בדרך לכותל

שעון השמש של ר' אריה שוב מחייך

החזון אי״ש לא שכח לעולם את המראה המופלא של הרב קוק, מאיר הפנים, נעים הליכות, גאון בתורה, שמקדיש תשומת לב רבה, בסבלנות מיוחדת, לבני הדור הצעיר ויוצר איתם בחיבה, גשר וקשר של תפילין.

שבתות הסתיו הנעימות מוסיפות לאווירת הרוממות בדרך לכותל. צעדתי בהנאה מרובה ובקצב מהיר עם החותן שלי, החקלאי הוותיק, אברהם ברט שיח׳. זכות הייתה לנו השבוע להילוות לחותן ולחותנת שלי, יחד עם כל המשפחות המופלאות, מדור הנפילים, מייסדי כפר מימון בביקורם המיוחד בירושלים.
לקראת תפילת וותיקין שהולכת ומתאחרת לקראת שעון החורף, הרחבה מתמלאת במתפללים רבים שצובעים אותה בלבן, כעדר הרחלים העולים מן הרחצה.
עם הנץ, קרניים ראשונות של שמש סתווית, חייכנית, נותנות את האות שהגיע זמן ‘ברקאי’. ירושלים עוטפת בנוגה של אור, המפיג את אפלולית וצינת הלילה.
מאות המתפללים ברחבה קמים כאיש אחד לתפילת העמידה. בזכות השקט שהשתרר באבחת יד נעלמה, אפשר להתרכז בכוונה יתרה בברכות המיוחדות לשבת קודש, בקשות ותודות הנוגעות לכלל עם ישראל. תפילת הלחש מול הכותל נאמרת בהוד וברטט מיוחד, השמור אך ורק לעומדים נוכח הר המוריה.
02
ליד הכותל אני פוגש את הרב חיים שטיינר, תלמידו המובהק של הרב צבי יהודה.
הרב חיים שטיינר מראשוני המתיישבים ברובע היהודי המתחדש, היה מגיע בקביעות, לפחות פעמיים בשבוע, לבית רבו הנערץ, יחד עם חברו לספסל הלימודים במרכז הרב, הרב איסר קלונסקי, רב שכונת גבעת מרדכי. גם בימים שהרב צבי יהודה היה מרותק למיטתו, צמד התלמידים המסור הזה לא ויתר על הביקור השבועי הקבוע. והיה לי למופת.
התיידדנו מאד. מאז ועד היום אני מבקש מהרב שטיינר, שיפענח ויבהיר לי סוגיות במשנת הרב.
השבוע שח לי הרב חיים, כי הוא לומד בימים אלו את סוגיית יחס ההערצה המיוחד של החזון איש לרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ״ל.
הרב אברהם ישעיהו קרליץ זצ״ל, הידוע כ׳חזון איש’, בזכות ספרי ההלכה שכתב תחת שם זה, נולד ונפטר בחודש מרחשוון.
(בי״ב מרחשוון, פרשת ‘לך לך מארצך וממולדתך’, בדיוק השבוע לפני 14 שנה, נהרג בננו – אביה יהושע, בדרכו לישיבתו באלון מורה, בשומרון והוא בן 19 חורפים בלבד. מאז הפך לנו חודש מרחשוון והימים לפניו ולאחריו משמחה ליגון ומיום טוב לעצב. הפעילות של ‘קרן אביה’ להמשך דרכו של אביה מעניקה לנו מעט כוחות ושמחה של אמונה. יהי זכרו ברוך.)
ונחזור למחקרו של הרב שטיינר שליט״א – יחסו המעריץ של גדול הרבנים הליטאים בארץ ישראל ומייסד הזרם ‘החרדי – ליטאי׳ -״החזון איש״ – לרב הראשי לארץ ישראל הרב אברהם יצחק הכהן קוק, עומד בסתירה גמורה ליחס המזלזל של הציבור החרדי לרב קוק.
דווקא בימים של שנת השמיטה, כאשר המחלוקת העתיקה סביב ‘היתר המכירה’ מעמיקה את הקרע בין מחנה הרב קוק למחנה ‘החזון איש’, חייבים לפרסם את הכבוד וההערכה שרכש ‘החזון איש’ לרב קוק.
ההיכרות בין שני הגדולים התחילה בעיירה קוסוב(ה) שבמחוז סלונים ברוסיה. הרב קוק ביקר בעיירה ועבר בין בתי הכנסיות כדי ללמד את נערי ‘בר המצווה’ כיצד להניח תפילין. תושבי העיירה תיארו בהתרגשות כיצד כבש הרב קוק את קוסוב(ה) בסערה.
החזון אי״ש לא שכח לעולם את המראה המופלא של הרב קוק, מאיר הפנים, נעים הליכות, גאון בתורה, שמקדיש תשומת לב רבה, בסבלנות מיוחדת, לבני הדור הצעיר ויוצר איתם בחיבה, גשר וקשר של תפילין.
כשכתב החזון איש לרב קוק שאלות בענייני הלכה, לדוגמא: ‘האם צריך לעשר פירות השוות פחות מפרוטה?’, החזון איש פנה אל הרב כתלמיד אל רבו, וכינה את הרב קוק – ‘מרן’, תואר השמור לגדול הדור.
לימים, כששמע החזון איש, גדול הפוסקים החרדים מבני ברק, שהרב קוק מתכנן להגיע לביקור בעירו, הוא ביקש מראש העיר, שייתן לו התרעה מוקדמת, לפני שהרב יתקרב לעיר, כדי שהוא יספיק לצאת אל הרב ולקבל את פניו. ואכן ‘החזון איש’ הזדרז לצאת לקראת הרב. הרב קוק, הידוע בענוותנותו, זירז אף הוא את פעמיו כדי לא להטריח את החזון איש… והם נפגשו באמצע הדרך.
כשהרב קוק חלה ונבצר ממנו לצאת מביתו, פנה אליו ‘החזון איש’ בבקשה שיתיר לו לבא לבקרו ולחזק אותו ליד מיטת חוליו. הרב קוק הפציר בחזון איש שלא יטרח ולא יקדיש ימים ושעות לנסיעה המתישה לירושלים, וכך כתב לחזון איש: ‘הלימוד שלך חשוב מאד. אל תבטלו. יעמוד הלימוד שלך כזכות לחיזוקי’.
ותודה לרב חיים שטיינר.
03
שמחתי לפגוש בכותל את איש כוחות הבטחון (במיל.) הרב הראל קצין, מכפר מימון. הרב התלווה אילינו לגעת בתפילה המיוחדת בבית הכנסת של הרב גץ זצ״ל, במנהרות הכותל, בנקודה הסמוכה ביותר אל קודש הקודשים. הרב קצין הראה בקיאות רבה בכל הקשור להר הבית ולמנהרות הכותל. בהצביעו על האבן הגדולה ביותר בכותל – שאורכה יותר מעשרים מטר ומשקלה כ- 900 טון! – טען כי גם היום כמעט שאין מנוף שיכול להרים אבן כזאת. ויהי לנו לחידה.
הרב שמואל רבינוביץ', רב הכותל, עושה עבודת קודש בשמירה על אווירת הרוממות וחופש התפילה כאן, בהתאם לשרשרת הדורות ומורשת חז״ל עד בית ראשון. זה מורגש הייטב בכל פינה הקשורה לכותל, למנהרות הכותל ולסביבתו.
יחד עם החותן שלי, עלינו בעקבות הרב קצין במשעולי השוק לכיוון שער יפו. הוא התעכב מפעם לפעם ופנה בשאלות לרוכלי השוק תוך שהוא מדבר בשפתם באופן קולח ובהגייה משכנעת.
נפרדנו לשלום.
04
עוד אני פוסע במעלה רחוב יפו, אורו עיני לנוכח מראה משובב לב – רעייתי וביתי צועדות לקראתי בעיצומה של השבת, והיו לי כאורו של עולם.
נפגשנו ממש מתחת לשעון השמש המפאר את בית מדרשו של ר׳ אריה לוין –׳זוהרי חמה’.
כה מאושר הייתי, עד שברור היה לי, שנגלה לפני באותן רגעים, של שבת נפלאה – ‘נס האור’.
שעון השמש הראה לנו בצילו את השעה המתרגשת. והיה לפלא בעיני. שהרי כבר סיפרתי, שמול שעון השמש נבנו גורדי שחקים, המסתירים ממנו את קרני החמה, המציירות בצלן על המוט את שעות היום.
אין זו אלא שעת רצון. שעת רצון שבאה להזכיר לנו, כאן ועכשיו, שר׳ אריה לוין לא היה חוסך כל מאמץ בתדרוך למשפחות ותיקות ולזוגות צעירים, כיצד לבנות ולחזק את שלום הבית.
נזכרתי במקרה המפורסם – כשבא החתן הצעיר, הרב אברהם יצחק בן משה צבי נריה, להתברך אצלו לפני החתונה, שלף עבורו ר׳ אריה את אגרת ‘החזון איש’, אותה העתיק בקפדנות בכתב ידו המסודר. האיגרת פותחת במילים: מצווה מן התורה ״ושימח את אשתו אשר לקח״ (דברים, כד׳) בהמשך מפרט ‘החזון איש’ כיצד על הבעל לשמח את רעייתו – ‘בשיחה מלבבת ובגילויי חיבה’.
הוסיף ר׳ אריה ואמר: ‘אדם צריך להתייחס לאשתו כאילו היא חלק ממנו ממש’.
ר׳ אריה העניק כדרכו את האיגרת, הכתובה בכתב ידו הרהוט, לחתן הצעיר, תלמיד ‘ישיבת הנגב’ בנתיבות שלימים היה לרב צבאי ולראש כולל במירון.
וכך סיפר לו ר׳ אריה – כי כשהלך עם רעייתו לרופא, ד״ר נחום קוק, אחיינו של הרב קוק, מצא עצמו מתלונן לרופא, בלשון זו: ‘רגלה של אשתי כואבת לי’…
והנה, עתה, המפגש המשפחתי המלבב שלנו, בצילו של שעון השמש של ר׳ אריה לוין, בטבורו של רחוב יפו, שימח אותנו כולנו. עונג משפחתי מעצים ומהנה, של שבת ירושלמית מיוחדת.
שבת של שלום, בריאות ושמחה לכל משפחה ומשפחה ולכל העתידים לבנות את ביתם, במהרה, באמונה ובשלמות.

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מרץ 15, 2023

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

דצמבר 28, 2022

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים את המצוקים והתבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90, הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ׳זאת חנוכה׳, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. נכחו בה רבים מעם ישראל: תלמידים, בוגרים, חברי כנסת, רבנים ועוד. ההלוויה שודרה כמובן גם בכלי התקשורת השונים לטובת אלו שלא הגיעו.
הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.
וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?", והרב ענה: "זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל".
״סימניות בכל ספר״
הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ׳עטרת נחמיה׳ בתל אביב, הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים. שוחחנו עם הרב הלוי כאשר היה בדרכו ללוויית הרב זצ״ל, והרב שיתף אותנו במעט מגדולת הרב רגע לפני שנפרד ממנו במסע הלוויה.
״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.
כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״
איך זה לעבוד עם הרב דרוקמן?
״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.
ממה זה נובע?
״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.
השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.
אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.
״המשפחה הייתה שותפה מלאה״
עם הרב הלוי אנחנו משוחחים בזמן הנסיעה ללוייתו של זקן רבני הציונות הדתית, והרב הלוי אמור כי על הרב דרוקמן צריך לומר את הפסוק ״אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין״ (מיכה ז, ב). ״הפסוק הזה מלווה אותי בדרך. פירושו של דבר שהרב היה בתורתו חסיד גדול. כל תורתו היא חסד עִם עַם ישראל, ועל זה ׳אבד חסיד׳. בתורה הזאת הוא קירב רבים – גם קירוב ממש וגם קירוב שרבים העריכו ולא זלזלו בתורה בזכות הרב, וזה ׳וישר באדם אין׳ – בעיני בני אדם הרב היה אדם ישר״.
הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה.
״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?
״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.
האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?
״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.
״אותה החיבה״
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?
״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה לפני כחודש בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.
לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.
באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?
״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״.