבייתם של ביתו וחתנו, כדי להיות במחיצתו, ובאחת הפעמים אף זכינו ללון בביתו ממש. לא הצלחתי להירדם בלילה מרוב התרגשות. להסתכל על קירות הבית המלאים תמונות שכל אחת מהן מלאה היסטוריה. להסתכל על הספרים שנדפסו עוד לפני שההורים שלי נולדו…
במהלך השבת למדתי עם הנכדים והנינים של הרב את ׳חזון הצמחונות׳ של הרב קוק, עם פירושו של הרב דרוקמן, ודיברנו על עונג שבת באכילת בשר ודגים. במוצאי שבת שאלתי את הרב: האם אני צריכה לאכול בשבת גם בשר ודגים? הרב סיפר לי על רבו ״הנזיר״, חייך כדרכו, ואז שאל: ״אם תאכלי בשבת גם בשר או דגים זה יצער אותך?״, עניתי: ״בוודאי״. והוא השיב: ״כל ענין האכילה בשבת הוא עונג שבת, ואם זה יגרום לך צער, אין ענין בכך״. ואז הוסיף ואמר כחולק סוד: ״אגלה לך משהו. יש לי בת שהיא צמחונית, ואני מאד אוהב שמגיע התור שלה לעשות איתנו שבת. למה? כי אחרי הארוחה שהיא מכינה אני יכול לשתות קפה עם חלב…״. הרב לא היה חייב להוסיף את זה, אך הוא בחר להוסיף, משום שהוא זיהה את התחושה הקשה שהייתה לי בקשר לשאלה האישית הזו. ניכר היה שהרב הבין היטב ללב השואל׳.
פעם שאלתי את הגאון רבי שלמה פישר שאלה הלכתית על פעילות מסוימת בשבת. והוא אמר: ׳לפני שנדון בהלכות, צריך לזכור שאין כמו השבת להאהיב את היהדות. רבים העידו שמה שפתח את ליבם ותאוותם להעמיק בזהותם היהודית היה השבת, האווירה של שולחן השבת׳. וכפי שסיפרה השרה אורית סטרוק על ימי נערותה, שהמענה של הרב דרוקמן לשאלותיה הרבות היה: ״תבואי להתארח אצלנו בשבת…״.