בארוע השיא של חנוכת המשכן ארע האסון הגדול של מות בני אהרון. ותגובת אהרון אביהם: 'וידום אהרון', מה רצתה התורה ללמדנו בדומיה זו?
המפרשים הציעו פירושים שונים לפשר שתיקה זו של אהרון. במדרש ספרא בפרשתנו מובא: 'נכנס משה אצלו [אצל אהרון] והיה מפייסו, אמר לו: אהרן אחי מסיני נאמר לי עתיד אני לקדש את הבית הזה באדם גדול אני מקדשו הייתי סבור או בי או בך הבית מתקדש, עכשיו נמצאו בניך גדולים ממני וממך שבהם הבית נתקדש, כיון ששמע אהרן כך צדק עליו את הדין שתק שנאמר 'וידום אהרן…'
גישתו של הספרא שיש כאן הסבר שכלי ומנומק לפטירתם של בני אהרון, אם המשכן חייב להתקדש בפטירת צדיקים אז דע לך שבניך צדיקים ומסרו נפשם על בנייתו. אמנם הצער גדול אך יש כאן אידיאל ומסירות נפש למען דבר גדול שמקהה את הכאב ולכן תגובתו של אהרון היתה דומיה.
האברבנאל מבאר בדרך אחרת: 'וידם אהרון – שנהפך לבו והיה כאבן דומם ולא נשא קולו בכי ובמספד כאב על בנים, גם לא קיבל תנחומים ממשה, כי לא נותרה בו נשמה והדיבור אין בו'. האברבנאל מתאר את מצבו הנפשי של אהרון כאשר קיבל את הבשורה המרה על מות שני בניו, הלם, הכחשה וחוסר רצון לקבל את הבשורה, לבו הפך כאבן, אהרון לא מבין את הסיטואציה עד כדי שנאלם דבורו, וכביטויו החריף של האברבנאל: 'לא נותרה בו נשמה'. תופעה רגשית של הכחשה והתעלמות ומכאן באה הדומיה.
שני הפירושים ההפוכים מבטאים תגובות שונות לתופעת האבל, רחמנא ליצלן. יש הלוקחים את האבל למחוזות רוחניים וגבוהים, מגבירים את האמונה בה', מתרוממים ומתעלים, האבל הוא ביטוי ומנוף לעילוי וצמיחה, והחיים מקבלים משמעות אחרת לגמרי. ויש שלוקחים את האבל למקומות של הלם, ויתור על ערך החיים, החיים פשוט מפסיקים כי לא נותר טעם לחיים.
באה התורה ומלמדת אותנו שחלילה לנו מליפול ולשקוע באבל, אמנם בהתחלה 'וידום אהרון' אך אהרון הכהן ממשיך במלאכתו ובשליחותו, מרומם את שליחותו ותפקידו בעולם ומגביה את החיים ואת משמעותם.
לחברה הסובבת את האבלים יש תפקיד חשוב בריפוי הכאב. אין החברה יכולה להרשות לעצמה להיות במצב של 'דומיה', היא חייבת להתערב, לעודד ולסייע, להזדהות ולהיות חלק. נכון הדבר באבלות פרטית וקל וחומר באבלות של כלל ישראל. אסור להתעלם. 'אחד מבני חבורה שמת תדאג כל החבורה'. וכפי שהתורה מצווה על אבלות על אהרון ועל אלעזר ואיתמר בניו כך היא מצווה את כל עם ישראל: 'ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה". יש קשר נפשי ומשמעותי בין האנשים, בין היחיד לאומה, וכמה נכונים דברים אלו לקראת יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, הזדהות זו מקילה ומרוממת את המבט ולו במעט על האבל והצער, בשורות טובות! ■
