01
אמונה. שבוע קשה עבר על עם ישראל. אי אפשר לדמיין מה עובר על המשפחות השכולות ברגעים אלה ממש. ערב שבת בלי יקיריהן. אלו שרק בשבת שעברה ישבו יחד עם המשפחה סביב השולחן.
זמן קצר לאחר שפורסמו שמותיהם של הלל ויגל ז״ל דיברה אימם אסתי לבני הנוער ביישוב. שיחתה הוקלטה והציפה את כל הארץ. אותי זה תפס בחווארה באמצע אחד הדיווחים, ישבתי ברכב וקיבלתי את ההקלטה לנייד רגע לפני שהופצה. שמעתי את ההקלטה ונחרדתי. מילותיה של אסתי היו מהדהדות. ״שלום לנוער הר ברכה״, אמרה. ״אני דיברתי עם הילדים שלי, ואתם גם כמו הילדים שלנו ואנחנו אבא ואימא שלכם. לכם יש אבא ואימא שיתמכו בכם גם בבית, אבל אני רוצה להגיד לכם משהו – חטפנו פה סטירת לחי אדירה מהקב״ה. אנחנו מנסים למצוא את הדברים הטובים והחסד – שהייתה לנו הכנה מוקדמת, שהייתה לנו שבת משפחה, שהיו לנו שיחות טובות עם הילדים אתמול, שעשינו תמונה משפחתית. הקב״ה שולח חסדים״ .
למרות הלחץ לשדר ולדווח החלטתי לעצור רגע, להתנתק, לנשום ולהבין את השיעור האדיר הזה באמונה. אתם מבינים במה אימא שאיבדה כעת שניים מבניה מתנחמת? בתמונה משפחתית, בשיחות עם הבנים. לאדם שלא מאמין זה כמעט בלתי נתפס. אסתי היא רכזת נוער ביישוב הר ברכה. זמן קצר אחרי שקיבלה את בשורת האיוב של חייה היא חושבת על הנוער שבאחריותה ויוצאת אליו. אלו דברים שקשה לעכל. זו אמונה.
02
ביטחון. את הפרעות בחווארה כולנו ראינו. אובדן משילות מוחלט של כל הדרגים. זה מתחיל בחטמ״ר שומרון, דרך אוגדת איו״ש ופיקוד המרכז, ועד לרמטכ״ל ולשר הביטחון. במשך ארבע שעות הכוחות היו חסרי אונים נוכח ההצתות, יידויי האבנים והשחתת הרכוש. ננסה להבין מה קרה כאן בבסיס האירועים.
ברור שמדובר באירועים חמורים שראויים לכל גינוי. ברור שאסור בשום מצב לקחת את החוק לידיים, ושעם הפורעים יש לבוא חשבון. אבל ננסה להבין מה קורה כאן בכל זאת. זה חשוב. צריך לשאול מדוע זה התפוצץ בצורה הזו.
אני חושב שהאירועים בחווארה אינם תוצאה רק של הפיגוע הקשה, אלא תוצאה של תחושת ביטחון קשה שחווים תושבי היישובים בגב ההר תקופה ארוכה. אבל צריך לשאול את עצמנו מדוע הפעם הגיעו לחווארה מאות אנשים, ולא רק עשרות. ״באותו לילה ירדו לחווארה אנשים שלא היו שם שנים״, אמר לי אחד התושבים באזור. ובכן, הם הגיעו למחות כי הם מרגישים את הציר בחווארה יום-יום, דקה-דקה. זה ציר שעליו נוסעות נשותיהם, נוסעים ילדיהם והוריהם כשיבואו לבקר. זה ציר שעומד בבסיס הביטחון האישי של התושבים הללו. זה לא עוד ציר צדדי ביו״ש. והם סופגים שם תקופה ארוכה מאוד פיגועי אבנים, אירועי דריסה , פיגועי ירי ועוד. תחושת הביטחון שלהם נפגעה אט אט. זה מחלחל לכל אחד שיושב בבית וחושב פעמיים האם לנסוע בציר.
כבר מתחילת האירועים היה ברור שיהיה מאוד קשה לגבש כאן ראיות. אחרי המעצרים שהיו במהלך השבוע , הבינו בהתיישבות לאן הרוח נושבת והמילה מעצר מנהלי הייתה באוויר. לא חלפו כמה שעות מאז שחרורם של עצורי חווארה, ואכן הגיעו שני צווים מנהליים. לצווים כאלו יש מקום, בטח בזירה כמו שלנו, אבל צריך להשתמש בהם במשורה, באופן מחושב מאוד, ולא כדי להראות החוצה לעולם או לאמריקאים שהינה יש עצורים. בין הצווים ישנו קטין, גורמי ביטחון אומרים כי מדובר במחוללי האירועים. אם כן יש להביא ראיות ובהקדם, שכן צווים מנהליים הם לא חלופת מעצר. ■