גליון 511

שבת ויום טוב

הרב צוריאל וינר

"ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו" (בראשית ב, ג) בשתי תכונות יחד הקב"ה את השבת: ברכה וקדושה. כיצד יסודות רוחניים אלו מופיעים בשבת שלנו? איזו חוויה אמונית הם בונים בנפשנו?

בעוד שבמושג "קדושה" ניכרת התעלות מעל החיים הארציים , הרי במילה "ברכה" שומעים צליל של מתיקות והנאה דווקא מתוך החיים.

מהי ברכת השבת ומהי ברכה בכלל? ברכה היא שפע וחיים שמעניק לנו ה'. הבתים הטובים, הפירות הטעימים והחן הנסוך על פנינו, זו ברכתו אלינו. הברכה האלוקית ביום השביעי מגלה את הרחמים והאהבה שיש לבורא לברואיו בכלל, ולאדם בפרט. אנחנו חווים את הברכה האלוקית בשמחה ועונג בגוף ובנפש, בקרבת אלוקים. בהלכות שבת מימד זה בא לידי ביטוי במצות עונג שבת, במנוחה, באיסור יציאה מן התחום, איסור הוצאה, ובסוגים של מוקצה.

לעומת הברכה ישנה גם קדושה בשבת. קדושה נובעת מקדושתו של הקב"ה שהוא- נבדל לחלוטין ומרומם מעל כל  – ככתוב:  "ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש". היא קשורה לאין סופיות של כוחו וחכמתו של הבורא, היותו כבורא מלכו של עולם. אנו חווים את הקדושה כמורא של עבדים כלפי המלך הנבדל. משרתים את האידיאל הרוחני "מעבר" לבריאה. הביטוי המעשי לקדושת השבת מופיע באיסור מלאכה, איסור יצירה פיסית בשבת.

לאחר שקידשנו את השבת בתפילה, בבחינת קדושת השבת, אנו מקדשים אותה על היין במקום בו מופיעה הברכה. אין קידוש אלא במקום סעודה. שני יסודות אלו מופיעים בשבת זה לצד זה.

ישנם ימים שנולדו לתוך הברכה וישנם ימים שמרכזם הוא הקדושה. "אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד" (מגילה פרק א'). יום טוב כשמו כן הוא, יום של טובה, יום של ברכה, יום גילוי של הטוב האלוקי לאדם. ביום טוב 'מלאכת עבודה' אסורה, אבל 'מלאכת אוכל נפש' מותרת! מלאכות לצורך מימוש הברכה היסודית, האכילה, ביום שהוא יום שמחה – מותרות.

בשבת, כל מלאכה אסורה אפילו מלאכת אוכל נפש. כי בשבת מימד הקדושה מרכזי יותר מאשר הברכה. הקדושה מחייבת לא לעשות כל מלאכה. בשבת אנחנו פורשים מכח היצירה שלנו באופן מלא. פרישה זו מבטאת הכרה בכך שיכולות היצירה שלנו אינן באמת שלנו, הן שייכות לבורא עולם. בששת ימי המעשה אנחנו משתמשים בהם ברשותו, ובשבת אנחנו מתקדשים ומחזירים אותם לבעליהם.

שמם של ימים טובים הוא "מקראי קודש" ומקדשים אותם. אך התכונה הדומיננטית אצלם היא חווית הברכה והשמחה. שבת, לעומת זאת, מתאפיינת בעיקר בקדושה.

הקדושה האלוקית המוטבעת בזמן השבת עוברת אל שומרי השבת, ככתוב: "אך את שבתותי תשמרו … לדעת כי אני ה' מקדשכם" (שמות ל"א, י"ג). נוצרת מערכת יחסים של קדושה, מערכת נצחית בין קדוש למקודשים "… ביני וביניכם לדורותיכם".

קדושת השבת מגדירה את השייכות לעם ישראל – עד כדי כך שמי שמחלל את קדושת השבת מאבד את חלקו בעם ישראל – "כי כל העושה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמיה" (שם י"ד).

שבת, על ברכתה וקדושתה, מעצבת את שורשי הזהות של עם ישראל היא תעודת הזהות הכחולה שלנו. היא המתנה הטובה שהעניק ה' לנו באהבה. "ביני ובין בני ישראל – אות היא לעולם …"

גלילה למעלה