הצבעות משמים
שמעתי מהרב זלמן מלמד, ראש ישיבת בית אל, ששמע מהרב יהודה לייב מיימון (שר הדתות הראשון), שכך סיפר לו הרב אהרון הלוי פיצ׳ניק: ׳נסעתי כעיתונאי לסקר את ההצבעה באו״ם על תכנית החלוקה, אישור האו״ם להקמת מדינת ישראל על שטחה של חלק מארץ ישראל. הזמן לשכנע את המדינות היה קצר, ונעשה כל מאמץ לכך. ישבתי שם בישיבה באו״ם מאחורי הנציגים של ההסתדרות הציונית. ראיתי אחד מהם כותב פתק ושולח לנציג אחת ממדינות מרכז אמריקה. כעבור כמה דקות הגיע אליו פתק חזרה. שאלתי את הפעיל הציוני אם אוכל לדעת מה היה כתוב בפתקים, וכך הוא הסביר לי: הנציג הזה היה נראה לנו יהודי, אבל לא היינו בטוחים. החלטנו לבדוק ולנסות את האפיק הזה. כתבנו לו בפתק: ״אנא השם הושיעה נא״, שזה בוודאי יבהיר לנו אם הוא אכן יהודי, ושאנחנו זקוקים לישועה בעזרת קולו התומך בהצבעה. הוא החזיר לנו פתק שבו היה כתוב: ״אנא השם הצליחה נא״. הבנו שהוא אכן יהודי, ושהוא יתמוך בהצבעה׳.
עוד סיפר ששמע מהרב מימון סיפור שבעיקרו ידוע, אבל פרטיו פחות ידועים: ׳כידוע, נחלקו נציגי מועצת העם הזמנית באייר תש״ח בשאלת הקמת המדינה מיד עם סיום המנדט הבריטי. היה שוויון בין מתנגדים לתומכים. הרב מיימון היה מאד בעד, ובן גוריון רצה להביא אותו כדי להשתתף בהצבעה. דא עקא, שהוא גר בירושלים, שהיתה אז במצור. שלח בן-גוריון מטוס פייפר קטנטן, מהבודדים שהיו לנו אז, להביא את הרב מיימון לתל אביב. המטוס נחת ליד ביתו, ב״מוסד הרב קוק״ של היום. הרב מיימון כבר היה זקן, והטייס הסביר לו שמושב של ממש, מלבד מושב הטייס, אין במטוס הזה, אבל הוא יקשור את הרב לכיסא שלו, מאחוריו, וכך יטוסו. כך עברה ההצבעה בעד הכרזת המדינה…׳
המדרגות של ירושלים…
שמעתי ממו״ר בעל ״נתיבי ישורון״ מסלונים: מישהו הזמין את ר׳ שלמה זלמן אויערבך, בזקנותו, לקידוש בביתו לרגל איזו שמחה. ר׳ שלמה זלמן שאל אותו באיזו קומה הוא גר, והוא השיב שהוא גר בקומה שלישית. הגרש״ז אמר שקשה לו לעלות במדרגות. הקשה המזמין: ׳והרי כל יום הרב עולה במדרגות לביתו׳. ענה לו הגרש״ז בבת שחוק: ׳במדרגות שלי יש לי גרסא דינקותא, אותן אני רגיל לעלות׳.
המדרגות הירושלמיות הישנות, כידוע, אינן עומדות בשום תקן עכשווי, הן גבוהות וקשות לטיפוס, בוודאי למאריכי ימים. סיפרה לי מאשה ברוורמן, ילידת שכונת שערי חסד: ׳הייתי גננת, ובגן שלי היו גם הילדים של הצדיק הירושלמי ר׳ אריה לוין. אני זוכרת שכשהייתי מחזירה אותם הביתה, בשכונת כנסת, הוא היה אומר לי: ׳מאשה, אל תטרחי, אני ארד אלייך לקחת אותם׳. ואני הייתי מתעקשת: ׳לא, זה בסדר, אני אעלה אותם׳. אבל הוא היה מקדים לרדת…׳
פעם באתי לדבר בלימוד עם קרובו ותלמידו של ר׳ אריה, הגאון הנסתר ר׳ אליעזר קוגל זצ״ל, ראש ישיבת ״שבות עמי״. האיש עמד מאחורי עשרות מפעלים תורניים או יותר, עם פעילות ענפה בכל רחבי הארץ. לא קבעתי איתו מראש. כשנכנסתי לחצר הירושלמית שבה שכן משרדו, הוא בדיוק היה בדרכו החוצה מהחצר. הוא ראה אותי ואמר: ׳אה, באתי אלי? בא, בא נכנס׳. הוא היה אז כבר בשנות התשעים שלו, או קרוב לכך, ועלה אתי את כל המדרגות הירושלמיות הצרות והגבוהות במיוחד, שזה עתה רק סיים לרדת אותן. הגענו למשרדו כשהוא מתנשף מאד ממאמץ, ואז הוא התפנה לשבת עמי לשיחה במשך שעה ארוכה.
והמדרגות הגבוהות – גם במידות הנפש: פעם ביקשתי מר׳ אליעזר הסכמה לספרי על מסכת כתובות, ספר החידושים הראשון שהוצאתי. הוא מאד שמח שאני מוציא ספר לאור, אבל הסביר לי למה הוא לא האדם שראוי לתת הסכמות… בערבו של יום התקשר אלי אחד מנכדיו ואמר לי: ׳סבא חושש שיצאת ממנו עם הרגשה לא טובה, אולי אתה חושב בטעות שדעתו לא נוחה מהספר. הוא ביקש ממני לחפש אותך ולהגיד לך שכדי להסיר כל ספק כזה, הוא בכל אופן כתב לך הסכמה׳. אגב, ההסכמה הזאת היתה הכי מפרגנת שקיבלתי מעודי. ■
meirdorfman@gmail.com
