אולי זה נשמע מוזר, אבל אני אדם שלא נכנס לשגרה כדבר המובן מאליו. כל בוקר אני שואל את עצמי: למה אני הולך לעבוד היום? למה אני בדרך ללמוד תורה? ונכון, אפילו בקיום מצוות אני שואל את עצמי: למה אני מקיים מצוות? נשמע מפחיד, ויש שאלות שרובנו יעדיפו לא לפתוח, אבל ככה אני.
גם התורה בעצמה רואה מקום חשוב לשאלה יסודית זו: 'למה אני מקיים מצוות'. כשקראנו בספר במדבר לפני מספר חודשים, וכן בספר שמות, היא העלתה תשובה לאוויר. כשאני מזהה את המילה 'למען' בתורה, נדלקת אצלי נורה. אני קולט שהתורה רוצה לענות לי על שאלת היסוד. "למען תזכרו את כל מצוותיי והייתם קדושים לא-לוקיכם". ומי הוא? "אני ה' א-לוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לא-לוקים". פרשת ציצית לוקחת אותנו מייד למלכות ה' "אני ה' א-לוקיכם" – זו מלכות. המטרה הברורה שהציבו ספר – במדבר ושמות לקיום המצוות היא קידוש שם ה' בעולם. את מלך מלכי המלכים, שאנו עבדיו, אנחנו ממליכים בגאון. את חיינו אנו מקריבים למען ייעוד נעלה זה.
לשאלת קיום המצוות הנוקבת בלבנו, בא ספר דברים ועונה ממקום אחר לגמרי. הפעם, אנחנו הנושא. בסוף הפרשה, בפסוקים שמופיעים גם בקריאת שמע, ניצב לו ממד אחר בקיום המצוות ששם אותנו כמטרה. "למען ירבו ימיכם", "למען תאריכו ימים על האדמה… ארץ זבת חלב ודבש". הטוב שלנו הוא מטרת קיום המצוות. נשמע מאוד אנוכי, נשמע אפילו חילוני, אך זהו הפן של 'שכר מצווה' המתחדד בפרשה. שכר כפשוטו: הנאה של ממש שהקב"ה רוצה להעניק לנו – והמצוות מאפשרות אותה.
המושג 'שכר מצווה' כמעט והיה למוקצה מחמת מיאוס בציבור שלנו. השכר פוגם לנו ב'לשמה' וקשה לנו לעכל אותו. כנגד זה אמרה הגמרא: "האומר: סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני ובשביל שאזכה לחיי העולם הבא, הרי זה צדיק גמור!" לא כל צורך, או אפילו אינטרס, הוא פסול. נכיר בעובדה שהדור שלנו מחפש ברכה אישית ושואף לרווחה. כנראה שאנו מחפשים את הקב"ה גם בכתרו כמברך.
פשוט לנו לקבל ייעוד של קדושה ומסירות שראינו בספרי שמות ובמדבר, אך כשאנחנו עומדים בספר דברים, הוא פותח לפנינו את שערי ארץ ישראל וגם מחוזות חדשים בנפשנו.
בספר זה נגלה כי הקב"ה מופיע בחיים שלנו גם כמעניק שפע באהבה. נגלה גם שדווקא קיום המצוות נועד לפתוח בפנינו עולמות של שפע, בצאצאים, בנחלה, ביבול ובכל המחוזות שמעסיקים אותנו ביומיום. 'למען ייטב לך' ממש.
התנא רבי צדוק תיאר במסכת קידושין תיאור מפתיע: "הקב"ה משיב רוחות ומעלה נשיאים, ומוריד מטר ומצמיח אדמה ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד". גם רבן גמליאל הנשיא מחל על כבודו נהג בדרך רכה זו ועמד לשרת את תלמידיו כמלצר, או ליתר דיוק – כאב אוהב הדואג שאנחנו, בניו, נחיה בעונג. החיפוש אחרי אושר בחיים, אחרי חיים שיש בהם מלאות ושלמות גשמית, נפשית ורוחנית, הוא רצון לגיטימי שלא צריך להדחיק. אדרבה, הוא מטרה ראויה שהקב"ה בעצמו רוצה עבורנו. הגילוי שהחסד הא-לוקי בא דרך תורה ומצוות, הוא מרשם לחיים מבורכים בנוכחות ה' בכל מישור בחיים. אפילו במישורים הגשמיים השוכן איתנו ובתוכנו
