01
לפני כמה ימים אדם חביב פרסם טור דעה באחד מאתרי המגזר, שניסה לשכנע שאיתמר אומנם צודק לחלוטין בדרישה שלו להיכנס לקבינט שמשפיע על המלחמה באופן ישיר, אבל 'לא צריך להיות צודק, צריך להיות חכם'. הטור הזה גרם לי להיזכר בכל הפעמים שהימין קרס לתוך עצמו מרוב חוכמה והתחכמות עוד מימי גירוש גוש קטיף ועד ימינו. לפעמים נראה שמצביעי הימין התרגלו להצביע ימין ולקבל ימין באופן חלקי בלבד. הסיבות לכך רבות; בג"ץ, יועצים משפטיים שמשתלטים על כל חלקה טובה ופקידים מימי בן גוריון שתוקעים את המערכת. אבל לא פחות מזה נראה שמצביעי הימין התרגלו גם שפוליטיקאים מבטיחים להם משהו ומראש המצביעים מסתפקים בתוצאות מועטות, בהצבעות בתוך החדר הפוכות ממה שהפוליטיקאים הבטיחו בחוץ ברוב הדר, כי צריך לא להיות צודק, אלא להיות חכם. ומצביעי הימין התרגלו שמרוב חוכמה לא רואים את הצדק, אפילו כשמדובר בחיי אדם. ואז הגיע איתמר שבא עם אידיאולוגיה ימנית ברורה, לא מתפשרת, גם עם צדק וגם עם הרבה חוכמה. חוכמה, לא התחכמות מתפלפלת עד שלא זוכרים מה הצדק שדרשנו, בעצם.
תופעת בן גביר הוא משהו שאנשי הימין חיכו לו שנים בכליון עיניים, משהו יציב- שמה שהוא מבטיח- הוא עושה הכל כדי לקיים, שמצביע בחדרים הסגורים מה שהצהיר שיצביע קבל עם, בלי טריקים ושטיקים שמצביעי הימין התרגלו אליהם שנים. ודווקא בגלל שהצדק בוער בו, הוא מצליח גם לשנות ומגייס את כל החוכמה האפשרית כדי להצליח, כי המטרות ברורות וצודקות, צודקות מאין כמוהן.
איתמר הצליח בפחות משנתיים בתפקידו כשר לבטחון לאומי לעקוף מחסומים רבים וגבוהים ולמרות בג"ץ, יועמ"שית, פקידות, תקשורת עויינת במיוחד ואין ספור עתירות של עמותות שמאל שונות ומשונות נגדו- הוא שינה וממשיך לשנות; הוא הקים מעל 900 כיתות כוננות ברחבי הארץ, הקל בתבחיני נשק באופן משמעותי שאפשרו לעוד כ150,000 אנשים להגן על עצמם ומשפחתם, חיזק את המשטרה בתקציבי ענק, בתוספת תקנים ואיושם, בגב בלתי מתפשר לשוטרים, בהקמת המשמר הלאומי, בשינוי המצב בבתי הכלא של המחבלים מקייטנה לבית כלא ראוי לשמו שבו אין מכשירי חשמל, אוכל מפנק או חדרי כושר- כלא, ממש כמו שצריך, ועוד ועוד. את כל זה איתמר הצליח דווקא כי הוא לא בא מבית המדרש של "אל תהיה צודק- תהיה חכם", אלא בא מבית מדרש ראוי יותר שבו אומרים "תהיה צודק וחכם". זה אפשרי להיות צודק בלי לוותר על החוכמה ולהיפך, בטח ובטח כשמדובר בחיי אדם. הדרישה הלא הגיונית מאיתמר לוותר על הצטרפות לקבינט שמשפיע על המלחמה כי "עדיף להיות חכם", באה מאותו מקום שלא מצליח להבין שאנחנו חייבים לשנות את המציאות, שאנחנו יכולים לשנות את המציאות הזאת, שאין לנו ברירה אחרת. עד טבח שמחת תורה, איתמר חזר פעם אחר פעם על ההגיון המתחייב: סיכולים ממוקדים בעזה. על כל טיל להחזיר בחמישים טילים. טיל אחד לדרום אומר שעזה לא שקטה ואסור לשתוק לסיכון חיינו וחייבים להגיב בחומרה. התשובות המזלזלות שקיבל בתמורה כללו תשובה דומה ל"אולי אתה צודק, אבל צריך להיות חכם ולא צודק"- וספגנו עוד טיל פה, ועוד ילד חרד שם, כי חשבו שצריך להיות חכמים- המצווה העליונה. אחרי שמחת תורה כולנו ראינו שחייבים להיות קודם כל צודקים, אחרת נשארים רק חכמים- ובעיקר מתים. ומאז, איתמר לא מוכן לשמוע את תירוצי החוכמה על חשבון הצדק של חיי חיילנו, חטופינו וילדינו. די עם הרפיסות. די לראות את עצמנו כחגבים. איתמר רוצה לשבת בקבינט שישפיע באופן ישיר על המלחמה כדי שהיא תפסיק לדשדש ותגיע לניצחון ברור, גלוי, צודק. כולנו נסתדר אם הניצחון הזה יהיה מוחץ בלי לקבל 750 בפסיכומטרי. מסתבר שבמזרח התיכון ציון גבוה פחות מרשים את הצד השני בלחימה. הוא רוצה לשבת שם כדי לדחוף בכל המרץ והכוח שלו, זה שאולי מי שלא מבין יקרא לו "נערי", אבל אחרים יבינו שזה הצדק שבוער בעצמותיו. הוא רוצה פשוט שנחזור לחיות פה בביטחון ובשפיות, ואם זה לא הולך בבקשות חוזרות ונשנות בחדר, ולא עוזר בדרישות ברורות, וכשנראה שהמלחמה הולכת להיגמר לה ככה- חכמה ובלתי נגמרת- אין לו ברירה אחרת אלא להרעיד את אמות הסיפים. כי החיים של כולנו חשובים יותר מחוק מרוכך כזה או אחר, כי אנחנו חייבים קודם כל צדק.
02
כן כן, צדק גם לחיילי מילואים שעזבו בית ועבודה וילדים וחיים שלמים כדי להגן על המולדת, קיבלו תפקיד פח של לשמור על מחבלי נוח'בות אכזריים, וגם אז נשארו במילואים כי מישהו צריך לעשות גם את העבודה השחורה, ובסוף מוצאים את עצמם בחקירה! של המשטרה הצבאית- עם פצר"ית שנראה שהיא לא טובה מקודמיה בתפקיד, והגיע הזמן לעמוד רגע לצד החיילים ולדרוש צדק, צדק של גב ללוחמים הטובים ביותר שלנו ולא "חוכמה" שהיא לא מעט פעמים מחליפה את המילה "פחדנות" או את הרהורי הלב; "אבל מה יאמרו הגויים?" "אבל עדיף לנו להעלות את החיילים שלנו על הגרדום בעצמנו כדי שלא יעלו אותם אולי בחו"ל אם אולי יחשדו שזה הם ואולי יחשבו שמשהו לא בסדר בהתנהלות שלהם, למרות שכל מדינה חפצת חיים מגנה על חייליה בקרב".
03
אחרי כל זה, בחיים האישיים עם המשפחה והחברים והשומר בכניסה לקניון לא צריך ולא כדאי להתנהל ב"צדק". זה סתם מתכון לחיים מלאי כעס וקטנוניות. בחיים האישיים בהחלט עדיף חוכמה או אפילו חסד, עין טובה ורצון להיטיב. וזה בסדר, יש מקום בחיים גם למקומות שבהם צריך צדק ודין ולא לוותר על מילימטר, ויש מקום בחיים שצריך חמלה וחסד והכלה וויתורים. ובדרך כלל מי שלא מוכן לקבל שיש גם וגם- או שהוא כולו דין- גם כשהילד שלו רק רוצה חיבוק, או שהוא כולו חסד- גם מול אויב אכזר, או שהוא רחמן במקום שצריך להיות אכזר, ואכזר במקום שצריך להיות רחמן- ואלה הכי מבאסים מכולם.
04
אנחנו נכנסים לתשעת הימים, שבו ממעטים בשמחה כי בית המקדש חרב פעמים ואין שבר גדול מזה, אבל היום זה כבר לא מספיק וחייבים לחשוב איך הופכים את היגון לשמחה, כי נגמרו לנו תירוצי הגלות. אנחנו כאן כדי להישאר, לחיות ולהתקדם גם בחיים הלאומיים. ■
